עבודת הכהן קמא

שנולד הרוב. בזה כבר נדחה המיעוט ושוב לא מצטרף אח"כ בשעה שהחזקה באה לשמש. משום שכבר נדחה המיעוט בשעה שלא היה לו חזקה לצרף לו ונתחזק אז הרוב שפיר. ושוב אעפ"י שנולד אח"כ צירוף חזקה בזה המיעוט כמאן דליתיה כיון שכבר נדחה

ומהאי טעמא לא מצינו סמוך מיעוט לחזקה אלא א כגון הא דכ' תוס' בבכורות (כ) ד"ה חלב פוטר דאמרינן סמוך מיעוט דחולבות אעפ"י שאין יולדות לחזקה דלא ילדה. דכשהיא חולבת שאז נולד הרוב דאין חולבות אא"כ יולדות כבר עומדת החזקה דלא ילדה נגדו וה"נ ברוב מצוין אצל שחיטה המובא שם בתוס' בבכורות. דתחלה אתה צריך להכניסו בתוך המצוין אצל שחיטה ואח"כ אתה אומר אותן המצוין א"ש רובן מומחין. ותיכף שנעשה מצוי אצל שחיטה דהיינו שמתחיל לשחוט שאז נולד הרוב כבר עומדת נגדו החזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת. וכן גבי מים שאין להם סוף שם בתוס' דאותן הנטבעים רובם נאבדים ולא נולד הרוב אלא אחר שנכנס תוך הנטבעים וכבר קדמה חזקה דא"א ועומד כנגדו

וכן גבי תינוק שנמצא בצד העיסה בקדושין (פ) ונדה (יח) א"ש בין לשי' רש"י שם ובין לשיטת תוס' דלשיטת התוס' דמפרשים דתינוק ודאי טמא והספק הוא בנגיעה ואמרינן דרובן מטפחין בעיסה שנמצאים אצלה ואז כבר עומד נגדו חזקת טהרה דעיסה. ולשיטת רש"י דרובן מטפחין בשרצים והנגיעה בעיסה ודאי היתה. אע"ג דנתחזק בו הרוב בלא העיסה וקודם שבא נגיעת העיסה וחזקתה. מ"מ כבר כתבנו בכלל דין חזקה נגד חזקה (פ"ג) דלרש"י כבר יש לו חזקת טהרה מעיקרא שטבלוהו ממגע אמו בלידתה יעוי"ש. לפי"ז תיכף שנולד הרוב לומר שהוא מרוב מטפחין בשרצים כבר קדמו החזקה ומאלם כח המיעוט ומחליש כח הרוב. ושוב כשבא אח"כ נגיעת העיסה וחזקתה אמרינן סמוך מיעוט לחזקת טהרה דעיסה. ומה"ט מדמה הש"ס בחולין (פו) שחיטתן של חש"ו דרוב מעשיהם מקולקלים להא דתינוק לר"מ דאמר סמל"ח. דשם פריך אפילו מיעוט מעשיהם מקולקלים נימא סמוך מיעוט לחזקת איסור דבהמה כמו גבי תינוק לר"מ. והיינו משום שכ"ז שאין עושה מעשה כלל אכתי לא נולד רוב זה. רק דכשעושה מעשה אז נולד הרוב למימר דרוב מעשיו מתוקנים. א"כ הכא בשעה שעושה מעשה השחיטה שאז נולד הרוב. תיכף עומד לנגדו החזקה לאצטרופי להמיעוט. וה"נ בהא דיבמות (קיט) רובא לשוק וחזקה ליבום דקודם שהלכה עם בעלה הא ידענו שאינה מעוברת. רק בשעה שהלכה עם בעלה למדה"י מאז אנו דנין עליה שהיא מרוב מתעברות ויולדות וכבר עומד נגדו החזקה דמוחזקת עד עכשיו שלא ילדה

