עבודת הכהן קמב

המיעוט. ושוב אח"כ כשמת אחיו ובא כח החזקה אי אפשר לה שיצורף המיעוט אז שכבר נדחה בשעה שנולד הרוב

וה"נ בהא דריב"ל דחזקה שהיא פטורה אין זה ניגוד כלל לרוב נשים מתעברות עם ולד מעליא. דהא לית כאן חזקה דלאו מעליא כמו ברוב חולבות יולדות דהחזקה הוא שלא ילדה. אלא דהכא החזקה היא שפטורה מקרבן ואין זה ניגוד אא"כ יהיה בזה מעשה הנפילות שאז אנו דנין דרוב מורה שהולד מעליא וחזק"פ מורה דלאו מעליא. וכיון דאכתי לא עברה נהר ולא הפילה והחזקה אינה להבא אלא אמרינן עכשיו כמו שהיה. א"כ עכשיו קודם שבא המעשה אין מזיק ומנגד כלל אם נאמר שהיא פטורה מקרבן. דכ"ז שלא בא הנפילות יכולה להיות פטורה מקרבן והולד יהיה ולד מעליא

מיהו לשיטת החכ"צ (סימן ק"ד) שכ' שם דבהא דריב"ל איכא נמי חזקה דלא נתרקם. א"כ לכאורה הא בשעה שמרגשת עיבור שאז נולד הרוב שמתעברת עם ולד מעליא יש שם תיכף ניגוד טוב שא"צ לשום מעשה להניגוד והוה כמו בחולבות. דהא החזקה הוא דלא נתרקם וכאילו אמרינן דחזקה דלאו מעליא. עכ"ז א"ש דהא לא נוכל לומר חזקה זו אא"כ יש עיבור. דבלא עיבור אין להחזקה על מי לחול. ונמצא דנולדו הרוב והחזקה ברגע אחת כמו בקטן לרבנן דר"מ גבי יבום. ובכה"ג ליכא חזקה מנגדת להרוב. דברגע ראשונה אכתי לאו חזקה היא דאז ליכא למימר בה עכשיו כמו שהיה אלא יהיה כמו עכשיו וזה לאו חזקה הוא וכמו"ש לעיל לענין קטן

ובהא דב"מ גבי ר' חנינא מצא גדי שחוט והתירו משום רוב ישראל או רוב טבחי ישראל והובא לעיל (פ"א) ועמדנו בזה ג"כ דנימא סמל"ח יעוי"ש. נראה דברוב ישראל הא רוב זה נולד מכבר. רק בשעת שחיטה אנו משתמשין עם רוב זה להתיר. מיהו כיון שכבר נולד קודם השחיטה בשעה שעדיין לא הי' החזקת איסור דבהמה מנגדתו נתחזק הרוב כבר ונדחה המיעוט וברוב טבחי ישראל התם אנו דנין על השחיטה אם היתה שחיטה כשרה מה' ה' שחי' כגון שהה ודרס וכה"ג דזה תלוי אי ליכא לאסתפוקי בכותי כגון כל טבחי ישראל דאז אמרינן רוב מצוין אשמ"ה. מיהו היכא דאיכא טבחי כותים ג"כ לא אתינן לרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן אלא מקודם אנו דנין מי עשה שחיטה זו אם ישראל או כותי. ואפילו אנו תופסין דלאו מומחה שחטו ונאסור הבשר. מ"מ נפ"מ לר' אלעזר בחולין (יג) דאמר סתם מחשבת כותי לעכו"ם ונאסר בהנאה ג"כ. גם בדחזינן שנשחטו רוב סימנים דליכא לספוקי תו שמא לא נשחטו רובן דאז הוה ודאי נבלה כמו"ש הרמב"ם (פ"א משחי') אבל שחיטת כותי הוה ודאי נבלה. א"כ כשאנו דנין אם ישראל או כותי אין חזקת איסור דבהמה מכריע בזה. דהא אפילו ישראל אי לאו מומחה ג"כ אסור הבשר. וכיון דרוב טבחי ישראל לא שייך לומר סמוך מיעוט כותים לחזקת איסור. דגם לפי הרוב ומספקינן במומחה אם ישראל מומחה שחטו או ישראל שאינו מומחה ג"כ שייך חזקת איסור. וממילא כיון דאנו דנין ששחטו מי שהוא מרוב הטבחים דהיינו ישראל. ממילא דנין דמומחה שחטו מחמת רו"מ אשמ"ה והתירו לו

