עבודת הכהן קלא

מבואר בשו"ע יו"ד (סי' ר"א סעיף ס"ה) במקוה שלא הוחזק להיות מימיו מתמעטין כ"כ שיעמדו על פחות ממ' סאה אעפ"י שמימיו פעמים עולים ופעמים מתמעטים אינה צריכה לחזור ולטבול ומ"מ כשר הדבר לעיין קודם טבילה אם יש בו מ' סאה. וכ' הש"ך שם (ס"ק קל"ז) דמ"ש כשר הדבר הוא משום דא"ס על החזקה במקום שיכולין לברר ע"כ. ומקורו מפסחים (ד) דאי איתי' קמן נישייליה. וכן בריש חולין בהא דאמרי' דליתיה קמן דנישייליה. ומשו"ה כתב דכשר הדבר כו'. מיהו זהו לכתחלה ומחומרא דרבנן. אבל אם לא בדק אחר טבילה והלך לו טהור ודאי ומסלק חזקת טמא לגמרי. ואע"ג דהתם עכ"פ ידוע דמימיו פעמים עולים ופעמים מתמעטין מ"מ כיון דאינו מוחזק להתמעט ולעמוד על פחות ממ' סאה עלתה לו טבילה ע"ס החזקה. וכ"ש היכא דא"י כלל אם מימיו מתמעטין דאמרינן הרי טבל לפניך וטהור לגמרי

וכן בעירובין (לה) לענין עירב בתרומה ונטמאת ספק מבעוד יום ספק משחשיכה דפליגי ר"מ ור' יוסי. דר"מ ס"ל ספק עירוב אסור משום דס"ל תחומין דאורייתא וכ' התוס' שם ד"ה אמר ר' ירמי' דהא דלא מוקים ר"מ תרומה אחזקת טהרה ובשעת עירוב טהורה היה משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד אדם על תחום ביתו כו' ע"כ. וכ"כ רש"י שם (לו) ד"ה העמד טמא ע"ח דבמתני' איכא חזקה לקולא ולחומרא העמד אדם על חזקת תחום ביתו ואימר לא עירב העמד תרומה ע"ח ועירב ומשו"ה ס"ל לר"י ספק עירוב כשר משום דס"ל תחומין דרבנן וספד"ר לקולא ע"כ והא ע"כ לא פליגי ר"מ ור"י אלא בנמצאת השתא שנטמאת הא לא"ה לכו"ע העירוב כשר בעירב בתרומה. וסמכינן ע"ז על חזקת טהרה דתרומה לסלק ולמיעקר הך חזקה דחזקת אדם על תחום ביתו. ולא אמרינן אדרבה העמד אדם על תחום ביתו וליהוי ספק. וטעמא הוא משום דמהיכי תיתי דיצתה התרומה מחזקתה וכיון שבאה אח"כ מסלקת לה לראשונה

וכה"ג מצינו בשליח המביא גט שמוסר הגט להאשה ומפקינן לה מחזקת אשת איש משום דמוקמינן לגברא בחזקת חי. והא במת הבעל לית מששא בהך גיטא כמבואר בגיטין (כט) דאמר מר בר"א אילו מת בעל מידי מששא אית בהו בכולהו. וכן שם (יג) גבי האומר תנו גט לאשתי לא יתנו לאחר מיתה וכ' התוס' שם דאפי' מינה המגרש שליח בחייו ג"כ לא מהני. ועי' שם ברש"י (כ"ח) ד"ה נותנו לה בחזקת שהוא קיים שכ' וז"ל ול"ח שמא מת ובטל שליחותו ומדאורייתא נפק"ל בהכל שוחטין (י) העמד דבר ע"ח ע"כ. וכן שם בגיטין (לא) המניח פירות להיות מפריש עליהן תרו"מ מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ולא אמרי' אדרבה העמד טבל ע"ח והוה חזקה נגד חזקה וליהוי ספק. וגם עיקר דין חזקה הא ילפינן מבית המנוגע בחולין (י) ומטמאין לאדם ודאי משום חזקה דנגע שהניחו שלם ומסלק ליה לחזקת טהרה דאדם הנכנס לגמרי. ומ"ש חזקת אורח בזמנו בא מכל הני. ומוכח מכל זה דאי חזקה זו דאורח בזמנו הוי חזקה גמורה מה"ת. ודאי דמסלק לחזקת טהרה דאשה לגמרי כמו"ש הבי"מ. ועכצ"ל כמו"ש הרא"ש רפ"ק דנדה דלמ"ד וסתות דרבנן חזקה דאורח בזמנו לאו חזקה גמורה היא מה"ת אלא מדרבנן יעוי"ש

