עבודת הכהן קמו

קרא לכוי איצטריך וח"ש מדרבנן ואסמכוה אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאיצטרופי סברא הוא מה"ט דדרשא גמורה היא לחצי שיעור ע"כ. הרי דעיקר לימוד ר"י הוא מגזה"כ דכל חלב ולא איצטריך לי' סברא דחזי לאיצטרופי רק לגלות דמה"ט קאי גם לח"ש יעוי"ש היטב בסוגי'. והא ודאי דלא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא בב"מ (קט"ו) וכדפסק הרמב"ם (פ"ג מה' מלוה ולוה) דאלמנה בין עניה בין עשירה אין ממשכנין וכר"י רק היכא דקרא עצמו מפרש הטעם וכמו בסנהדרין (כא) דמפרש קרא מ"ט לא ירבה משום דלא יסור לבבו יעוי"ש. ואע"ג דאיכא טעמא מ"מ לא פלוג וכ"מ במל"מ (פ"ד מה' איסו"מ) דאף דטעם התורה שלא לפדות קודם ל' יום הוא משום ספק נפל מ"מ גזה"כ הוא דאף בכלו חדשיו אין פודין קודם ל' יום וכמו"ש תוס' בב"ק (יא) משום דהתורה גזרה בלא פלוג ע"כ. וכ"כ הש"ך ביו"ד (סי' פ"ו) דביצת טריפה שאסרה תורה הוא מטעם דנגמרה באיסור ומ"מ גם בנטרפה סמוך לשחי' אסורה משום לא פלוג. והגאון באו"ח (סי' כ"ו) דהא דקיי"ל כר"י דלא דריש טעמא דקרא היינו שלא נאמר שישתנה הדין היכא דלא שייך הטעם. וכ"כ בס' ברה"ז במנחות (עג) שהתורה לא רצתה לחלק כו' וגזרה ואסרה בסתם אף היכא דליכא הטעם שהתורה השוותה מדותיה וכ"מ גם בתוס' סוטה (כד) אהא דאמרי' שם טעמא כדי ליגעה וכבר דיבר בס' זו הגאון מו"ח נ"י בס' ונגה"כ (כ"ז פ"ג). א"כ לפי כל זה מהיכי תיתי דנימא להקל היכא דלא חזי לאיצטרופי ובודאי דרשא דכל חלב השוותה תורה מדותיה בלא פלוג

ובנוב"י מהד"ת שם (סי' נג) מביא שהק' לו על דבריו בצל"ח מתוס' שבועות (כב) ד"ה אהיתירא שכתבו התוס' שם אהא דבעי רב אשי נזיר שאמר לא אוכל חרצן בכמה כיון דכזית איסורא דאורייתא כי קא משתבע אמשהו אישתבע וכ' דאתי אפי' לר"י דח"ש אסור מה"ת דכיון דליכא אלא איסורא בעלמא לא מושבע ועומד הוא א"נ לר"י נפרש ליהנות שלכדה"נ דליכא איסורא אלא מדרבנן ע"כ. ואמאי לא ניחא להו דבעי רב אשי במשהו בסוף נזירתו באופן דליכא לאיצטרופי עוד ותי' הגאון ז"ל דאכתי איכא לאיצטרופי אם היה מקבל נזירות שניה טרם נגמר נזירות ראשון יעוי"ש. והנה מבואר ביומא (פ) גבי זר שאכל תרומה אכילה גסה וכן אוכל ביה"כ אכילה גסה דלאו שמה אכילה וכ"מ ביבמות (מ) וב"ק (ק"י) ונזיר (כג) ובמג"א (סי' תרי"ב) סק"ג בקץ במזונו לאו אכילה כלל וליכא איסורא א"כ אכתי הו"ל לתוס' לאשכוחי דאחר שיאכל ח"ש קץ במזונו ולא חזי לאיצטרופי. וכן ק' בתוס' שם (כג) ד"ה דמוקי שהק' דאמאי לא אמר בגמ' ר"י לא אמר כר"ל לשיטתי' דח"ש אסור מה"ת יעוי"ש. ואמאי לא ניחא להו באופן דקץ במזונו דלא חזי לצרופי ואיצטריך ש"ס למימר מטעמא אחרינא יעוי"ש א"ו דליתא להא והתורה השוותה מדותיה וכמו"ש

