עבודת הכהן קמ

ס"א) דכח רוב דסנהדרין היינו דוקא רוב מתוך כולם שיהיו הכל ביחד ואז המיעוט מחויבים לבטל דעתם להרוב ע"כ. מיהו לפי"ז צריך לחלק בין הא דמתני' דמכשירין להא דתינוקת שנאנסה בכתובות (יד) שכ' התוס' ביבמות (סז) שהוא רובא דא"ק. אמנם בחי' הרשב"א ליבמות שם הק' קו' התוס' ותי' דהתם דיעבד והכא לכתחלה א"נ התם משום דאיכא תרי רובא כדאוקי לה התם בקרונה של ציפורי היה מעשה ע"כ. והריטב"א שם בחי' תי' קו' זו דשאני הא דתינוקת דאתתא בחזקת כשרות קיימא ומשום מיעוטא לא מפיק לה ר"י לחזקת פסול ע"כ. ומדלא הביאו תי' תוס' וטרחו ליישב בענין אחר משמע כד' שו"ת עומ"א הנ"ל דכה"ג לא הוה אלא רובא דל"ק. ועי' פ"י לפסחים (ט) גבי ט' ציבורין של מצה וא' של חמץ דבפירש א' מהן מותר לאכול הנמצא הוי זה רובא דליתא קמן ודוקא רוב דתערובות הוה רובא דא"ק. וכ"כ בס' החיים (סימן שע"ט) דהא דנמצא הלך אחה"ר הוה רובא דל"ק למסקנא דסוגיא דחולין (יא) דגם רובא דליתא קמן אית לן מקרא ויש לנו למוד ע"ז יעוי"ש. שוב ראיתי בחוו"ד (סימן ס"ג) שעמד בהא דמצא גדי שחוט בב"מ (כד) דאמאי לא נימא סמל"ח וכ' משום דברובא דא"ק לא אמרי' סמל"ח. אמנם לא הזכיר ד' תוס' ביבמות וחי' רשב"א וריטב"א הנ"ל. אך מהתבו"ש שהביא חוו"ד שם משמע דלא ס"ל זה. ועשו"ת חמדת שלמה ח' אהע"ז (סימן כ"ד) תשו' מהגאון חוו"ד בזה ובשו"ת הגרעק"א (סימן ק"ו) ובס' ישויע"ק חיו"ד (סימן א'). ובס' באר אברהם לפסחים (ט) השיג על פ"י וס' החיים הנ"ל. ועכ" להסוברים כמו"ש בס' עמו"א הנ"ל הא ודאי דהא דר' חנינא בב"מ (כד) הוא ממש כהא דמתני' דמכשירין דאין הרוב לפנינו ביחד ותלינן ברוב ההווה והוה רדל"ק וצ"ב דאמאי לא נימא סמל"ח

וכן יש להקשות עוד מהא דנדה (כט) דאמר ריב"ל עברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל משום דרוב נשים ולד מעליא ילדן ע"כ. ושם בנדה (יח) אמר ר"י בג' מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב כו' ותו ליכא והאיכא ט' חנויות כו' והאיכא ט' צפרדעים כו' והאיכא הא דריב"ל עברה נהר כו' וכתבו התוס' בד"ה אחר הרוב וז"ל הכא איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת וגבי ט' צפרדעים נמי איכא חזקת טהרה דאי לא הוה חזקה נגד הרוב לא הוה פריך מידי דמצינן למימר דר"י לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקה נגד הרוב ע"כ. ולפי"ז עכצ"ל בהא דריב"ל נמי איכא חזקה נגד הרוב. וכ"כ בשו"ת חכ"צ (סימן ק"ד) דבהא דריב"ל איכא חזקה דפטורה מקרבן יעוי"ש. וכה"ג מצינו בחולין (קלד) פרה בחזקת פטורה קיימא. והשתא תיקשי דאמאי לא נימא סמל"ח גבי הא דריב"ל ויהא בא על הספק ונא נאכל דדלמא לאו ולד וחולין מלוקין הן ומליקת חולין נבלה וכמו"ש רש"י בנדה (יח) ד"ה והפילה. אך י"ל דכיון דאכילת קדשים מצוה דאורייתא כדאיתא ביומא (סח) ובפסחים (נט) מואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. וערש"י סוכה (מב) ד"ה פטור. וחולין (יב) ד"ה פסח. וכ"כ הרמב"ם (פ"י ממעה"ק). א"כ הא גם להסוברים דגם לרבנן דר"מ אמרי' סמל"ח מ"מ אינו אלא דרבנן ולא מצו רבנן למיעקר עשה דמה"ת דהא מה"ת נאכל ומ"מ הא מצינו דהעמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים בפסחים (צב). וגם הא מוכח מהרשב"א במשמרת הבית (ב"א לה' שחי') דגם מה"ת אמרי' לרבנן דר"מ סמל"ח מדהקשה שם על פרה אדומה למה לא אמרי' סמל"ח. וכ"כ מהרש"א בחולין (יא) ד"ה מנא הא כו' דאי נימא סמל"ח מדרבנן לק"מ מפ"א יעוי"ש. וכן מוכת במהרי"ט אלגזי (פ"ג מבכורות) דהנך ראשונים דפסקו למתני' דר"פ האשה רבה דלא תנשא ולא תתייבם וס"ל דלרבנן דר"מ נמי אמרי' סמל"ח. היינו דס"ל דמה"ת אמרי' סמל"ח ולכן חתר ליישב שם שי' הרמב"ן מפרה אדומה יעוי"ש. וכ"כ בס' דב"ח חיו"ד (סי' ז') שכ"ה דעת הרשב"א במה"ב יעוי"ש

