עבודת הכהן קכח

בפ' וא"מ (סי' ע"ט) בהא דמייתי שם פלוגתא דר' ורשב"ג ביבמות (קכ"ב) בא"י שמכר פירות בשוק ואמר של ערלה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום שלא נתכוין זה אלא להשביח מקחו ומסיים בתוספתא דברי רשב"ג רבי אומר נאמן הא"י להחמיר ולא להקל ע"כ. וכ' ע"ז הרא"ש שם וקיי"ל דהלכה כר' מחבירו ואע"ג דאביו פליג עליה כיון דלא פליגי עליה רבים אלא יחידאה כו' עכ"ל. ועי' ברא"ש ב"מ פ"ק (סי' ט"ו) שפסק כר' נגד רשב"ג והוא מד' הרי"ף שם. ובאמת צ"ע בזה מדברי הרא"ש בפ' הנזקין (סי' ה') ששם כ' להיפך וכבר עמד בזה שם בס' ק"נ. וכן צ"ע מד' הרא"ש בפ' התקבל סי' י"ד). ועי' סנהדרין (כג) בפלוגתא דר' ורשב"ג גבי הבא לידון בשטר ובחזקה כו'. ועי' רש"י שם ד"ה אפי' תימא כו' שכתב שם ומשום דהלכה כר' מחבירו מהדרינן לאוקמי פלוגתא אליביה. וכ"כ הרשב"ם בב"ב (ק"ע) ד"ה אמר לי' אנא לברר קאמינא דאעפ"י דהלכה כר' מחבירו בהא הלכה כרשב"ג משום דרב גידל אמר רב שפוסק כוותיה הכא ע"כ. וכן בנדה (ס') גבי פלוגתא דר' ורשב"ג בתולה בשומרת יום כנגד יום פסק הרמב"ם (בפ"ט מא"ב) כר' נגד רשב"ג ועי' בהה"מ שם שכתב ופסק רבינו כר' דהלכה כמותו מחבירו והרמב"ן ורשב"א כרשב"ג משום דבכתמים שומעין להקל בשל דבריהם עכ"ד. ומוכח הא לא"ה בעלמא קיי"ל כר' מחבירו אפי' נגד רשב"ג ובגיטין (מח) בפלוגתא דאילן מקצתו בארץ פסק ג"כ הרמב"ם כרבי נגד רשב"ג. וצ"ע באמת ממה שפסק (פי"א מנחלות) להיפך. ועכ"פ לא פסיקא כ"כ הך מלתא

מיהו נראה דבנידו"ד א"צ לכל זה ולא מעיילינן נפשין בהך פלוגתא, והכא גם רשב"ג מודה דזהו מחט שאבד זהו מחט שנמצא. מהא דביצה (י) בזימן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים אמרי' שם בגמ' מהו דתימא הני אינהו נינהו ואיתהפוכי איתהפוך קמ"ל הני אזדו לעלמא והני אחריני נינהו ע"כ יעוי"ש. ומבואר דבזימן שחורים ומצא שחורים פשיטא דאמרינן הני אינהו נינהו ולא מעיילינן הא בפלוגתא דר' ורשב"ג גבי שדה שאבד בה קבר וטעמא הוא כמו"ש תוס' בפסחים (י) בד"ה מפני שדרכו של תינוק לפרר דהיכי דרגלים לדבר דמיד נכנס אחריו גם לרשב"ג אמרינן דהני פירורים מככר זה ולא מככר אחר יעוי"ש. והיינו דרשב"ג לא אמר אלא דוקא בשדה שאבד בה קבר ודומה לו ממש. וה"נ צ"ל דדוקא בשדה שאבד כו' שאינו יודע מקום הקבר והוי זה דררא להסתפק וה"נ בזימן שחורים ומצא לבנים הוי זה דררא. אבל ביודע מקומו ומצא כמו שהניח אמרינן חזקה דהני נינהו גם לרשב"ג. וה"נ בנידו"ד דידעינן דע"כ היה תחיבה ואח"כ כשנמצאו במקום זה נקבים בקמטים אמרי' ג"כ אלו הנקבים מתחיבת מחט זה ותולין תחיבת המחט בנקבים אלו. והיכי דרגלים לדבר גם רשב"ג מודה כמו"ש התוס'. דבשלמא אם היה נמצא המחט במקום אחר שלא במקום הנקבים. והיה ספק לנו על התחיבה באיזה מקום היה תחוב ואח"כ נמצאו נקבים בקמטים. זה היה דומה ממש להא דרשב"ג דאע"ג דנמצא קבר מ"מ כיון דלא ידעינן מקום הקבר שאבד אמרי' תיבדק השדה כולה. וה"נ אמרי' דאע"ג דנמצאו נקבים בקמטים ע"מ תיבדק כל הביהכו"ס למצוא תחיבת המחט. משא"כ בנידו"ד שגם מציאת המחט ותחיבתו היה במקום הזה שנמצאו הנקבים בקמטים זה דמי ממש למ"ש התוס' שם דמשום דמיד נכנס אחריו ומצא הפירורין הוי זה רגלים לדבר דבזה גם רשב"ג מודה. וה"נ בזה ג"כ הוא רגלים לדבר במצא במקום הנקבים ממש. דכשם דבקירוב הזמן מיחשיב להו להתוס' רגלים לדבר שיש נפ"מ בין מצא מיד ליש שהות בדבר. ה"נ בקירוב מקום ג"כ דמה לי קירוב זמן או קירוב מקום. דבין כך ובין כך לא דמי להא דרשב"ג דהתם אינו לא קירוב מקום ולא קירוב זמן. וכיון דבקירוב זמן הוה רגלים לדבר ומודה ביה רשב"ג. ה"נ בקירוב מקום באופן דמחזקינן ודאי דזהו מחט שאבד זהו מחט שנמצא והיה תחוב ודאי בקמטים ועי' בשו"ע או"ח (סי' תל"ח) ובח"י שם (סק"ו) שהוכיח דהא דרבא דתינוק נכנס וככר בידו ונכנס אחריו מיד ומצא פרורין דא"צ בדיקה מפני שדרכו של תינוק לפרר הוא אפילו לא ביטלו דהוה מה"ת הרי דהא דכ' תוס' דברגלים לדבר מודה רשב"ג הוא גם לענין דמה"ת