אבל גבי קטן וקטנה דפליגי ר"מ ורבנן ביבמות (קיט) ונדה (לב) לענין יבום שעמדנו בזה לעיל (פ"א) לרבנן דאזלי בזה בתר רובא דרוב לאו סריסים נינהו דאמאי לא נימא סמל"ח איסור דאשת איש יעוי"ש. התם שאני דהא תיכף שנולד בו הרוב שהוא מרוב דלאו סריסים אכתי ליכא חזקה. ואפילו היכא דיש לו אז בשעה שנולד אח שיש לו אשה בלא בנים והוחזק באיסור אשת אח ג"כ בשעה שנולד. מ"מ הא בשעת לידת החזקה אין זה חזקה רק שאח"כ אנו אומרים שהיא עכשיו כמו בשעה שנולדה החזקה. וכמו בנגע דילפינן מיניה בחולין (י) עיקר דין החזקה. הא אין אנו אומרים שהחזקה הוא בשעה שרואה הכהן שהנגע שלם. רק שאח"כ כשיצא הכהן מן הבית וסילק ידו ועיניו מן הנגע אנו אומרים שהנגע גם עכשיו שלם כמו שהיה בשעה שראהו הכהן והניחו, ועל סמך זה מטמאהו הכהן וכדאמרי' שם ודלמא אדנפיק ואתא בציר ליה שיעורא. א"כ ה"נ בשעה שנולד הקטן ואז נולדה החזקה בו אכתי אין זה חזקה שאמרה תורה דניזיל בתרה באותה רגע שנולדה החזקה רק אח"כ אמרינן שהיא כמו שהיה. ונמצא דבאותו רגע שנולד הקטן נולד בו הרוב ואכתי אין החזקה משמשת פעולתה ברגע ראשונה אלא אח"כ. ולא היה חזקה מנגדתו בשעה שנולד הרוב

פרט ג

ובר מן דין בלא"ה א"ש בהא דקטן וקטנה גבי יבום. דאפי' היכא דיש חזקה שנוכל לומר עכשיו כמו שהיה. כגון גבי הא דריב"ל בנדה (כט) בעברה נהר והפילה דמביאה קרבן ונאכל משום דרו"נ ולד מעליא ילדן שעמדנו בזה לעיל (פא) דנימא סמוך מיעוטא לחזקת פטור. והתם בשעה שנתעברה ואז נולד הרוב שהמעוברות רובן מתעברות עם ולד מעליא יש לו תיכף חזקה שפטורה מקרבן כמו שהיתה פטורה עד עכשיו, מ"מ בכה"ג לא דמי לכל הני דלעיל דאמרינן ביה סמוך מיעול"ח. דהתם בשעה שנולד הרוב עומדת החזקה ומנגדת ואין חסר שום דבר להניגוד. כגון גבי רוב אין חולבות אא"כ יולדות ומורה שכבר ילדה והחזקה הוא ממש נגדו שלא ילדה ואין מחוסר שום דבר להניגוד. אבל גבי קטן גבי פלוגתא דר"מ ורבנן ביבמות (קיט) לענין יבום. הא בשעה שנולד אע"ג דתיכף יש חזקה מ"מ אין החזקה נגדו ממש דלית כאן חזקה שהוא סרים שאלו היה כן היה זה נגדו ממש. אלא שאינו כן רק חזקה דאיסור אשת אח ואין זה ניגוד לאינו סריס כלל. וכי בלתי אפשר שיהיו שניהם יחדיו שהוא אינו סריס ואשת אחיו עליו באיסור אשת אח. אמנם אם אנו רוצים לעשות ניגוד אנו צריכין לצרף לזה שבאם ימות אחיו בלא בנים יהיה הרוב מחייב ומתיר ליבום והחזקה אוסרת. א"כ בשעה שנולד הרוב אכתי חסר מעשה מיתת האח ושימות בלא בנים לניגוד של החזקה. ובזה אי אפשר לה להחזקה להתנגד כ"ז שלא בא המעשה של מיתת אחיו דכבר נתבאר אצלינו בכלל חזקה דלהבא דחזקה אין משמשת כלל להבא רק לומר שעכשיו הוא כמו שהיה ולא שיהיה כמו עכשיו. אבל רוב משמש גם להבא לברר ספק דלהבא וכמו"ש בכלל רוב דלהבא יעוי"ש. א"כ בשעה שנולד הרוב מורה גם להבא לכשימות אחיו בלא בנים שיהיה זיקה לייבם, את אשת אחיו. אבל החזקה אי מורה ומשמשת להבא לומר שיהיה כמו עכשיו. ולא נוכל להשתמש עם החזקה אלא לומר שעכשיו כמו שהיה. ולפיכך אם נאמר בשעה שנולד הרוב שהוא עכשיו כמו שהיה אין זה ניגוד כלל להרוב. ונתחזק הרוב ונדחה