עבודת הכהן קמד

תוס' בבכורות (כ). מ"מ בחזקה לחזקה מודו לשי' הריב"ש דסמכינן מה"ת וא"כ עכצ"ל דהיכא דלא אמרי' סמל"ח גם חזקה לחזקה נמי לא סמכינן. ולכן נראה דע"כ לא אמר הריב"ש דב' חזקות עומד נגד הרוב והוה פלגא ופלגא אלא היכא דב' החזקות עומדין נגד הרוב בשעה שנולד הרוב כגון מ"ש לענין ג' דברים דר"א בן פרטא בגיטין (כח) דכשנכנס תוך הנטבעים נולד רובן לאבד ותיכף עומד כנגד ב' חזקות חזקת חי וחזקת א"א. אבל היכא דלא באו ב' החזקות ביחד וכבר נדחה חזקה אחת בשעה שהיתה לבדה ולא הי' אז חזקה השנית לא מהני לאיצטרופי אח"כ

ובזה ניחא במה שעמדנו לעיל להק' לשי' הריב"ש משי' רש"י בקדושין גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דהוי שם ב' חזקות נגד הרוב ואמרי' רו"ע. דהתם נמי בשעה שנולד הרוב לא היה אז רק חזקת טהרה דתינוק ואז דחה אותו הרוב משום דרו"ח רו"ע שוב לא מהני אח"כ כשבא חזקת העיסה לגרוע כח הרוב. וכמו בסמל"ח דאם היה הרוב קודם החזקה כבר נדחה המיעוט אז בשעה שעדיין לא היה החזקה לאצטרופי בהדיה ולא מהני לאסמוכי אח"כ גם כשתבוא החזקה. ה"נ לענין אסמוכי חזקה לחזקה לרבנן דר"מ כמו סמל"ח לר"מ וכמו"ש

ומיושב בזה ג"כ הא דריב"ל בנדה (כט). דדוקא כי הא דריב"ש דתיכף שנולד הרוב כבר עומדין נגדו ב' החזקות. אבל בהא דריב"ל הא בשעה שהרגישה עיבוד שאז נולד הרוב למימר שהיא מן המעוברות דרובן ולד מעליה ילדן אכתי חזקה דפטורה מקרבן אין משמשת פעולתה. דאין פעולת חזקה אלא לומר שהדבר עכשיו כמו שהיה אבל לא לומר שכן יהיה לעתיד כמו שנתבאר לעיל באורך אבל רוב משמש גם להבא וכמו"ש לעיל (פ"ו) א"כ הכא אם נאמר שהיא פטורה מקרבן כמו שהיתה מקודם. מ"מ כ"ז שלא הפילה אין זה ניגוד כלל להרוב. דשניהם יכולין להיות אמת שהיא מהרוב שאין מפילות אלא יולדות ולד מעלי' ואמרי' דלעתיד תהיה מן הרוב. ועכשיו היא פטורה דאכתי לא ילדה ולא הפילה. ומתי יבוא הניגוד בשעה שתפיל דהרוב מורה שהולד היה ולד מעליה והחזקה מורה דפטורה מקרבן ולא ולד מעליה ואז כשיבא הניגוד בשעה שמשמש פעולתה לומר דהיא עכשיו כמו שהיה. כבר נדחה חזקה שלא נתרקם שהיה ניגוד גם קודם שעברה בנהר והפילה דלענין נתרקם א"א להיות שתיהן אמת שהולד מעליא ולא נתרקם. דכל מי שהוא ולד מעלי' ודאי נתרקם דהא אין מפילות טרם שנתרקם וכמו"ש הגאון דב"ח המובא לעיל וכיון דקודם שהפילה כבר היה ניגוד חזקה דלא נתרקם להרוב כבר נדחתה אז חזקה דלא נתרקם מפני הרוב דרוב עדיף מחזקה אחת. ושוב כשבא הנפילות ונולד אז ניגוד דחזק"פ כבר נדחתה חזקה דלא נתרקם קודם לחזק"פ ותו לא מצטרפי

