עבודת הכהן קלד

כדבר שיבד"ל ולא עוד אלא אפי' היינו מסופקים על התינוק אם טבלוהו ממגע אמו. מ"מ היה כאן חזקה לטומאה ומוקמינן חזקת טומאה ממגע אמו נגד חזקת טהרה דעיסה וקם ארובא דמטפחין בשרצים גם לר"מ כמו"ש התוס' בנדה (ית) ובחולין (פ"ו) דלר"מ בחזקה ורובא נגד חזקה מודה

ולכן נראה דבהכרח צ"ל בזה לשי' רש"י כפי' יש מפרשים שהביא במהרמ"ל שם. שכל הולדות היו טובלין מיד ביום א' ללידתן משום נגיעת אמן וזה המעשה של עין בול היה שאחר שטבלו התינוקות ביום א' ללידתן משום נגיעת אמן ראתה והיו צריכין לטבול אותה פעם שנית כל יום ז' לראייתה משום נדה וזה היה קודם לאמה ע"כ. ולפי"ז א"ש גם לפירש"י דלית כאן חזקת טומאה להתינוק אלא משום דרוב מטפחין בשרצים

ולפי"ז יהיה מיושב שי' רש"י דמיירי במגע ודאי שהקשינו דא"כ הא אפי' חזקה שבאה אח"כ מסלקת לראשונה לגמרי, ולהמבואר א"ש ולק"מ. דהא עיקר טעמא דהך כללא היכא דהוה חזקה נגד חזקה במגע ודאי. דחזקה שבאה אח"כ מסלקת לראשונה לגמרי הוא משום דחזקה ראשונה משעה שנגע ובאה חזקה אחרונה אתרע. אבל חזקה אחרונה שבא אח"כ לא אתרע כלל בהך נגיעה. ומשו"ה הך דבאה אח"כ דלא אתרעאי והיא בתוקפה עדיפא מהך ראשונה דאתרע. אמנם הכא כיון דע"כ הטבילו לתינוק כבר ממגע אמו. כבר הוחזק התינוק שהוא טהור בשעה שטבלוהו ויש לו חזקת טהרה. א"כ יש לו להתינוק קודם שנגע בבצק חזקה נגד חזקה חזקת טהרה דידיה וחזקה שמטפח בשרצים והוה טמא מספק. וכשנגע בבצק אתרע חזקת טהרה דבצק ומשו"ה הוה כאן ספק טומאה וליכא עדיפות בהך שבאה אח"כ. אמנם אי הוה רוב גמור דעדיף מחזקת טהרה דידיה מסלק לחזקת עיסה לגמרי. אלא דהכא ע"כ אין כחו אלא כחזקה לבד אי מטעם שכ' התוס' שאינו רוב גמור או מטעמא אחרינא והוה ספק וא"ש

ואין לומר דכיון דחזקה או רובא שמטפח בשרצים הוה חזקת טהרה כעין חזקה העשוים להשתנות דלא הוה חזקה וכמו חזקת נערות לרב בקדושין (עט) דקיי"ל כוותיה דמשום דעשויה להשתנות לאו חזקה היא. וכמו שדן המהרי"ט בתשו' בח"ב (סי' י"א) לענין חזקת טהרה דאשה דעומדת ומעותדת לראות וה"ר מתוס' יבמות (ס"ח) ד"ה רישא לענין קטן פסול ספק בן תשע שבא כו' וכן דן הט"ז ביו"ד (סי' שצ"ז) לענין חזקת חי דאדם דודאי סופו למות ועשוי להשתנות לא מוקמינן אחזקה ועוד דאפי' לאו ודאי שישתנה כהא דט"ז דסופו למות וכן באשה דודאי תראה נדות וכן הא דתוס' יבמות ודאי אתי לכלל תשע דעומד ומתגדל כל יום. אלא אפי' אי מצוי השינוי לבא כגון חזקת שלמים דציצית שכ' מג"א (סי' ח') דמצוי להשתנות וכה"ג. וכן בשו"ת הר"ן (סי' ס"ו) לענין חזקת בריא דעשוי להשתנות משום דמצוי החולי. בכ"ז לא מוקמינן אחזקה