ומיושב ג"כ הא דחתיכה בנדה (יח) בהפילה יד חתוכה דדיינינן לולד גמור משום דרו"נ ולד מעליא ילדן אפילו לקולא לענין ימי טוהר ויש חזקה שלא היה לה לידה גם עכשיו לאו לידה. ולהמבואר א"ש דרוב זה נולד בשעה שנתעברה וגם החזקה אמת דלית כאן לידה בשעה שנתעברה ושניהם יכולים להיות יחדיו כמו"ש לעיל גבי הא דריב"ל בעברה נהר כו' ואם נבוא לעשות ניגוד אנו צריכין לזה מעשה הניפול. ובחזקה לא מחזיקין להבא. וכשאנו אומרים בשעה שנולד הרוב שהיא עכשיו כמו שהיה אין זה ניגוד וכמו"ש בהא דריב"ל. וה"נ בהא דגיטין (כח) דהשליח נותן הגט ע"ס רוב חולים לחיים הא רוב זה נולד בו בשעה שעדיין לא נתן הגט ולא היה עדיין חזקה כלל. וכן במה שעמדנו לעיל בהא דיבמות (לז) גבי ספק בן ז' לראשון כו' דאמרינן רו"נ לט' ילדן ג"כ א"ש. דרוב זה נולד כשנתעברה שהיא מרוב דכשתלד להבא לט' תלד ואז בשעה שנולד הרוב לא מנגד כלל אי אמרינן דפטורה מחטאת עכשיו כשנולד הרוב כמו שהיתה פטורה. דאה"נ דתלד לט' לראשון והיא פטורה. רק שאח"כ שילדה לז' לאחרון ונתגלה מכח הרוב דלט' לראשון שפיר פריך דלייתי חטאת ואע"ג דאיכא חזקה לפטור. מ"מ כבר נתחזק הרוב בשעה שנולד ונדחה המיעוט

פרט ד

כתב הריב"ש (סימן שע"ט) וז"ל והני תלת דר"א בן פרטא בגיטין (כח) שנותן להם חומרי חיים וחומרי מתים נמי אם נשאת תצא ואעפ"י שרובן לאבד דכיון דאפשר בהצלה אין הולכין בהן אחר הרוב ואע"ג דרובא וחזקה רו"ע הכא איכא תרי חזקה חזקת א"א וחזקת הבעל שהוא חי כו' עכ"ל. ויש להקשות ע"ז מקדושין (פ) גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דר"מ מטהר משום דרוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין סמל"ח טהרה דעיסה ואתרע רובא וחכמים מטהרין משום דמיעוטא כמאן דליתא ורו"ח רו"ע ע"כ. ופירש"י דתינוק ודאי נגע בעיסה והוא טמא מכח רוב דרוב מטפחין בשרצים

ואיכא לעיוני בהא מנדה (לא) דאמרינן בנות כותים מטמאין מעריסתן כו' ומסיק שם דמתני' ר"מ היא דחייש למיעוט וכיון דאיכא מיעוט דחזיין חיישינן ואע"ג דלמיעוטא דל"ש ל"ח ר"מ הא נמי מיעוט דשכיח דתניא א"ר יוסי מעשה בעין בול והטבילוה קודם לאמה כו' וכ' תוס' שם בד"ה והטבילוה דע"כ משום שראתה דאי משום שנגעה באמה שטמאה לידה א"כ מאי אשמועינן כל הולדות נמי טמאין ע"כ. וד' התוס' צ"ב דכיון דכל הולדות טמאין משום שנגעו באמן א"כ מתי נפ"מ לאותן שטבלו אותה משום ראיה תיפוק ליה הא בלא"ה היו צריכין לטבול כל הולדות ממגע אמן ועמד ע"ז במהרמ"ל בחי' שם ותי' דכל הולדות לא הוצרכו לטבול דתינוקות אינן מצוין אצל תרומה ואי משום מגע אדם בתינוק ויגע בתרומה הא הולד אינו אלא ראשון ולא מטמא אדם וכלים. אבל בראתה הא נדה מטמאה