פרט ב

איברא דמעתה עלינו ליישב הנך ראיות שהביא שם הנוב"י ראיה לדבריו. הנה מ"ש מהא דתינוק בצד העיסה לשי' תוס' שם דתינוק ודאי טמא אלא דמספקינן אם נגע בעיסה או אדם טהור נתן לו ואמרי' משום דרוב תינוקות מטפחין בעיסה רו"ח רו"ע. ומשמע דאי לאו משום דרוב עדיף הוה ספק. הנה זה נלפענ"ד ליישב דלא דמי כלל הא דתינוק לכל הני דמייתינן לעיל דלכאורה בלא"ה ראוי לעמוד על הסברא בזה על עיקר הכלל דכל חזקה שבאה אח"כ מסלקת לראשונה לגמרי דמ"ט דהא מלתא. ומאי אולמא דהך בתרייתא טפי מקמייתא למדחי לה לקמייתא לגמרי. ואמאי לא הוה באמת חזקה נגד חזקה ותיקום בספק וכדעת הנוב"י

ונראה דטעמא דמלתא הכי הוה. דכבר נודע מעיקר גדר החזקה. דכל שלא נולד שום דררא וריעותא המעורר אל הספק אין לנו לעורר כלל ספק מעצמינו לומר שמא נשתנית החזקה דמהיכי תיתי נימא שנשתנית, והא דקיי"ל דא"ס על חזקה ורובא במקום שיכולין לברר כמו"ש הראשונים בפ"ק דחולין (י) גבי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן מהא דאיתא שם (ב) דליתיה קמן דנישייליה ומוכח דבדאיתיה קטן א"ס ארובא. וכן בפסחים (ה) לענין חזקת בדוק דאמרי' אי איתיה קמן נישייליה וכן גבי בדיקת הסכין לאחר שחי' בדאיתיה לסכין קמן כמו"ש הראשונים בסוגיא דסכין ששחט בה ונמצאת פגומה בחולין (י). והיינו דוקא בדליכא טורח ובקל לבררו. וכ"כ בס' גו"ר (כלל ס"א) ובס' שושה"ע (כלל י"ב). וכ' שם דמה"ט אין בודקין י"ח טריפות דהוה טורח גדול מיהו כ"ז הוא מדרבנן

והרמב"ן במלחמות ד' בפ"ק דחולין כ' דהך כללא הוא דוקא היכא דאיכא חזקה מתנגדת כמו ברוב מצוין אשמ"ה דיש כנגד חזקת איסור בהמה בחייה וה"נ גבי סכין. או אפי' בדליכא חזקה מתנגדת רק שהמיעוט שכיח ומצוי כגון סרכות הריאה הא לא"ה לא. וכ"כ ג"כ הרשב"א בפ"ק דחולין בחי'. ועי' ב"י באו"ח (סימן תל"ז) שכ' לחלק בין בדיקת חמץ דמבררינן אי איתיה קמן. ובי"ח טריפות לא מבררינן דטעמא הוא משום שיש לבהמה חזקת כשרות משנולדה ובית כל בחזקת שאינו בדוק ובפר"ח שם תמה ע"ז דמאי חזקה היא זו דדלמא נולדה טריפה. אך במג"א שם כתב דהתם בבהמה אין לה חזקת טריפה יעוי"ש. וזה מבואר עפימ"ש הרמב"ן דבעינן לזה חזקה מתנגדת. א"כ בי"ח טריפות אע"ג דיש לה חזק"כ מכח הרוב כמו"ש הראשונים בפ"ק דחולין גבי גבינות. עכ"ז הא לית כאן חזקה מתנגדת דהא לא היה לבהמה חזקת טריפות. משא"כ בדיק"ח אע"ג דחזקתו בדוק עכ"ז באיתי' קמן צריך למישייליה. משום דיש חזקה מתנגדת דכל השנה בחזקת שאינו בדוק: