עבודת הכהן קכז

פרט ז

עוד נראה דבנידו"ד שלא נמצא מונח לעין הרואה רק שהיה נראה כתחוב במקום שאח"כ נמצאו נקבים בקמטים דמוכיחין שהיה תחוב בקמטים בזה יש להקל טפי וגם לדעת הט"ז ודעימיה האוסרין גם במונח יש להכשיר ומ"ש העוררים בזה דאי נימא שהיה תחוב בקמטים פשיטא דטריפה דגם הט"ז דמכשיר בקמטים וא"צ בדיקה היינו בלא קו"ד מבחוץ אבל בקו"ד וסירכא מבחוץ ודאי דטריפה וכמו"ש פר"מ נ"י בשמם. נראה דעוררים אלו לא חשו לקימחייהו בזה. דאדרבה איפכא מסתברא. דבעובדא דא דמוכיח שהיה תחוב בקמטים יש להקל טפי מבמונח וכמו שיבואר. דהנה בתחוב מצד א' וקו"ד בחוץ ואינו מכוון נגד פי המחט ממש הוא מוסכם מכל הפוסקים דכשר וכמו"ש הש"ך שם ובט"ז (סקי"ג) וכמו"ש פרמ"ג שם. וכתב הנוב"י מהד"ק חיו"ד (סימן י"ט) דבזה לא נחלק אדם מעולם. ולפי"ז באמת צריך להבין סברתו דהט"ז דמחמיר במונח וקו"ד בחוץ. הא באמת אי אפשר במונח שיהא הקו"ד מכוון כנגד פי המחט וכ"כ בצ"צ (סי' ס"ט) ג"כ. והא ודאי דבעינן שיהא נראה להדיא שהמחט מכוון נגד פי המחט וכ"ז דאין אנו רואין להדיא כן אין לאסור דאכתי אין ריעותא לפנינו וקיימא בחזק"כ כמו"ש הש"ך (סימן מ"ח סקכ"ג) ובעינן ריעותא ברורה להוציא מחזק"כ. וא"כ במונח דמי ממש לתחוב וקו"ד שלא כנגד פי המחט. ואי דמספקינן במונח שמא כבר היה תחוב מכוון נגד פי המחט אמאי לא מספקינן גם בתחוב שלא כנגד פי המחט שמא כבר היה מכוון נגד פי המחט אלא שאח"כ יצא משם ונתחב במקום הזה

אמנם אחר שנתקשיתי בזה ראיתי להגאון נוב"י מהד"ק חיו"ד (סי' ט"ו) שכבר הרגיש בזה וכתב לחלק לדעת הט"ז בזה. דבתחוב אין מחזיקין ממקול"מ, לומר שכבר היתה תחובה במקום הקו"ד ונתחבה אח"כ במקום השני משא"כ במונח חיישינן שמא כבר היה תחוב במקום הקו"ד ע"כ. אף כי באמת לפענ"ד אין מקום לחלק בזה כלל. ואם באנו לדון מדין ממקול"מ הא בש"ס דנדה (ד) ושו"ע או"ח (סי' תס"ז) ואחרונים שם בכל מה דמיירו שם מדין ממקול"מ מוכח דאין נפ"מ לענין דא"מ ממקול"מ בין תחוב לדברים מונחים. ומצינו להרמ"א ביו"ד (סי' ל"ג) דוקא בושט דאין למחט המונח חזקת מקום ומטעמא דבושט אוכלין ומשקין שוטפים בו תמיד. אבל בביהכו"ס דאוכלין ומשקין מינח נייחי כמבואר בפוסקים פשיטא דדמי לכל הני דמיירי מיניה במונח בש"ס דנדה ובפוסקים שם וגדולה מזו מפורש להדיא בט"ז יו"ד (סי' ל"א) בשם או"ה הארוך לענין תולעת הנמצא מונח בחוטם חוץ לקדירה דא"צ לבדוק בקרום שמא כבר היה תחוב שם וניקב משום דא"מ ממקול"מ יעוי"ש. מיהו להט"ז ודאי דעכצ"ל לחלק כן כמו"ש הנוב"י בזה. אמנם אפילו נימא דהט"ז ע"כ מחלק כן. הא מובן ממילא דאין זה אמור אלא במונח ממש דאין לו חזקת מקום. אבל בתחוב בקמטים אין שוה מקום לחלק כלל מאם היה תחוב שלא. במקום הקו"ד ואמרי' דא"מ ממקול"מ. וה"נ אמרי' דאין סברא שהיה תחוב מתחלה נגד הקו"ד מכוון ונתחב אח"כ במקום השני. וא"כ לפי"ז בתחוב בקמטים וקו"ד בחוץ גם להט"ז ודעימיה האוסרים במונח וקו"ד בחוץ מודים בקמטים דכשר. וכ"ז נלפענ"ד ברור. ועי' בס' עצי לבונה (סי' מ"ח) מביא בשם דעת כמה גדולים ומורים המכשירים בתחוב בקמטים אף בקו"ד בחוץ וכן ראיתי באמת לכמה מרבנן קשישאי דמכשירין בפשיטות