ובגיטין (מב) איבעי להו בגמ' מעוכב גט שחרור אי אוכל בתרומה והק' בתוס' מכריתות (כד) דמסיק ר"ל דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה ותי' דהתם מעוכב ע"י הפקר והכא מיירי בחב"ח דאסור בשפחה עכ"ז בתרומה שמא הוא מותר דלאו קנין כספו יעוי"ש והק' מהרש"ל בח"ש שם וז"ל תימא ואיך יאכל בתרומה החצי בן חורין גם למשנה ראשונה אע"כ מיירי במעוכב ג"ש ע"י הפקר כו' ע"כ. והנה בס' תכלת מרדכי להגאון הגדול ר' מרדכי מעלצר ז"ל שנדפס מחדש עם הערות וביאורים מדוד זוגתי הגאון הנשגב ר' אבא יוסף הכהן טריווש מווילנא נ"י במאמר (ג) שם יישב קו' מהרש"ל לפי המבואר ברמב"ם (פ"י מתרומות) ששיעור אכילת תרומה כזית בכא"פ ושתייתה כזית בכדי רביעית. וא"כ אם ישתה הך חב"ח אפי' רביעית לא יעלה לחלק ב"ח רק חצי רביעית וליכא לאיצטרופי דאם ישתה עוד רביעית יהיה יותר מכדי שיעור רביעית וכן הוא בכזית בכא"פ. וכן מצאתי יישוב זה גם בס' מוצל מאש לגיטין (מב) ואם כי יש לגמגם על דבריהם שה כאשר יראה המעיין אמנם אם כנים דבריהם. א"כ חזינן דלא ניחא לי' לרבינו המהרש"ל לחלק כן בין חזי לאצטרופי או לא, אך בעיקר קו' רש"ל בלא"ה כבר כתב מהרש"א ולא ידענא מאי קשיא לי' כו' יעוי"ש. וכוונתו פשוט דשמא תרומה שאני דבעינן זר גמור דוקא ולא מקצת עבד וה"נ בקדושין דמייתי מהרש"א שם כי יקח איש כו ראוי לקדושין גמור אבל מקצתו לא תפיס לא ואין קדושין כלל ויכולה להנשא: א

וכן יש לעיין בש"ך יו"ד (סי' רלח) בהא דשו"ע (סעי') י') שבועה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה אבל אסור אפי' בכ"ש וכ' הש"ך ולא ידעתי מנ"ל וגם לקמן (סעי' ט"ו) בשבועה שאוכלנה ונשרף מקצתה אמרי' שא"צ לאכול המותר ומשמע דאפי' איסור ליכא והב"ח כ' משום ח"ש ודוקא בלא אוכלנה אסור גם בח"ש. אבל באוכלנה אינו חייב אלא לאכול כולה. אבל צ"ע מנ"ל הא. דהא נשבע שלא אוכלנה היינו כלה ודמי לנשבע בעי' שלא יאכל כזית כו' יעוי"ש, ולא מקשה אלא מדאוכלנה היינו כולה ע"כ לא אוכלנה נמי דמי למפרש כזית להדיא, ואמאי לא מקשה פשוט אהא דלא אוכלנה בלא הא דאוכלנה, דהא הוי זה כמפרש כזית, וע"כ דבלא הא דאוכלנה איכא למימר דגם במפרש כזית אסור גם ח"ש וכ"ה דעת הרמב"ם וכמו"ש בתשו' רעק"א (סי' קנ"ד) וכן מסיק המל"מ (פ"ד דשבועות), אמנם לפי"ז קשיא מאוכלנה דאמאי ליכא איסורא בנשרף מקצתה. אך לדעת הגאונים יש מקום לחלק דבנשרף מקצתה ליכא תו לאצטרופי לחיוב מלקות וקרבן כמובן אע"כ דגם הש"ך לא ס"ל לחלק בזה

והנה הפרמ"ג ז"ל (בפתי' לה' בב"ח) שם ביו"ד (סי' סה) נסתפק בטעמא דחזי לאצטרופי אי משום דמצטרף לכדי אכילת פרס או אילו היה לו עוד חצי זית הים זית שלם יעוי"ש שכ' דהנפ"מ לענין בישול בב"ח דלטעם אכי"פ לא שייך בבישול בב"ח חצי זית דלאו אכילה אך לטעם ב' אסור מה"ת דחזי לצרופי, וכ"כ עוד (בפתי' לאו"ח) ובמש"ז שם (סי' תמ"ב) דה"ט דהסוברים דלענין ב"י אינו חייב לבער חצי זית יעוי"ש. והנה זה ברור דסברת הגאונים לחלק בזה לא שייך רק לטעמא דכדי אכי"פ וכן מפורש להדיא בתשו' שאג"א (סי' פ"א). דאי לטעם ב' הא גם בסוף יום ז' ש"פ ויוה"כ איכא לאצטרופי אילו היה לו כזית שלם ולעסו ובלעו ביחד, וא"כ לפי מה דקיי"ל גם במלאכת שבת ח"ש אסור מה"ת כמבואר ברש"י שבת (עד) אהא דמתקיף לה רב יוסף כו' יעוי"ש. וכ"כ הג"א ר"פ המוציא וכ"כ עוד (פ' כ"ג סי' ה'). וע' מל"מ (ר"פ י"ח משחי') וכ"נ דעת הרמב"ם (ריש ה' גניבה) אסור לגנוב כ"ש דבר תורה וכ"ה בשו"ע חו"מ ריש ה' גזילה) וכ' המ"מ שם כדין ח"ש באיסורין. ולענין ב"י דעת רש"י ורי"ף ורמב"ם דגם ח"ש חייב בביעור מה"ת וכמו"ש פר"ח (סי' תמ"ב) ועי' בהגהות דג"מ שם, א"כ לפי"ז ליתא לטעמא דכא"פ. ועכ"פ לדינא איך ניקיל בזה כיון דמסתפק הפרמ"ג על הטעמים ושמא כטעם ב':