עבודת הכהן קכט

אפילו אם הסירכא שלא כנגד פי המחט לצרף דעת המחמירים ופוסלים סירכא בשאר איברים לאסור גם בהפ"מ ושעת הדחק ואם הוא סמוך לשבת יש להתיישב בדבר עכ"ד הנוב"י. הנה עיקר דברי הנוב"י בזה נפלאו מה ראה על ככה לצרף דעת האוסרים סירכא בשאר איברים ולאסור גם בהפ"מ דלא מצינו כה"ג אלא דתרי קולי בהפ"מ לא מקילינן כמו"ש גדולי האחרונים דמורין הלכה כוותייהו ולסיגי עלמא וכמו"ש הפרמ"ג (סי' נ"ה סקי"ד) בשפ"ד דנשבר סמוך לגוף ולא נקשר ואין בעור ובשר ריעותא אין להתיר אפי' בה"מ משום דסמוך לגוף דחיישינן לעיכול ניבים לא אמרי' דאנו בקיאין בעיכול רק בה"מ כמבואר ברמ"א שם (סוס"ב) ונשבר עצם אף שעו"ב שלם לא התיר רמ"א שם (ס"ה) רק בה"מ משו"ה לא מקילינן תרי קולי בהפ"מ. וכן מפורש בלבושי שרד בכ"מ ועוד אחרונים מיהו דוקא היכא שאין אנו מתירין אלא בהפ"מ מצרפינן חומרא אחרת שג"כ אין אנו מתירין אלא בהפ"מ כיון דבלא הפ"מ אנו אוסרין. אבל הא דסירכא בשאר איברים נפסק בשו"ע יו"ד (סי' מ"ו) בפשיטות דאין אוסר בשאר איברים ולא הגיה רמ"א כלום לאסור בלא הפ"מ מהיכי תיתי נצרף דיעה זו לאסור בהפ"מ דמקילין בחומרא דרש"י. ומשמעות האחרונים הוא דלא מצרפינן חומרא לאסור גם בהפ"מ אלא היכא דאותה החומרא קיי"ל לאסור בלא הפ"מ. אבל בכה"ג דסירכא בשאר איברים דקיי"ל להכשיר גם בלא הפ"מ לא. דאל"כ למה הוצרכו גבי תרי קולי בהפ"מ לתת טעם משום דחומרת הצירוף אינו מותר אלא בהפ"מ. וביותר תמוה מה דצירף הנוב"י חומרא זו גם אם הסירכא שלא כנגד פי המחט דהא גם לחומרא דרש"י בעינן עכ"פ קו"ד בפנים דבביהכו"ס במקום העב בעינן קו"ד בחוץ וקו"ד בפנים אין מזיק ובמקום הדק לרש"י גם בפנים מהני קו"ד לאסור מיהו היכא דליכא קו"ד גם בפנים גם במקום הדק ליכא חומרא דרש"י וכמפורש בש"ך (סימן מ"ח סקי"ד) א"כ היכא דבדקנו וליכא קו"ד בפנים אלא שאנו דנין סירכא שמבחוץ כמו קו"ד. מ"מ כיון שאינו מכוון נגד פי המחט הא הוא מוסכם מכל הפוסקים דכשר גם שלא בהפ"מ כמפורש בש"ך שם (סקי"ז) וט"ז (סקי"ג). לפי"ז תמוה דכיון דכשר לדידן גם שלא בהפ"מ איך נאסור גם בהפ"מ משום דעת האוסרין סירכא בשאר איברים. והארכנו בזה במקו"א בד' הנוב"י בזה ואכמ"ל

