עבודת הכהן יא

אחר יישוב נכון בבאור ד' רש"י אלו. וכן בריש סוגיא דמס' עבודכ"ב. גבי מצוה קלה וסוכה שמה כו'. ואין כאן מקומו להאריך וכנ"ל. אבל בהא דר' יוב"ח דעירוכין הנ"ל קשה וכנ"ל. אולם יש לומר ע"ד האפשר. כי ר' יוסי ב"ח סבר כר' יודא, דסבר דכל היכי דכתיב לאמר בפרשה הוו לאו גמור, כמפורש בפסחים שלהי פ' כל שעה, וכתבו שם התוס'. אומר ר"י, דזה דוקא כל היכי דאשכחינן בפרשה איסורי לאו הבא מכלל עשה דלא הוו רק עשה, שם בא האי לאמר לעשותן לאו גמור. אבל בעלמא לא עיי"ש. א"כ כיוון דכתיב בפרשתא דא דשביעות. בהר סיני לאמר. משווי לה לאיסור לאו גמור. להאי לאכלה ולא לסחורה. ויפה אמר ר' יוב"ח, דסבר כר' יודא בזה. ואם כי עדיין תקשה מה נשתנה לאו זה להחמיר בענשו יותר מיתר כמה לאווין שבתורה יש לי בזה דרוש נפלא להבינו על בוריו בעז"ה. רק כי איכמ"ל וכנ"ל. אבל ר' יוב"ח ר"ל דסבר כר"י וכפי הנ"ל

ולולא דמסתפינא מחבראי ומכש"כ מרבותינו יש לי ליישב לפי זה קושיית רבנו עקיבאי"ג בדרוש וחדוש כתובות ריש פ' א"נ בהא דקאמר שם, איכא בינייהו בעולה לכה"ג כו'. שהקשה נימא אי עביד לא מהני, דגם בעשה אמרי' כן. והוכיח כן מריש תמורה בהא דפריך שם לרבא מהא דתורם מן הרעה על היפה כו' מוכח דסתמא דתלמודא סבירא כן עיי"ש שהניח בקושיא. וסיים וצריך תלמוד, ולפי הנ"ל אפשר לומר, דתורם מן הרעה כו' הוי לאו גמור דהא שם בפרשה כתוב הדר הוא, פ' קרח, וידבר כו' לאמר. ושם כתוב את חלבו כו' שמזה דרשינן גירועין לא, והוי לאו הבא מכלל עשה. ואליבא דר"י הוי לאו גמור בזה וכנ"ל. וע"ד אפשר יש לומר עוד דלרבא לשיטתיה קא מקשה והרי תורם כו' דשם בתמורה לקמן ז' סוף ע"א תניא כוותיה דרבא כו'. מכל ברייתא דר' יודא מכח לאמר עיי"ש היטב. ושפיר מקשה לרבא לשיטתיה. אבל בהא דבתולה לכה"ג איי כאן לאמר בכל הפרשה, ריש פ' אמור והוי רק לאו הבמכ"ע לכו"ע גם לר' יודא אפשר דבעשה עביד מהני. וע' בס' נהי"ש חו"מ ריש סי' ל"ד שחקר במי שעבר על עשה אם כשר לעדות. עיי"ש וע' מג"א ריש סי' קכ"ח גבי האי דלא ידע ר"י כו' ובפמ"ג שם. ויש לומר דלר' יודא יש איסור לאו בזר בעולה לדוכן. דהא כתיב שם בפרשה לאמר. וקצרתי המובן, וע' חתם סופר ח' אור"ח סי' מ"ש בענין לאמר עיי"ש. ובאמת קשה עלינו ד' רבינו עקיבאי"ג להוכיח מריש תמורה מהא דמקשה הש"ס לרבא שם מהא דתורם מן הרעה על היפה כו' והחליט רבינו מזה כי גם בלאו הבא מכ"ע. אי עביד לא מהני. אם כן לא יפרנס סוגיא דקדושין נ"ב הנ"ל. דאשכחן להדיא דבלאו הבא מכ"ע בדיעבד מהני. וכמ"ש תוס' שם ד"ה המקדש בפי"ש כו' ואיך יצדקו יחדו שתי סוגיות אלו? ובע"כ לומר כי שם בתמורה יקשה רק לרבא ולשיטתיה כר' יודא וכנ"ל ולדידן הגם דנקטינן כרבא דאעל"מ אבל נקטינן דבלאו הבא מכ"ע מהני וצ"ע. והנני מסיים בכי טוב ברך ה' חילך ופועל ידיך ירצה כחפצך וחפץ אחיך ידידך הבא עה"ח היום ה' בחוקותי ט"ו אייר שנת תרמ"ט לפ"ק ווילנא אבא יוסף הכהן טריוויש