פרט ה

בשו"ת נוב"י מהד"ק בחאה"ע (סי' מג) הק' על שי הריב"ש הנ"ל מהא דחולין (יא) דילפינן דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה כמבואר שם יעוי"ש. והא ודאי אי ניקב הושט לא מהני שחיטה כמבואר ברמב"ם (פ"א משחי') ושו"ע יו"ד (סי' לג) והוא בש"ס פ' השוחט (לב) ואי לא אזלינן בתר רוב הוה ספק ג"כ שמא ניקב הושט ולא הועיל לה השחיטה והיא בחזקת איסור אינה זבוחה וא"כ מהני רוב למדחי תרי חזקות חזקת א"ז וחזקת טמא שמזין עליו ע"כ והגאון חת"ס חיו"ד (סי' כ"ה) כתב ליישב דלא מקרי חזקת אינה זבוחה לענין ניקב הושט אפי' בלא רוב בהמות כשרות הן. דדוקא שהה ודרס דהוה בשחיטה עצמה ובזה כשיפול ספק הוה ספק בשחיטה ועומדת בחזקת איסור א"ז עד שיוודע לך שנשחטה כראוי. אבל כשנשחטה כראוי אלא שיש ספק שמא ניקב הושט ולא הועיל השחיטה אין כאן חזקת ניקב כלל וכיון שנשחטה כראוי לית כאן חזקת א"ז ויצתה מחזקה זו עכ"ד

אמנם דברי התוס' בב"מ (כ) ד"ה איסורא מסייעין לנוב"י. דשם כתבו והוכיחו דממון עדיף מאיסור שהרי אין הולכין בממון אחה"ר ובאיסור אזלינן בתר רובא אפי' נגד חזקה דהא בכל בהמה יש לחוש שמא ניקב הושט ויש כאן חזקת א"ז ע"כ. והחת"ס שם (סי' כ"ד) הביא ד' תוס' הללו וכ' דאין ראיה מד' תוס' הללו שיהא ספק ניקב הושט ספק בשחי' למאי דקיי"ל ומסקינן דאזלינן ב"ר. דהתם בתוס' קאי אי לא אזלינן בתר רוב באיסור. נמצא לא אמרי' כלל רוב בהמות כשרות הן אלא כל בהמה בחייה בספק טריפה וניקב הושט עומדת ובחזקת א"ז ואין ראוי לזבוח. אבל לבתר דאזלינן באיסורא בתר רובא וממילא כל בהמה בחייה אע"ג שהיא בחזקת א"ז מ"מ היא בחזקת שראוי לזבוח שהרי רוב בהמות אין ושטן נקוב עכ"ד. הרי שכ' החת"ס בעצמו בפשט דברי התוס' דעכ"פ אי לאו רוב בהמות כשרות הן הוי כל בהמה בספק ניקב הושט ואין ראוי לזבוח ומשו"ה שפיר כתבו תוס' דהשתא דאזלינן בתר רוב מוכח דמהני רוב נגד חזקה דאיסורא. ובזה יפלא מה רצה מהנוב"י דהא שפיר קאמר דהא דאזלינן ב"ר בבהמה הוא נגד חזקה דא"ז והם עצמם ד' התוס' שם בבבא מציעא

גם מ"ש להוכיח שם מהא דבתוס' חולין (יא) ד"ה מנא ה"מ כו' כתבו דהא דרו"ע מחזקה ילפינן מפ"א שיש חזקת טמא שמזין עליו כנגד וקשה אמאי לא יליף ליה בקיצור משחיטה עצמה דלמא במקום נקב שחיט ונוקמה בחזקת א"ז וש"מ דרו"ע מחזקה אע"כ מדלא כ' תוס' הכי ש"מ זה לא הוה בכלל חזקת א"ז דאפי' אי לא הוה אזלינן ב"ר מ"מ לא הוה בחזקת ניקב הושט ע"כ. וגם זה יש ליישב עפימ"ש הגאון חת"ס בעצמו ישם (סי' כ"ד) ליישב ד' התוס' בבכורות (כ) ד"ה חלב שכתבו. דמשו"ה לא אמרינן סמוך מיעוט שאין מומחין לחזקת א"ז ואתרע ליה רובא ותי' דמיעוט אין מומחין הוה מיעוטא דמיעוטא. וע"ז הק' הרשב"א בתוה"א ומהרש"א שם א"כ מה יענו בשמא במקום נקב קשחיט נימא סמל"ח. וע"ז כ' החת"ס ליישב וז"ל בשלמא בהא דאמר ר"א דילפינן רובא מהא דאמר רחמנא שחוט ואכול ודלמא במקוה נקב קא שחיט. וכן הא דבעי למילף מרישא של עולה ודלמא ניקב קרום של מוח. התם ליכא למימר דנקיבת הקרום לגבי כל הטריפיות הוה מיעוד"מ וכן נקב