אמנם בנידו"ד באמת א"צ לזה כלל. ושגו העוררים בזה שרצו לאסור גם בהפ"מ עפ"י ד' נוב"י הנ"ל דאדרבה איפכא מסתברא. דגם להנוב"י יש להכשיר בנידו"ד גם שנא במקום הפ"מ. דלא החמיר בזה הנוב"י אפי' בהפ"מ אלא משום דמחט במקום הדק לא קיי"ל להכשיר אלא בהפ"מ ולכן בצירוף דעת האוסרין סירכא בשאר איברים אסור אפי' בהפ"מ. אמנם בנידו"ד גם בלא הפ"מ לית כאן חומרא דרש"י כלל לדינא. דהא כל מ"ש נוב"י בזה הוא בתחוב ממש במקום הדק ברור לפנינו וסירכא מבחוץ. אבל הכא על היותר הא עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק אם מחט זה היה תחוב בגוף בשר ביהכו"ס או שהיה תחוב בקמטים. ואם היה תחוב מעולם בקמטים פשיטא דלאו מידי הוא. א"כ הא קיי"ל דכ"מ שמיקל הרמ"א בהפ"מ אי איכא עוד ספק מותר לגמרי גם שלא בהפ"מ משום ס"ס בפלוגתא דרבוותא כמו שהאריכו בזה גדולי האחרונים בכ"מ וכמו"ש הפרמ"ג בפתי' ליו"ד (סימן ז') ולבוש"ר בפתי' לטריהע"צ (אות כ"ח) ועוד ברוב מקומות בספרו. וא"כ כיון דעיקר חומרא דרש"י קיי"ל להקל בהפ"מ ממילא בנידו"ד דהוה ספיקא שמא בקמטים כשר לגמרי גם שלא במקום הפ"מ והיכא דמצד חומרא דרש"י כשר לדידן גם שלא בהפ"מ בזה לא החמיר נוב"י גם בהפ"מ משום דעת המחמירין בסירכא בשאר איברים. וכי תימא דהא קמו דגם בסירכא שלא כנגד פי המחט דזהו כשר לדידן גם במקום הדק גם שלא במקום הפ"מ וכמוש"ל. מ"מ החמיר נוב"י משום דעת האוסרין סירכא בשאר איברים גם בהפ"מ ז"א. דהא בלא"ה ד' נוב"י תמוהין וכמו שהקשינו לעיל דאיך החמיר בשהסירכא שלא כנגד פי המחט גם בהפ"מ נגד דעת כל הפוסקים ועכצ"ל דאיהו דחיק ומוקים אנפשיה דאיהו חשש לדעת תבו"ש שם (סי' מ"ח) דחולק על הש"ך שם (סקי"ד) וס"ל דהא דפסק רמ"א לאסור כחומרא דרש"י שלא בהפ"מ הוא גם בליכא קו"ד בפנים דחיישינן שמא אוכלין ומשקין שטפוהו יעוי"ש. ולהתבו"ש דשלא בהפ"מ קיי"ל לאסור גם בלא שום קו"ד א"כ אין שום מעלה מה שהסירכא אינו נגד פי המחט ממש וסו"ס בלא הפ"מ אסור משו"ה צירף נוב"י דעת האוסרים סירכא בש"א. מיהו אנן לא קיי"ל כתבו"ש בהא וכן נהוג עלמא. וכ"מ בפרמ"ג שם בשפ"ד (סקי"ד). ואין לומר דמ"מ לדעת נוב"י יש להחמיר עכ"פ שלא בהפ"מ משום חומרא דסירכא בש"א. דהיכא דמצד חומרא דרש"י אינו כשר אלא בהפ"מ אתי חומרא דסירכא בש"א ומעכב היתר דהפ"מ. וה"נ היכא דלדידן כשר מחמת חומרא דרש"י אפי' שלא בהפ"מ יחמיר הנוב"י מכח חומרא דסירכא בש"א עכ"פ שלא בהפ"מ ולא יהי' כשרי אלא בהפ"מ

אך ז"א ולא דמי כלל. דלא צירף נוב"י חומרא דסירכא בש"א אלא היכא דאין ההיתר פשוט וברור דבלא הפ"מ קיי"ל לאסור כחומרא דרש"י ורק בהפ"מ מקילין. ומשו"ה כיון דאין זה היתר פשוט וברור כ"כ לדידן משו"ה צירף חומרא זו, משא"כ בנידו"ד שההיתר פשוט וברור משום ס"ס בפלוגתא דרבוותא בזה לא החמיר נוב"י כלל לצרף חומרא זו. ועוד דהכא בנידו"ד דמכשרינן גם שלא בהפ"מ ולא ניחוש לחומרא דרש"י. לאו מטעמא דס"ס בפלוגתא דרבוותא הוא דמכשרינן כמו"ש בפרמ"ג שם בפתי' בטעמא בדין זה באיכא עוד ספיקא שרי שלא בהפ"מ גם היכא דלא התיר רמ"א רק בהפ"מ. ז"א אלא דהכא משום דלרש"י עצמו מותר גם בלא הפ"מ. משום דעיקר חומרת רש"י בהמסס אינו אלא משום ספק דחוששין שמא הבריא וחזר קצת לאחוריו אע"ג דבמקום העב לא חיישינן לזה מ"מ במקום הדק ס"ל לרש"י דחוששין וכמו"ש הש"ך שם (סקי"ב) והכא דאיכא ספיקא שמא תחוב מעולם בקמטים הוה ס"ס וספק בריעותא עצמה וככל מ"ש לעיל (פ"ב). והיכא דלרש"י עצמו כשר גם בלא הפ"מ אין מקום כלל לצרף חומרא דסירכא בש"א גם לנוב"י. ומכל הלין טעמי נראה דאין לאסור בנידו"ד גם שלא בהפ"מ ומכש"כ בהפ"מ והנלענ"ד כתבתי: