עבודת הכהן יג

עבודת הכהן

כלל א בדין כתיבה שלכ"ס בתו"מ

בו יבואר תשובה לרב א' בדין פרשה של תפילין שנמצא אות צד"י שנפסק לב' אותיות דמבואר בשו"ע או"ח (סי' ל"ב) דאסור לתקנו משום שלכ"ס ולחזק דעת הפרמ"ג ז"ל שם בסי' הנ"ל דאפילו אין הפירור נראה להדיא אין לתקן משום שלכ"ס, ודלא כמי שרצה להכשיר בזה. גם יבואר בו פלפול נחמד במחלוקת הרלב"ח והרד"ך שהובא במג"א סי' הנ"ל (סקכ"ז) בדיבוק רגל הה"א לגגו כחוה"ש ותינוק קורא ה"א אם מותר להפריד. ודברים נכונים בביאור ד' הש"ס בשבת (ק"ד) ומנחות (כ"ט) גבי חטוטרא דחי"ת וכרעי' דה"א: פרט א

נשאלתי בפרשה של תפילין שנמצא אות צד"י נפרד היו"ד שלה מן הגוף ונראה כב' אותיות יו"ד נו"ן. רק שהפירוד לא היה נראה להדיא. דהיינו שמרחוק לא היה נראה כ"כ. אבל בסמוך היו הכל רואין הפירוד. אם יש תקנה לתקנה. הן אמת שדין זה מפורש בשו"ע ואחרונים. דבשו"ע או"ח (סימן ל"ב סכ"ה) כתב וז"ל כל אות שהיא כתובה שלא כתיקונה ואין צורתה עליה כגון שהיו רגלי הה"א והקו"ף נוגעים או שהיתה אות אחת חלוקה לב' אותיות כגון צד"י שכתב יו"ד נו"ן ושי"ן שכ' עי"ן יו"ד או חי"ת ב' זייני"ן ואחר שכתב לפניהם חזר ותיקנם הוה שלא כסדרן ופסולים אבל להפריד אותיות הדבוקות כו' וה"ה שאם לא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן והשיני"ן והעיינין נוגעים בגוף האות ותינוק דל"ח ול"ט מכירם שאע"פ שכ' לפניהם יכול לחזור ולתקנם דכיון דצורת האות ניכרת ליכא משום כתבן שלכ"ס עכ"ל. וכ' מג"א (סקל"ו) דבצד"י ואינך המבואר ברישא אפי' תינוק קורא כהלכתו אין לתקן משום שלכ"ס ע"כ. והגאון פרמ"ג כתב שם (בסי' ל"ב) בפתיחה ד"ה וכן דמ"ש השו"ע לחלק בין צד"י ואינך המבוארים ברישא ליודי"ן שבאלפי"ן דסיפא כ"ז מיירי בשלא נראה הפירוד להדיא. אבל כשהפירוד נראה להדיא גם ביודי"ן שבאלפי"ן ואינך אין לתקן אע"ג דתינוק מכירם. וכ"כ עוד שם בסוף הפתיחה וז"ל גם מצאתי כו' ונסתפקתי בפנים ולעיל בפתיחה בשאר אותיות אם ניכר פרידתן להדיא ותינוק קורא כצורתה אם מהני תיקון עתה עיינתי בב"י (סוס"י ל"ו) בד"ה מ"כ בחוטרא דחי"ת שאין נוגע כו' מבואר דכל שניכר להדיא פרידתן אפי' תינוק לא מהני, ולפי"ז הא דשו"ע (סי' ל"ב סכ"ה) אם אין יו"די אלפי"ן נוגעים ותינוק דל"ח מכירם היינו שאין מכירם פסול כו' עכ"ד. ומבואר מכל זה דבצד"י אפי' אין הפירוד ניכר להדיא אע"ג שתינוק מכירם אסור לתקן משום שלכ"ס. וכן פסק להלכה בספר עצי לבונה ליו"ד (סי' ר"פ) וכ"כ הגאון רעק"א בחי' לאו"ח (סימן ל"ב) ובס' מאיר עיני סופרים ובכל ספרי הקיצורים המחוברים על דיני סת"ם ודין זה הוא פשוט ולא היה ראוי להאריך בו כלל. כי מי יבא אחר המלך התייר הגדול הפרמ"ג ז"ל והבאים אחריו להקל מה שהחמירו הם

