עבודת הכהן קלו

הטמא מוטל חיוב לעשות הפרה ומנו זה כל מוני המצוות למצוה מחויבת מה"ת לעשות הפרה שיהא מוכן שאם יהא טמא מת שיזו עליו. ונמצא דבשעה ששוחטין הפרה כדי לצאת ידי חובת המצוה. הא ע"י שחיטת הפרה אנו רוצין להוציא עצמינו מחזקת חיובא דמצות עשיית הפרה. ובמעשה השחיטה עצמה אנו פוטרין עצמנו מחזקת החיוב ואמרינן שהיא פרה כשרה. מיהו אם היא באופן כאינה מועלת לטהר הטמא עדיין לא פטרנו עצמנו כלל במעשה שחיטה זו. ולפי"ז הרי בשעה ששוחטין הפרה כדי לצאת במעשה זו ידי חובת המצוה אנו צריכין בירור אם היא ראויה לטהר דאל"כ אין אנו יוצאין ידי חובת המצוה. וע"ז יש לפנינו חזקת כשרות דפרה שמורה ומברר שיצאנו ידי חובת המצוה ופטרנו עצמנו ממנה. ובזה שפיר כתבו התוס' דכיון דחזקת הטמא מוכיח שעדיין הוא בטומאתו ומורה זה שאינה ראויה לטהר לא הוה אלא ספיקא. דהא עכשיו בשעת שחיטת הפרה אכתי יש לדון גם על חזקת הטמא דאכתי לא אתרע וכחה כמו כח חזקה דכשרות. וחזקה זו דטמא מורה שהפרה אינה ראויה לטהר והוה חזקה נגד חזקה. וכ"ז לא שייך אלא הכא דגם על מעשה דשחיטת הפרה עצמה צריכין לדון דין החזקה אם פטרנו עצמנו מחיוב המצוה במעשה זו או לא מהני מעשה זו לפטור. אבל בעלמא דלא שייך זה ודאי הוא דבתרייתא מדחה לקמייתא לגמרי. כיון שאנו דנין דין החזקה אחר שכבר נעשה המעשה

פרט ה

כתב הריב"ש (סי' שע"ט) וז"ל והני תלת דר"א בן פרטא בגיטין (כח) שנותן להם חומרי חיים וחומרי מתים נמי אם נישאת תצא ואעפ"י שרובן לאבד דכיון דאפשר בהצלה אין הולכין בהם אחר הרוב ואע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף הכא איכא תרי חזקה חזקת א"א דאשה וחזקת הבעל שהוא חי כו' ע"כ. ויש להקשות מד' הריב"ש הללו על הכלל שהובא לעיל דכל היכא דחזקה שבאה אח"כ עשויה לסלק חזקה ראשונה מסלקת אותה לגמרי ואין דנין בזה חזקה ראשונה למיהוי חזקה נגד חזקה. משום דחזקה ראשונה אתרע משעה שנולד הספק ע"י מקרה חדש וחזקה שבאה אח"כ לא אתרע משו"ה עדיפא בתרייתא מקמייתא וככל מ"ש לעיל (פ"ב). והא הכא נמי בהני תלת דר"א בן פרטא בעיר שכבשה כרכום וכפינה שאבדה בים ויוצא ליהרג בדיני נפשות שקרה כאן מקרה חדש שלא היה לו בשעה שנתחזק ומשעה שקרה המקרה אתרע חזקת חי ודמי לנפל הגל על האדם בפסחים (צא) דמשעה שנפל הגל אתרע חזקת חי וכמו"ש נוב"י מהד"ק בחאה"ע (סי' לא) וכמו שהובא לעיל שם. ורובא לאבד לא אתרע כלל א"כ הא ודאי הך דבאה אח"כ עדיפא מקמייתא א"כ למה הוצרך הריב"ש להק' מטעמא דרוב וחזקה רו"ע. טפי הו"ל לאקשויי דהא משעה שקרה מקרה דכבשה כרכום ואינך ובא הך רובא דרובן לאבד. אפילו אי רוב לא עדיף מחזקה אלא דומה בשוה ג"כ כבר נסתלקה חזקה ראשונה