ולכאורה יש לדחות זה ולמימר דבנידו"ד גרע, דבשלמא בדחזינן שהוא תחוב בקמטים בזה שפיר שייך לומר כמו"ש נוב"י. דגם הט"ז דאוסר במונח וקו"ד נגדו מודה הכא משום חזקת מקום וא"מ ממקול"מ. אבל בנידו"ד הא לא ראו בבירור שהי' תחוב בקמטים רק שהרגישו במחט שהיה כמו תחוב ובזה יש להסתפק לכאורה ולחוש שמא היה תחוב בבשר ביהכו"ס נגד הסירכא והוה כמו מונח להט"ז. ואי משום דנמצאו נקבים בקמטים ומוכיח שהיה תחוב בקמטים. עכ"ז מאן לימא לן דמחט זה הוא מנקבים הללו. דלמא מחט אחרינא הוה בנקבים הללו ונאבד ונעלם מן העין ומחט זה לא היה מעולם בנקבים הללו רק בגוף ביהכו"ס ושמא היה תחוב נגד הסירכא

איברא דלקושטא דמלתא ליכא למימר הכי. דהכא בעינן לאחזוקי ודאי שהיה תחוב בקמטים. דדמי זה להא דפסחים (י) על ובדק ואשכח פלוגתא דרבי ורשב"ג בשדה שנאבד בה קבר ונמצא הקבר דלר' אמרי' זהו קבר שאבד זהו קבר שנמצא ורשב"ג ס"ל תיבדק כל השדה כולה ע"כ. וידוע דהלכה כרבי מחבירו כדאמרי' בעירובין (מ"ו) וב"ב (קכ"ד). ולפי"ז ה"נ בעינן למימר דנקבים אלו שבקמטים שאנו מכירין שע"כ היה בהם מחט אמרי' זהו מחט שנאבד זהו מחט שנמצא. והוא הוא אותו המחט שהיה בנקבים הללו

הן אמת דלאו מלתא דפשיטא היא כ"כ למיפסק כר' נגד רשב"ג שהיה אביו ורבו. דהנה בשו"ת שב יעקב (סי' י"א) כתב דהלכה כר' מחבירו אפי' נגד רשב"ג שהיה אביו ורבו אמנם בנוב"י מהד"ק חאה"ע (סי' מ"ו) תמה מאד על השב יעקב וחולק עליו דאין הלכה כר' נגד רשב"ג שהיה אביו ורבו יעוי"ש. ובאמת כ"כ הרי"ף בגיטין פ' הנזקין גבי פלוגתא דרשב"ג ורבי גבי אפוטרופסין תורמין ומעשרין וז"ל חזינן לגאון דקא פסיק הלכתא כרשב"ג וקאמר לא אמרי' הלכה כר' מחבירו אלא לגבי חבירו ולא אביו. וכ"כ שם הרא"ש פ' הנזקין (סי' ה'). וכ"פ הרמב"ם כרשב"ג נגד רבי בהא (פי"א מנחלות) וכ"כ המרדכי במו"ק בפ' ואלו מגלחין (סימן תתקכ"ה) בשם ראבי"ה דאין הלכה כר' נגד רשב"ג שהיה אביו ורבו יעוי"ש. וכן הוא מבואר בס' ועד לחכמים להגאון חיד"א בסדר תנאים ואמוראים לר' יוסף טוב עלם ז"ל וכ"כ בס' הליכות עולם (פ"א ש"ה) ובס' הכריתות (ש"ג או"ד) וכ"כ הרא"ש בב"מ בפ' המקבל (סי' י"ד) דהיכא דפליגי רבי ורשב"ג ולא איפסק בגמ' בהדיא הלכה כמאן נראה דהלכה כרשב"ג דהוה אבוה ורביה דרבי. ועי' ס' יד מלאכי (כלל רל"ח) שהאריך קצת בזה

אמנם מה שתמה הנוב"י כ"כ והתפלא על השב יעקב בזה בחנם תמה שכ"כ הרא"ש להדיא במו"ק