אמנם מקום הספק בזה הוא. מפני שע"י מעשה שהי' בשנת תרל"ד כתב אלי אחד מן הרבנים המובהקים שהיה סמוך אצלי להק' על דין זה דהפרמ"ג ז"ל מסברות עצמו וממה שדקדק הרב הנ"ל ממשמעות השו"ע נגד דעת הפרמ"ג, ומפני זה רוצה לחלוק על דין זה להכשיר פירוד הצד"י אם אינו נראה להדיא ואחרי ראיתי כל דברי מכתבו לא מצאתי בהם ממש ומקום שיהיה כדאי לחלוק על גדולי הפוסקים בזה. ויען שראיתי שבלתי עיון הראוי בדברי הפוסקים בדין זה יש מקום להסתבך בדבריהם ראיתי חובה לברר דין זה. ולהעתיק ד' הרב הנ"ל ומה שהשבתי ע"ז בבירור דברי המאורות למשמרת לדורות להבין ולהורות

וז"ל הרב הנ"ל במכתבו אלי באתי להציע כו' הן אמת דראיית הפרמ"ג ז"ל מד' המ"כ שבב"י שם (סי' ל"ו) הם תמוהים במחכ"ת. דהא התם בחוטרא דחי"ת יש על כל אחד שם אות בפ"ע ומשו"ה אין לתקן אם הפירוד נראה להדיא. משא"כ באלפי"ן מהני אפי' נראה להדיא וא"כ שוב לא מוכח לפסול בצד"י היכא דאין הפירוד נראה להדיא. ועוד נלע"ד להוכיח דהרי"א שבב"י (סי' ל"ב) שממנו העתיק בשו"ע שם (סעיף כ"ה) דין זה מפירודי האותיות למד פירוד הצד"י דאין לתקן אח"כ בק"ו מה"א וקו"ף שכתב הרא"ש דאין לתקן אח"כ אם נדבק רגלם לגגם. והתם לא נדמה לאות אחרת ק"ו בצד"י שהוא נדמה בפירודו לאות אחרת. וקשה דק"ו זה פריכא הוא דמה לקו"ף שכן הקלקול נראה להדיא משא"כ בצד"י א"ו דהא דיליף על הצד"י הוא ג"כ על נראה להדיא דוקא. ועוד נלענ"ד דהנה קשה טובא על מה דמכשיר בפירוד האל"ף הא סו"ס כיון דקודם הדיבוק הוא פסול. וא"כ הרי עיקר כתיבתו נגמר לאחר הדיבוק והוה שלכ"ס. וכן מצאתי שעמד הגאון בעל ישועות יעקב כעין זה על מהרי"ק ונשאר בקו'. וע"כ נלפענ"ד בישוב הקו' כך. דכיון דעיקר פסול שלכ"ס נפק"ל מוהיו הדברים בהוייתן יהו, וא"כ לא הוה לן למיפסל אלא אם נכתב דבר שלם שלכ"ס דהיינו תיבה שלימה אבל אות אחת שלכ"ס לא. דהא הדברים לשון דיבורים ואות א' לאו דיבור הוא. אך מ"מ מיפסל אפי' אות א' שלכ"ס. דמכח שינוי האות נשתנה כל התיבה. וזהו דוקא בצד"י וכדומה דבפירודו נתחלף מצד"י ליו"ד נו"ן ונשתנה קריאת התיבה. משא"כ באל"ף