וכה"ג יש להקשות בהא דחתיכה מג' דברים דר' יוחנן שם בנדה (יח) המפלת יד חתוכה כו' אמו טמאה לידה ואין חוששין לגוף אטום ואזלינן בתר רוב נשים דולד מעליא ילדן אפי' לקולא שנוהגת ימי טוהר. ובשלמא בהא דמקור שם דנמצא בפרוזדור טמאה משום דרוב דמים מן המקור לא תיקשי דנימא סמל"ח. די"ל דזהו ודאי רובא דאיתא קמן ולא אמרי' סמל"ח. וכן בהא דשליא אע"ג דרובא דל"ק הוא דרוב שליות יש להן ולד. והוא רובא דעלמא דל"ק ומשו"ה שליא בבית הבית טמא ג"כ לא תיקשי לן דנימא סמל"ח. דכבר עמד בזה. הריטב"א בחי' לחולין (פ"ו) ותי' דכיון דודאי נגע הבית בשליא שבא ודאי לבית שוב אתרע בהכי חזקת הבית ולא אמרי' סמל"ח. אבל בהא דחתיכה הא לא שייך זה ודאי תיקשי דנימא סמל"ח דלאו לידה. וה"נ צריך להבין בהא דגיטין (כח) בשולח גט לאשתו והניחו השליח זקן או חולה דנותנו לה בחזקת שהוא קיים ומפרשינן בגמ' שם משום דרוב חולים לחיים יעוי"ש. ואמאי לא נימא סמוך מיעול"ח א"א. וכן יש לעמוד בהא דיבמות (לה) ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי. ושם בגמ' א"ל רבא לר"נ לימא הלך אחר רוב נשים דלט' ילדן ולייתי חטאת כו' יעוי"ש. ויש לדקדק אמאי לא אמר ר"מ היא דס"ל סמל"ח מה"ת א"ל ר"נ אפילו תימא רבנן כו' וכדאמרינן כה"ג בדוכתי טובא. ולא הזכיר זה רק משני ליה כדאי' בגמ' שם. גם יש להבין דלהסוברים לרבנן דר"מ אמרינן סמל"ח מה"ת מאי קשיא ליה מעיקרא. דהא משום סמל"ח לא מייתי אלא אשם תלוי דהא איכא חזקה דפטור מחטאת וסמוך מיעוט לחזקת פטור: פרט ב

ונראה לפענ"ד דהך כללא דסמל"ח לא אתמר אלא דוקא היכא שהדבר שעליו אנו דנין לא נולד בו הרוב קודם החזקה. ובשעה שנולד הרוב כבר עומד החזקה כנגדו להצטרף עם המיעוט. ואין להרוב מציאות בלי ניגוד חזקה. ובזה אכתי לא אתחזק הרוב שפיר דתיכף שנולד בו הרוב כבר יש לו להמיעוט צירוף חזקה משו"ה חשוב הוא לעמוד נגד הרוב אבל היכא דבשעה שנולד הרוב לא היה חזקה מנגדת אלא שבאה אח"כ. או שהיה חזקה אבל אין כחה לשמש פעולתה בשעה