עבודת הכהן קלב

מיהו כ"ז מחומרא דרבנן אבל מה"ת אפילו בדאיכא חזקה מתנגדת ג"כ לא בעינן לברורי אפי' באי' קמן ובקל לברר. ובלא דררא וריעותא המעורר אל הספק אין לנו להתעורר מעצמינו שמא נישתנית החזקה. וכהא דאמרי' בחולין (נ"ז) אחזוקי ריעותא לא מחזקינן. וכ"כ רש"י בחולין (מח) ד"ה לחבירו דאפי' במחט שנמצא בריאה לא מספקינן דלמא אינקיב לחבריה משום דריעותא דלא חזינן לא מחזקינן

ולפי"ז כל היכא דאיכא חזקה בתרייתא שבאה אח"כ הא הך חזקה בתרייתא לא נתחדש בה שום דררא וריעותא שמגרע כחה ושיביא הדבר לבית הספק. ובסתמא בלא לידת דררא וריעותא בעינן למימר שהחזקה בתוקפה ואין לנו להסתפק מעצמינו שמא נישתנית משא"כ הך קמייתא משעה שבא חזקה בתרייתא אתרע לה הך קמייתא. והוא עפ"י מה דקיי"ל דמשנולד הספק לא מוקמינן אחזקה כמו"ש תוס' בחולין (י) ונדה (ב) לענין סוטה שנסתרה דאע"ג שיש לה חזקת טהרה מ"מ משעה שקינא לה ונסתרה אתרע חזקתה. וכן בכתובות (כג) כ' התוס' אם זרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה אתרע חזקת פנויה דידה משעת זריקת הקדושין. ועי' במהרי"ט בחי' לקדושין שעל הרי"ף גבי סוגיא דנתן הוא ואמרה היא שכ' שם דאע"ג דהתוס' שם בכתובות נקטו לשון לכתחלה מ"מ אין רצונם דאין זה אלא מדרבנן רק דכוונתם שהוא מה"ת אתרע יעוי"ש מש"ש בטעמא דמלתא. וכן הוכיח הנוב"י במהד"ק חאה"ע (סימן לא) מד' תוס' בפסחים (צ"א) גבי מפקח את הגל דמשעה שנפל הגל על האדם אין דנין חזקת חי. וכ"כ בפ"י בחי' לגיטין (כח) וכ"כ בב"ש באה"ע (סי' י"ד סק"א) שאם זרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה הויא ספק מגורשת מה"ת משום דאתרע חזקת א"א

ועתבו"ש (סי' כט) שכ' בהא דאי' בשו"ע יו"ד (סי' נ"א) אכלה דבר שספק נוקב בני מעיה הויא טריפה מספק דהטעם הוא דאין סברא לומר דמשום שהבהמה בחזק"כ דבר זה אינו נוקב ע"כ. ובחוו"ד (שם) הק' עליו מאלמנת עיסה בכתובות (יד) דמוקמינן לה אחזק"כ והתם נמי נימא וכי משום שאשת הספק חלל יש לה חזקת כשרות האיש הזה אינו חלל או אמו של זה בשעה שזרק לה בעלה הגט היה קרוב לה ע"כ. אך להמבואר י"ל דמשעה שנולד הספק על ידי הריעותא לא מוקמינן אחזקה. והא דאלמנת עיסה י"ל כמו"ש הגאון חוו"ד בעצמו בס' קהלת יעקב (ה' אישות סי' י"ז) שעמד על ד' הב"ש במ"ש בזרק גט ספק"ל הויא ספק מגורשת ולא מוקמינן אחזקת א"א מיבמות ולא) דאמרי' אשה זו בחזקת היתר לשוק ומספק אל תאסרנה והתם הוה הספק דזרק גט לערוה ספק"ל ולא מרעינן לחזקת היתר בהכי. ותי' דבעינן שיהא הריעותא באותו דבר שנתחזק אבל התם הריעותא בערוה ובכל כה"ג מצרפינן חזקת הערוה ולא הריעותא יעוי"ש. ולפי"ז באלמנת עיסה ג"כ הא הריעותא לאו בדידה אלא באמו של ספק חלל. א"נ י"ל דנגד ב' חזקות לא אמרינן זה והתם איכא חזקת הא"א דלא נתגרשה וחזקת אשת הספק חלל