אמנם הא ליתא. חדא דכבר הוכיח הגאון בס' שיש (ש"ג פ"י) באורך שם דגם חזקה העשויה להשתנות חזקה מעליא הויא ודחה) ד' מהרי"ט יעוי"ש. וכן הוכיחו עוד איזה אחרונים. וכן מוכח בתוס' בכורות (כ) שכתבו (דהכא איכא חזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה וסמוך מיעוטא דחולבות אעפ"י שאין יולדות לחזקה וכ"כ התוס' בחולין (יב) לר"מ יעוי"ש. והתם נמי איכא רוב מתעברות כמבואר שם בבכורות. וכן ביבמות (קיט) רוב מתעברות ויולדות. ובב"ב (צ"ג) לימא הלך אחר רוב פרות דמתעברות כו'. וכה"ג כ' התוס' בב"מ (ק) ד"ה הא מני כו' דמוקמינן בחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה

ועוד דאפי' להסוברים דחזקה העשויה להשתנות לאו חזקה היא. היינו דוקא היכא דעכשיו כבר בא השינוי ומספקינן מתי נשתנה דאע"ג דקיי"ל דחזקה דמעיקרא עדיף מדהשתא כמו"ש תוס' בחולין (י) ד"ה ודלמא. ובנדה (ב) ד"ה דאיכא. ובקדושין (עט) ד"ה ושמואל. מ"מ בעשויה להשתנות כי הדדי נינהו. כהא דט"ז דמיירי במת עכשיו ודן בזה כיון דסופו למות כי הדדי נינהו במת עכשיו לפנינו. והא ע"כ מודה הט"ז בלא מת לפנינו דמוקמינן אחזקת חי כדאי' במתני' דגיטין (כח). וכן הא דמהרי"ט גבי נדה דעכשיו ראתה.. וכן הא דתוס' יבמות (סח) דעכשיו דאתי קמן בן ט' הוא וכן הא דבוגרת בקדושין (עט) דעכשיו יש לה סימני בוגרת וגם במצוי להשתנות כהא דציצית דמג"א (סי' ח') וחזקת בריא משום דמצוי החולי כמו"ש הר"ן בתשו' (סימן ס"ו) ושם מיירי בלא אתרע השתא. מ"מ הא דלא מהני הוא להוציא מחזקה כמבואר שם בר"ן. דבחזקת בריא הא דלא מהני הוא להוציא מחזקת ממון. וכן הא דמג"א בציצית לאפוקי מחזקת חיוב ועי' מ"ש בכלל ריעותא מחיים (פ"ו) הא לא"ה לא. וא"כ לפי"ז לא שייך כלל הא דעשוי להשתנות להכא. והא חזינן עכ"פ בהא דיבמות (קיט) בהלך בעלה וצרתה למדה"י דדנין רוב מתעברות על הצרה נגד חזקה דזקוקה ליבם אע"ג דמשתנית החזקה ע"י הרוב. ועי' בפ"י בכתובות (ע"ה) ובקדושין (פ) שכ' דלא אמרי' רו"ח רו"ע אלא היכא דהחזקה משתנית ע"י הרוב כהא דהלך בעלה וצרתה למדה"י והביאו בס' גו"ר (כלל ל"ח) יעוי"ש. וכה"ג מ"ש תוס' בבכורות (כ) וחולין (יב) בחזקה שלא ילדה שמשתנית ע"י הרוב שמתעברות. א"ו דאין זה סתירה להסוברים דחזקה עשויה להשתנות לאו חזקה שרירא היא. דה"נ אי לאו חזקה או רובא שמתנגד אע"ג דמשתנה או מצוי שישתנה מ"מ כל שאין השינוי לפנינו דנין בזה חזקה גם לבעלי שי' זו. וה"נ בנידו"ד הוה חזקה לטהרה ורובא לטומאה כמו התם דהוה חזקה ליבום ורובא שמתעברות: פרט ד

כתבו התוס' בחולין (יא) בד"ה מנא ה"מ כו' דהא דילפינן רוב מפ"א מהא גופיה ידעינן דרוב עדיף מחזקה דהא יש חזקה דטמא שמזין עליו ע"כ. וכבר הובא לעיל (פ"א) דברי הנוב"י מהד"ק חיו"ד (סימן נ"ה) שהביא מד' תוס' הללו ראיה לסתור ד' הגאון בית מאיר שכ' דכל חזקה שבאה אח"כ לסלק חזקה ראשונה לא הוי חזקה נגד חזקה למיהוי ספק אלא דחזקה אחרונה