עבודת הכהן יד

כיון דע"כ יקרא הקורא את האות לאל"ף אם מטעם הפרמ"ג בא"א (סי' ל"ב סקל"ו) או מטעם אחר ונקראת התיבה כתיקונה. וכשמדביק האל"ף לא מיחשיב אלא שתיקן האל"ף לבד ולא כל התיבה ובאות א' לא שייך שלכ"ס. וא"כ לפי"ז בפירוד הצד"י היכא דלא נראה להדיא ג"כ לא נשתנה הקריאה בהכי דהא ע"כ יקרא הקורא התיבה כתיקונה לא שייך בזה פסול שלכ"ס. וגם מהשו"ע מוכח כן דאי מה שפוסל בצד"י ושי"ן הוא אפי' לא נראה להדיא א"כ ע"כ גם מ"ש חי"ת ב' זיינן ג"כ מיירי בהכי והרי אח"כ בסוף הסעיף מכשיר אם נפרד חוטרא דחי"ת ועכצ"ל דרישא מיירי בנראה להדיא דוקא וסיפא כדאמר שם דמיירי בלא נראה להדיא. א"כ ע"כ הא דפירוד צד"י דרישא מיירי ג"כ דוקא בנראה להדיא. ועוד נלענ"ד דבנידו"ד יש לפירוד הצד"י כל הדין שיש לנו בפירוד האל"ף. דיש לדקדק בד' השו"ע. דגבי צד"י ושי"ן כתב מלת שכתב וגבי חי"ת שבקה ולא כתב רק או חי"ת ב' זייני"ן. ועוד דלמה לא כ' השו"ע גבי צד"י ושי"ן שנפרדה ועוד דבסיפא גבי פירוד יודי"ן שבשיני"ן שכ' להכשיר הא בכלל זה גם יו"ד הג' שנפרד. וזה הא הוי עי"ן יו"ד שכ' ברישא דפסול. ולכן נראה דהא נו"ן של הצד"י היא משונה מנו"ן דעלמא. שנו"ן דעלמא כותבין הסופרים ביושר ונו"ן של הצד"י מעקמים אותה שתהא עומדת תחת היו"ד וזמ"ש השו"ע צד"י שכתבה יו"ד נו"ן היינו שלבד הפירוד עוד עשה שינוי בכתיבת הצד"י שכתב הנו"ן ביושר שלא עיקם שתהא נמשכת ועומדת תחת היו"ד אלא אצל היו"ד כמו שאר נוני"ן ובזה דוקא בפירודו הוא יו"ד נון ממש. אבל אם כתב הצד"י גוף שלה כמו בכל צד"י אז גם בפירודה יקרא הקורא צד"י ולא מיפסל לחברה משום שלכ"ס. וכן גבי שי"ן כ' השו"ע שכתב עי"ן יו"ד היינו שלבד הפירוד היה כאן שינוי בכתיבת היו"ד. שיו"ד הג' של שי"ן מתעקם רגלה לצד העי"ן וזה כתב רגל היו"ד ביושר כמו כל יודי"ן דאז בפירודו הוא עי"ן יו"ד ממש, משא"כ אם לא שינה בכתיבה וכתב רגל היו"ד בעוקם לצד העי"ן ככל שיני"ן לא מתחזי בפירודו עי"ן יו"ד, וכיון דמ"ש גבי צד"י ושי"ן מלת שכתב היה לכונה הנ"ל משו"ה לא חזר וכתב גבי חי"ת מלת שכתב דלא שייך זה. ובנידו"ד נכתב הנו"ן של צד"י ככל צדי"ן הרי דין הצד"י כדין האל"ף מכל וכל. ובלא נראה הפירוד להדיא ודאי יש להכשיר כו' הכ"ד ידידו עוז

פרט ב

תשובה וזהו מה שהשבתי ע"ז גיה"ק הגיעני כו'. והנה ראיתי לכת"ר נ"י מחזיק בכל עוז לפסוק דלא כהפרמ"ג ז"ל והבאים אחריו מפני דקדוקיו בשו"ע ומסברא דנפשי' לבד. ואנכי לא אכחד מהגיד דאנן לית אנן נהוגין כן ולא חזינן לרבנן דנהיגין הכי לחלוק מסברא דנפשין לבד ובלי שום משא ומתן מן הש"ס והפוסקים על רבותינו האחרונים שקדמונו אשר מפיהם תצא לנו תורה. אם לא להכריע בין הדיעות וע"י משא ומתן בש"ס ופוסקים. או מסברא דנפשין ולחלק בין נידון לנידון משא"כ בנידו"ד מאורן של ישראל הפרמ"ג ז"ל הוא באחד מגלה סתימות השו"ע להחמיר ומי ישיבנו ואיך נבא לחלוק ולהקל מסברא דנפשין מפני דקדוקים שיש לנו בשו"ע נגד דעתו ז"ל. וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ואנן עלן למשכוני אנפשין ליישב דבריו כפי מה שנופל. והנה עברתי על כל דברי מכתבו ולפענ"ד לא מצאתי בכל מה שכרכר בזה שיהא כדאי לחלוק על הפרמ"ג והאחרונים ז"ל בדין זה ולהקל. והנני בא להשיב על דבריו אף שלא יהיה ע"פ סדר מכתבו