ותו דמאי מהני הא דאית כאן שני חזקות. דבשלמא לטעמא דרוב עדיף מחזקה דהחזקה גם היא טובה ושרירא ולא אתרעאי אלא דרוב עדיף מינה במעלה. משו"ה יש סברא למימר דהיכא דאיכא עוד חזקה המסייעתה אע"ג דכל חדא באפי נפשיה כח הרוב עדיף מינה. מ"מ בהצטרפם יחד יכולים לעמוד נגד הרוב בשוה. אבל להך טעמא דחזקה שבאה אח"כ דמסלקת לראשונה לגמרי. דטעמא הוא דמשעה שבאה חזקה אחרונה שעשויה לסלק לחזקה ראשונה אתרע חזקה ראשונה משום שקרה לה מקרה חדש שראוי לסלקה ועומדת בספק. א"כ מה מועיל אפי' הוו ב' חזקות דהא גם חזקה השניה חזקה דאתרע היא דמשעה שכבשה כרכום ונכנס הבעל בספק אם הוא חי או מת ממילא גם חזקת א"א נכנסה בספק דאם הבעל אינו קיים אין כאן חזקת א"א ומה מועיל אפי' הוו כמה חזקות דאתרעו

ונראה ליישב עפימ"ש הגאון בס' קה"י לה' אישות (סימן י ז) ליישב ד' הב"ש שם שכ' אם זרק לה גט ספק קרוב לו ספק ק"ל הויא ספק מגורשת ולא אמרינן דמוקמינן לה אחזקת א"א כו' ע"כ. דלכאורה דבריו תמוהין מסוגיא דיבמות (ל"א) דאמרי' שם דאם נתגרשה הערוה בגט ספק קרוב לה או לו מוקמינן אותה מדאורייתא אחזקת א"א וצרתה מותרת לשוק מדאורייתא והא דכ' הב"ש דהויא ס' מגורשת היינו מדאורייתא כדמוכח שם בשו"ע יעוי"ש. ותי' ע"ז בס' קה"י שם וז"ל לכן נראה דכל היכא דאתייליד ריעותא לפנינו לא מוקמינן אחזקה כמו"ש התוס' בכתובות (כג) ד"ה תרווייהו כו' אמנם ביבמות שם אזלינן בתר החזקה כיון שהריעותא בערוה ולא בדידה. וכדאמרי' בחולין (ז) סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי. ועי' תבו"ש (סימן כ"ט) שכ' גבי גבינות דמצטרפין לגבינות חזקת הבהמה ולא הריעותא. וה"נ אף בגירש ואח"כ כנס כמו"ש התוס' שם מצטרפין חזקת א"א דהערוה ולא הריעותא דידה. כיון דלא אתייליד ריעותא בגופה וכמו שמצטרפין חזקת הסכין לבהמה ולא הריעותא דסכין. ה"נ מצטרפין חזקה דהערוה ולא הריעותא. והא דקיי"ל דלא אמרי' סכין אתרע בהמה לא אתרע היינו מטעם דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה כמו"ש שם. אמנם בזרק לה גט ספק קרוב לה לא מוקמינן אחזקה קמייתא כיון דאתייליד ריעותא בגופה כו' עכ"ל

ועפי"ז א"ש גם ד' הריב"ש דהא בהך דיבמות הא ג"כ מקושר חזקה דצרה שהיא מותרת לשוק בחזקת א"א דערוה. דאם משוינן לערוה ספק מגורשת מה"ת מחמת הריעותא. א"כ להך צד דנתגרשה הערוה ממילא הא ע"כ לית לה היתר לשוק לצרה והיא זקוקה ליבם. ועכ"ז מצרפינן חזקה דערוה לחזקה דצרה ולא הריעותא דערוה כיון דלא אתייליד ריעותא בצרה גופה. ה"נ בריעותא דבעל בעיר שכבשוה כרכום ואינך דר"א בן פרטא בגיטין שם, אע"ג דאם מת הבעל לית כאן חזקה דא"א. מ"מ מצרפין החזקה דבעל לחזקה דא"א ולא הריעותא דהא הריעותא לאו בגופה דאשה היא. ומשו"ה כיון דחזקה דאשה לא אתרע. דהא לא מצרפין ריעותא דבעל למימר דגם אשה אתרעאי. א"כ אי לא הא דרובא עדיף הוה כאן חזקה נגד חזקה ממש ולא נסתלקה חזקה ראשונה ומשו"ה לא פריך הריב"ש אלא