ובלא"ה יש לדון בזה אומדנא דמוכח שהוא יסוד גדול לדינא בכ"מ. ועי' יו"ד (סימן רי"ח ס"א] ברמ"א שם בשם ריב"ש ורמב"ן בנודר לחבירו כו' אם לא באומדנא דמוכח. ועיו"ד (סי' רכ"ח ס"א) ובאה"ע (סימן נ' ס"ה) ושו"ת חכ"צ (סימן מ"א) ושו"ת צ"צ (סימן צ"ה) ופני"מ ח"ב (סימן י"א) ועי' רי"ט אלגזי להלכות בכורות וחלה להרמב"ן בפ' עד כמה במש"ש לענין מעשר דמדלא הודיעה האשה מהאיסור אומדנא דמוכח דמעושר הוא. ועי' תוס' יבמות (ב) ד"ה או ובס' המקנה בחי' לאה"ע (סימן ל"ט) ובב"ק (ק"י) דאדעתא דהכי לא אקדשה. ועב"ב (קמו) במי שהלך למדה"י ושמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו דאין מתנתו מתנה. ושם (קל"א) הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא. ועתוס' קדושין (מ"ט) ד"ה דברים ובכתובות (מ"ז) ד"ה שלא. וכן בהא דשטר מברחת בכתובות (עט). ועי' שו"ע חו"מ סימן ר"ז) ברמ"א דאומדנא דמוכח אף דהוה דברים שבלב מבטל המתנה. ועב"ב (צ"ב) בסוגיא דשור ונמצא נגחן ואם ברי שקנה לחרישה בטל המקח מחמת אומדנא דע"מ כן לא קנה. וערא"ש ב"ב פ' מ"ש (סימן כ"א). ועשו"ת מים רבים (סימן ס"א) שהביא בשם כמה מקמאי מתוקף דיני האומדנא יעוי"ש

פרט ח

ופש גבן לברורי הא דבעובדא דא היה התחיבה במקום הדק שבביהכו"ס דאיכא הכא חומרא דרש"י המובא בשו"ע שם (ס"ז) דטריפה גם בלא נקב מפולש ואע"ג דמבואר בש"ך דדוקא באיכא לכה"פ קו"ד בפנים דאל"כ אם איתא דקו"ש הו"ל למיסרך. עכ"ז הא איכא הכא סירכא בחוץ דלהצ"צ ודעימיה הוה כקו"ד. הנה גם לפי חומרת רש"י עכ"ז בנידון פר"מ שהיה הפ"מ מפורש ברמ"א שם (סימן מ"ח) דכשר. אמנם בזה התעוררו שם בעירו להחמיר גם בהפ"מ עפ"י דעת הגאון נוב"י מהד"ת חיו"ד (סימן י"ד) דבאיכא סירכא בחוץ