עבודת הכהן קל

כלל יא בדין חזקה נגד חזקה

בו יבואר בדין חזקה נגד חזקה היכא דחזקה אחרונה באה אח"כ לסלק להראשונה אם דנין בזה דין חזקה נגד חזקה שנתווכחו בזה הגאון נוב"י במהד"ק חיו"ד (סי' נ"ו) עם הגאון בית מאיר. ופלפול גדול בסוגיא דקדושין (פ) בתינוק שנמצא בצד העיסה וביאור סוגיא דישב קוץ בושט בחולין (מ"ג) פרט א

כתב הגאון נוב"י במהד"ק חיו"ד (סי' נ"ה) דטעמא דמ"ד וסתות דרבנן הוא משום דאע"ג דכשעבר זמן הוסת מוקמינן לה אחזקה דאורח בזמנו בא שהוא חזקה מעליה מן התורה מ"מ כיון שיש כנגד חזקה אחרת דהא קודם הוסת היתה האשה בחזקת טהרה הוה חזקה נגד חזקה ולית כאן לאוקמא מה"ת אחזקה דאורח בזמנו בא ומשו"ה לא הוה אלא דרבנן כו' ע"כ. אמנם הגאון בית מאיר לאה"ע בשו"ת צלעות הבית שבסוף הספר שם (סי' י"ג) כתב לדחות ד' הנוב"י וז"ל דאין זה חזקה נגד חזקה. דדוקא היכא דשני החזקות משמשות בזמן אחד ובגוף אחד כמו קו' תוס' בכתובות (ט) שיש לה ב' חזקות חזקת כשרות לכהונה וחזקת הגוף של בתולה ועתה נתוודע שאתרע לגבה חזקה אחת ולא ידעינן הי מינייהו שפיר כתבו דמשו"ה הוה ספק. משא"כ ב' חזקות המשמשים בזמנים שונים כמו חזקת טהרה וחזקת אורח בזמנו בא שא"א לשניהם לשמש כאחד מיד בהגיע זמן הוסת חזקה קמא אזלא ובאת האידך כי חזקת טהרה לא שימשה אלא עד שעת הוסת כו' ע"כ. והנה הגאון נוב"י שם (סי' נ"ו) השיב ע"ז להגאון בי"מ וז"ל ומה שכ' שלא מצינו חזקה נגד חזקה במקום שהשניה סותרת הראשונה ובאה אח"כ כמו כאן שחזקת אורח בזמנו בא סותר חזקת טהרה א"כ בהגיע אורח בזמנו פסק חזקת טהרה לגמרי הנה זה דבר חדש אשר לא שמענו חילוק זה כו'. ויעוי"ש שהק' ע"ז משלשה מקומות לסתור סברת הבי"מ. חדא מסוגיא דקדושין (עט) בקידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר וכו'. וכתבו התוס' בד"ה קדשה אביה וא"ת אמאי איפליגו בכה"ג ליפלגו בקידשה אביה גרידא וכו' וי"ל דבההוא מודה שמואל דאוקמא בחזקת פנויה וכו'. ובב"ש (סימן ל"ז סק"ג) כתב ונראה דאם לא קידשה אביה רק היא בעצמה אינה אלא ס"ק משום דחזקת פנויה דידה מרע הסברא מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת כו'. והנה הרי זה ממש נידון דידיה שהרי עתה שאנו אומרים חזקת בוגרת כדהשתא הרי זה סותר חזקת פנויה ובקבלת הקדושין בו ביום פסק חזקת פנויה כו' ע"כ. עוד הק' מחולין (יא) שכ' התוס' שם דרובא דעדיף מחזקה ילפינן זה מפ"א דאזלינן בתר רובא אף דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו. ואם איתא לסברתו הרי אפי' לא היה לפ"א מעלה של הרוב רק חזקת כשרות ג"כ דוחה חזקת טומאה. שהרי ליכא למימר חזקת טומאה כי אם עד הזאה וע"י הזאה פסק חזקת טומאה וא"כ ע"י חזקת כשרות של הפרה אזיל לי' חזקת טומאה א"ו דלעולם אמרי' חזקה נגד חזקה. עוד הק' מסוגיא דקדושין (פ) ונדה (יח) בפלוגתא דר"ע וחכמים גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו לדעת התוס' דתינוק ודאי טמא ורוב תינוקות מטפחין בעיסה דאמרי' שם דרבנן מטמאין העיסה משום דרובא וחזקה רובא עדיף. ואמאי בעינן הכא משום דרו"ח רו"ע. דהא אפי' לא היה כאן אלא חזקה מ"מ פסק חזקת טהרה דעיסה שהרי אין העיסה טהורה אחר שטפח בה התינוק ומה בין חזקת התינוק לטפח לחזקת אורח בזמנו בא. והנה לרבנן איתא שם דאין שורפין התרומה ע"ז וכתבו התוס' משום שאינו רוב גמור אבל עכ"פ לא גרע מחזקה ולכך כתבו תוס' דהוה פלגא ופלגא דהיינו חזקה ראשונה נגד רוב ומדאורייתא טהור. ולדברי הבי"מ אין כאן חזקה הראשונה כלל א"ו הא ליתא וחזקה אחרונה כיון שאינה רק חזקה ולא ודאי אין בכחה לומר שפסקה החזקה הראשונה לגמרי עכ"ד שם

ואחר כל הויכוח הזה אמינא אנא. אם כי חיליה דהגאון נוב"י תקיפא טובא. עכ"ז נקיטנא בשיפולי גלימא דרבנן לדון לפני חכמים. מם דלדידי חזי לי דסוגיין דעלמא באמת מכרעא מלתא כהגאון בי"מ בזה. איבעי"א גמרא איבעי"א סברא וכמו שיבואר בעז"ה. דבאמת מצינו חזקות טובא כה"ג דחזקה שבאה אח"כ מסלקת לראשונה לגמרי. דהנה בחולין (י) גבי פלוגתא דר"ה ור"ח בסכין שבדקו קודם שחיטה ושחט בה ואח"כ נמצא פגום. כתבו הראשונים שם דע"כ לא פליגי ר"ה ור"ח אלא בנמצא פגום אח"כ. אבל נאבד הסכין וליתיה קמן לכו"ע מחזקינן לסכין בחזקת שלא היה פגום בשעת שחי' כיון שבדקו קודם שחיטה ונמצא שלם. יעוי"ש שכן מבואר להדיא בד' הרא"ש והרשב"א בחי' שם ובר"ן וכ"פ הרמב"ם (פ"א משחי' הכ"ה) וכ"פ בשו"ע יו"ד (סימן י"ח סי"ב). והשתא לד' הנוב"י הא שם יש חזקת איסור כנגד. דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. והוה חזקה נגד חזקה. ועכ"ז כיון דחזקת הסכין בא אחר זמן מסלק לחזקה ראשונה לגמרי. וכן בהא דמקוה שנמדד ונמצא אח"כ חסר בריש נדה ובקדושין (עט) דפליגי בי' חכמים ור"ש דלחכמים כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ודאי משום תר"ל חזקת הטמא וחזקה דהשתא שנמצא חסר ור"ש ס"ל דהוה ספק. מיהו לא פליגי אלא היכא דנמצא עכשיו חסר. דגם ר"ש אע"ג דלא ס"ל סברא דתר"ל. מ"מ הא עכ"פ כיון דנמצא חסר אתרע חזקת המקוה והוה ספק. אבל בלא נמצא חסר רק שטבל והלך לו ולא בדק המקוה אחר טבילתו. הא פשיטא דלכו"ע עלתה לו טבילה וטהור ודאי מה"ת. וגדולה מזו