והנה במה שהביא בשם הישויע"ק שעמד על עיקר החילוק שבין צד"י וכדומה לפירוד יודי"ן שבאלפי"ן לענין שלכ"ס, דגם באל"ף סו"ס כיון דקודם התיקון פסול עפ"י דין א"כ בתיקונו נכשר הוי שלכ"ס. ונדחק כת"ר ליישב קו' זו. ומזה המציא סברא מחודשת לפסוק דלא כהפרמ"ג ז"ל והבאים אחריו וכמו"ש במכתבו. הנה באמת כעין זה ממש עמד ג"כ בשו"ת משיבת נפש (סי' ח). איברא דבאמת אני תמה על הגאונים הללו שעמדו בזה. ולפענד"נ דאין התחלה לקו' זו כל עיקר. דהלא באמת עיקר החילוק בזה הלא מבואר ומפורש יוצא מפי רבותינו גדולי הפוסקים ז"ל. וכמו שיבואר בעז"ה. הנה בב"י שם (סי' ל"ב) הביא בשם הר"י אסכנדרני בטעמא דחילוק זה וז"ל בירושלמי מגלה תולין בספרים ואין תולין בתו"מ דבעינן והיו שיהיו נכתבין על הסדר. משמע מהכא תלי' דוקא הוא דמיפסל אבל לתקן אות בעלמא ש"ד עכ"ד ומבואר דטעמא הוא דעיקר שלכ"ס דפסול הוא אינו אלא אם נשתנה צורת האות. וכשמתקנו ומחזירו לצורתו ע"י התיקון מיחשיב זה כאלו כתב עכשיו לכל האות וכתיבת אות שלכ"ס פסול. אבל היכא דיש לו צורתו ושמו עליו גם קודם התיקון רק דמיפסל מטעם אחר כגון הא דיודי"ן דאלפי"ן שנפרדו דמסתבר להו להפוסקים דעדיין צורתו עליו גם קודם התיקון אם מטעם שכ' הפרמ"ג (סי' ל"ב סקל"ו) או מטעם אחר רק דמ"מ מיפסל מטעם אחר וכמו"ש הגהמי"י בשם הר"מ והובא בב"י (סי' ל"ב) מדכתיב וכתבתם בעינן כתיבה תמה ולא שבורה ושיהא האות גולם אחד. זה לא מקרי תולין. כלומר שנעשה כל האות עכשיו. דהרי באמת כיון שהיה עליו צורתו גם קודם התיקון הרי עצם האות כבר היה כתוב כסדרן רק דמיפסל מטעם אחר דבעינן גולם אחד מדכתיב וכתבתם. א"כ כשמתקנו לאו כותב אות הוא אלא תיקון אות וש"ד

ובהכי מבואר מחלוקת האגור והר"י אסכנדרני ז"ל שהובא בב"י (סי' ל"ב) דדעת האגור דלר"ת דעוקץ השמאלי של יו"ד למטה מעכב. ופסול היו"ד אם לא עשה העוקץ. אזי אם תיקן אחר שכ' לפניהם פסול משום שלכ"ס. והרי"א ס"ל דאף לר"ת דמעכב בלא עוקץ השמאלי מ"מ יש לתקן אח"כ וליכא בזה משום שלכ"ס ולכאורה צריך להבין באיזה סברא פליגי בזה. ועכצ"ל דביאור הדבר הוא עפימ"ש בשו"ת חב"י (סי' ע"ד) וז"ל דקיי"ל כר"ת דעוקץ של יו"ד שייך לצורת האות ובלתי עוקץ שמאלי לא מתקרי יו"ד כדמוכח ממ"ש הב"י בשם האגור שאם כתב אות אחת תחלה ואח"כ עשה הקוץ הוה כתב שלכ"ס. משמע בהדיא דכתיבת היו"ד וצורתו תלוי בקוץ דאלת"ה אלא צורת יו"ד מקרי נמי בלא העוקץ רק דמ"מ מיפסל ומעכב דליכא רמז על סוד כדאמרי' בפ' הקומץ. א"כ תיקשי למה מקרי מחמת העוקץ כתב שלכ"ס