ובחי' הריטב"א לחולין (פ"ו) כ' לענין שליא בבית בנדה (יח) דאמרינן הבית טמא משום דרוב שליות יש להן ולד ואין דנין חזקת הבית שהיה טהור משום דרוב וחזקה רוב עדיף. והק' דאמאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקת טהרה דבית ותי' דכיון דשליא ודאי בא לבית אתרע חזקה דלא אמרי' אוקמא אחזקה אלא כגון ספק נגע אבל ודאי נגע כיון דנעשה מעשה הראוי להסתפק לא מוקמינן אחזקה ע"כ. וכ"כ המל"מ (פכ"ה מטו"מ) הרי מבואר מכל זה. דנקטינן כללא בכל כה"ג בדיני החזקות דכ"מ שקרה מקרה שיש בכחו לשנות החזקה אלא שאנו מסופקים אם שינה או לא בזה לא מוקמינן על החזקה משעה שקרה המקרה. דמשעת חידוש המקרה אתרע חזקה. וזהו מ"ש הריטב"א גבי שליא בבית בנגע ודאי וספק טומאה דמשעה שקרה מקרה הנגיעה תו לית כאן למידן דין חזקה. וכד' הריטב"א בחולין כ"כ בחי' לקדושין (פ) וכ"כ הרמב"ן בחי' ליבמות (קיט) דהיכא דודאי נגע לא מוקמינן אחזקה שהרי הורעא ע"כ. וכן מ"ש תוס' בחולין ובנדה לענין סוטה שנסתרה כמובא לעיל. דמשעה שקרה מקרה הכניסה עם הבועל במקום סתר הראוי לבעילה אתרע חזקתה וכן בכל הני שהובא לעיל. משא"כ בספק אם קרה המקרה בזה החזקה בתוקפה. וכתבנו במקו"א יסוד הסברא דחזקה אינה משמשת אלא אם הדבר שנתחזק הוא באותו אופן שהיה בשעה שנתחזק. אבל אם קרה לו מקרה חדש שראוי לשנות החזקה הא עכשיו אינו כמו שהיה בשעה שנתחזק. משו"ה בעינן למימר מנין לך שגם על אופן כזה נתחזק הא בשעה שנתחזק לא היה לו מקרה זו. משא"כ בספק קרה המקרה הא אין אתה רואה בהדבר שום שינוי מכמו שהיה בשעה שנתחזק ועליך הראיה שקרה ונתחדש המקרה. וכיון שהוא כמו שהיה בשעה שנתחזק ודאי דהחזקה שרירא ובמקומה עומדת, [ועי' בכלל ספק שנולד ע"י מקרה]

ועפי"ז א"ש בשני חזקות שהם בשני גופים מוחלקים ונזדמנו אח"כ יחד כגון בשליח הגט שמוסר הגט להאשה על סמך חזקת חי דבעל וכן בסכין ששחט ובמקוה וכמו שהובא לעיל (פ"א). הא תמיד חזקה ראשונה אין בכחה שיפעול שינוי על חזקה הבאה אח"כ. אבל חזקה שבאה אח"כ הוא דבר שיפעול שינוי על חזקה ראשונה. דהשליח שמשתמש עם החזקה דבעל שהוא חי למסור הגט להאשה. וכן אחר מסירת הגט משתמשת האשה עם החזקה להנשא לבעל. הרי חזקה זו הוא דבר שפעולתו לסלק חזקת א"א. אבל חזקת א"א אינה דבר שתפעול לשנות חזקת חי בהזדמנותם יחד דכי בשביל שהיא א"א ימות הבעל. וכן במקוה דמה שהיא שלימה גורם זה לסלק הטומאה מן הטובל בה. אבל אין הטומאה דבר שמפני זה מחויבת המקוה להתחסר ע"י שנפגשו הטמא והמקוה ביחד דהיינו שטבל הטמא במקוה וכן הוא בכל החזקות דב' גופים שנפגשו אח"כ יחד תמיד הוא כן. ולפיכך חזקה שבאה אח"כ לא אתרעאי כלל ע"י הפגישה שנזדמנה עם החזקה הראשונה. אבל חזקה ראשונה הא ודאי דאתרע משעה שנזדמנה עם הך בתרא. דבחזקת א"א אפי' היה חזקת הבעל מסופק הא עכ"פ קיבלה הגט מיד השליח וקרה לה מקרה שראוי לשנות החזקה ובזה לא מוקמינן אחזקה דאכתי א"א היא. דשמא הוא חי ונתגרשה. וכן במקוה אפילו היה המקוה מסופקת הא אתרע חזקת טמא משעה שקרה המקרה