ספרי

כי ישאלך איש מדוע לא עבית. המאפס חכמה לכן לא רבית. אם תם השמן בעץ הזית. תענה לאיש בפנים זועפות. לאישי הכהן אין כסף תועפות. לכן עוד אחי כלואים בבית

מזכרת תודה

ובהעלות הכהן את עולתו. נשא כפיו ויברך את עדתו יושבי ווילקי ונכבדיה שם דוד חנה. שבע עשרה שנה: מנוחה שאננה. ומפרנסים בכבוד אותי ואת ביתי ואת הישיבה הגדולה אשר בעניי הכינותי. שם הוספתי חכמה הרביתי תושיה. יצלח מעבדם ויזכו לגאולת מוריה

חסדי ה' אגידה. ודמעות גיל אורידה. כי בנואשי מעמלי. מחוסר כסף בגבולי. לגמור הדפסת הספר, באין עצה וכופר. ריחם עלי צורי. ויזמין לי מאורי. נגיד נכבד בעמו. אשר רוח ה' יפעמו, וילוה לי האיש, כסף ההדפסה להחיש יתברך בשלוה ועושר. אורך ימים ואושר

יה חסדך יופיע אל מחזיקי ידי, כרוב לטובך נצור תומכי נפשי, ברך נא דבקים וסוככים בעדי, בחיי עושר רחם השומרים כבודי המאירים נרי, הצליחה מעבדם, ומעשה ידם, לאיש כמעללו, ולפי פעלו וכל הברכות והצלחות אשר נאמרו ונשנו מפי רבותינו ז"ל על מחזיקי התורה ותמכין דאורייתא יחולו ויבואו לראש שומרי כבודי מטיבי ומסעדי. ויזכו לרננים. עת שבו בנים לארץ הסגולה

ואשא ברכה ביחוד לידידי המופלג היקר ירא וחרד לדבר ה' מוה' זלמן משה ב"ר מאיר ליכטינשטיין נ"י. אשר לא מש מאהל תורה. ובגופו וטרחתו עוזר על ידי, ישלם ה' פעלו ומשכורתו בזה ובבא. המחבר

יונים כעב אל קאונא תעופינה אתכן בחי האהבה. השבעתי. שאו נא ברכתי ובקול תודה תהימנה למאהבי אשר בלבי אהבתם תקעתי

הם תרי צנתרי דדהבא. הני תרי גיסי הגבירים המפוארים. ונודע בשערים נכבדי ישראל ותפארתם. החכמים השלמים. חרוצים ושנונים. המופלגים בתורה יראת ה' טהורה. וצדקת פזרונם תצהיר כאורה. יקרי הרוח וטהורי הלב. שועי ישראל ואפרתי יהודה כוכבים מזהירים ונוצצים נוגה הוד הנבונים ונזר המשכילים. הרב הגביר ר' איסר בער נ"י בן הרב הגביר המנוח ר' רפאל וואלף ז"ל מקאונא והגבירה הכבודה נות ביתו מנב"ת מ' לאה תחי' בת הרב הגביר המפואר המנוח ר' משה ווילנער ז"ל מווארשא מגזע הגר"א ז"ל. והרב הגביר ר' אבא נ"י בן הרב הגביר המפואר המנוח ר' שלום סאלאווייציק ז"ל. מהוראדנא וצפירת תפארתו הגבירה הכבודה מנב"ת מ' פייגיל תחי' בת הגביר ר' רפאל הנ"ל. שוכנים כבוד בעיר קאוונא יע"א. יען לנושא כפים. תטו אזנים. וזה רבות בשנים תאירו לו פנים. ובכל עת מצוא וחפץ נדרש אל הכהן תושיטו לו יד עזרה באהבה. לכן ברכת כהן עליכם תבא. יברכך כו' יאר כו' ישא כו' תתברכו בעושר, וכל אושר אורך ימים, וחיים נעימים, עליכם ועל בניכם כברכת אוהבכם הכהן. המחבר