עבודת הכהן קכו

לפנינו במה לתלות בו הקו"ד להתירא כי היכי דליכא למתלי באיסורא וספק השקול בטריפות אסור. או משום דנולד מחיים אסור גם להסוברים ס' השקול מותר כשי' רמ"א ביו"ד (סי' נ')

ועוד דהא לפי מה דקיי"ל דאין סירכא פוסל בשאר איברים וכפסק השו"ע (סוס"י מ"ו) וטעמא דמלתא הוא כמבואר בחוט ששני (סי' ס"ט) ומובא לעיל (פ"ה) דדוקא בריאה ששואבת כל מיני משקה וקרומה דק ורך ובקל אפשר לינקב משא"כ בשאר איברים שאין בלועים ממשקים וקרומם עב אין מקום לתלות הסירכא בנקב אלא אמרי' בפשיטות מליחות האיברים הפנימים ע"כ. א"כ לפי"ז הא נקטינן דסירכות בשאר איברים יותר שכיח שנעשו מליחות משנעשו ע"י נקב דזה רחוק לתלות הסירכא בנקב דאינם בלועים ממשקים וקרומם ובשרם אינו רך ודק וא"כ משום הך טעמא עצמו הוי סירכא זו שכיח יותר להתירא מלאיסורא. ואף דיש מחט לפנינו מ"מ הא כבר מבואר דהוי כמו זאב שאינו עלול ולא תלינן ביה מחמת אומדנא דמי החזירו אם נקב מב"צ והרי הוא שלם לפנינו ומשו"ה אין זה ריעותא שיורה על נקב. וא"כ הוי זה דבר דאיכא למתלי בליחות המצוי באיברים הפנימים והוי כמו זאב עלול ולאיסורא אינו עלול וליכא למתלי

ועם המבואר מתיישב נמי מה שהק' הגאון בחת"ס חיו"ד וסי' לג) להסוברים להכשיר במונח וקו"ד בחוץ ומסתייעין מסברת הרא"ש ודעימיה דאם הי' נקוב מב"צ מי החזירו דא"כ בהא דחולין (נא) דאמר אביי לרב עוירא טרח טרייה לההוא גברא מתני' היא המסס וביה"כ שניקב לחוץ. דהא בנקוב מצ"א י"ל אם הי' כבר נקוב מי החזירו בביהכו"ס דאוכלין ומשקין מינח נייחי וא"כ טובא קמ"ל דמ"מ טריפה אע"כ דפשוט הוא זה לאביי דלא אמרי' סברא זו וממילא פשוט דלא אמרי' ג"כ סברא זו לענין מונח ודוחק לחלק בין חזרה מעט מב"צ להעמידו על צד אחד להיכא שהוא מונח דמה לי מעט חזרה או הרבה ע"כ. ולהמבואר א"ש ולק"מ דהא עיקר סברא זו דאם היה מב"צ מי החזירו כתבו זה הראשונים גבי ניקב בביהכו"ס מצ"א בלא קו"ד והתם שפיר כתבו בטעמא להכשיר לגמרי דלא ניחוש כדחיישינן בושט ומהך טעמא לית כאן ריעותא כלל דמכח סברא זו אין מציאת המחט ותחיבתו ריעותא כלל. והרי קמן דלא ניקב מב"צ אלא מצד א' וריעותא דלא חזינן לא מחזקינן ובזה הוא דומה למחטא דאשתכח בחיתוכא דכבדא בחולין (מח) דמכשרינן ולא חיישינן דלמא אינקוב מסימפון לחברי' משום דריעותא דלא חזינן לא מחזקינן וכפירש"י שם יעוי"ש ה"נ בהא. מיהו כ"ז בלא קו"ד. אבל בנמצא קו"ד מבחוץ מכוון נגד פי המחט הא ע"כ אין סברא זו מוציאה מידי ריעותא דהרי ריעותא לפנינו דקו"ד איכא נגד פי המחט אלא דאי לאו סברא זו הויא זו ריעותא דמוכח לאיסורא טפי משום דלאיסורא איכא למתלי במחט ולהתירא ליכא לפנינו לתלות הקו"ד שנעשה מסיבה אחרת דלא ידעינן לה ואינה לפנינו אמנם מכח סברא זו הוי שקול. מיהו מידי ספיקא לא נפיק וספק טריפות דאתייליד ריעותא אסור כהר"י ורשב"א ור"ן או משום נולד מחיים כשי' רמ"א ביו"ד (סי' נ') לשי' תוס' ורא"ש ובזה שפיר אמר טרח טרייה לההוא גברא מתני' היא כו' דכיון דניקב ביהכו"ס מב"צ מפורש במשנה שהיא מן הטריפות ממילא פשוט דהיכא דריעותא לפנינו ספד"א לחומרא. ודמי להא דכ' הט"ז (סי' מ"ח סקי"ב) לענין בדיקה מקו"ד דפשוט היה לאביי זו מהא דמתני' דטריפה בניקב לחוץ דממילא מובן דבעי בדיקה יעוי"ש

גם מ"ש הצ"צ דריעותא דסירכא גרע מקו"ד דבסירכא איכא מ"ד דפוסל בשאר איברים ג"ז אינו מוכרח דכבר כתב הגאון חת"ס חיו"ד (סימן לז) לענין תר"ל בריאה דלא שייך לומר דכל מילי דפליגי ביה פוסקים הוה ריעותא אף דאנן לא קיי"ל לאסור וכ' שם עוד וז"ל ועוד אם באנו לצרף דעת האוסרים בכל דיני תורה לא נאכל לחם ולא נשתה מים כו' דרבו הדיעות ולא נמצא הלכה ברורה במקום א'. רק דמ"מ כ' הש"ך (סי' ל"ה סקכ"ב) דכל ריעותא דמחמיר שום מאן דהו להטריפו אפי' לא קיי"ל כוותיה מ"מ לא שכיח שיהיה טריפה לחד מאן דהו ולדידן לא יהיה אפי' ריעותא או לכה"פ לקותא ומצטרף לתר"ל לא מפני דעת האוסרים אלא משום דלדידן הוה לקותא כו' עכ"ד. ומסיים שם דסירכא כפולה אע"ג דאיכא כמה פוסקים המטריפים מ"מ לדידן לא הוי זה ריעותא כלל אפי' להצטרף לתר"ל דאין דעת המטריפים עושה זה תר"ל אלא דוקא אם הוא לדידן לקותא ע"כ. הרי דגם בריאה לא תלי בהא דאיכא מאן דמטריף ומשכחת לה סירכא כפולה דלהמטריפים ה"ה סירכא מנקב ולדידן גם לקותא לא הויא דכיון דלדידן הוא בפשיטות ריר בעלמא ומליחות האיברים הפנימים אין זה אפי' לקותא להצטרף לתר"ל. וכ"ש בשאר איברים דלא מצינו שיפסול בו תר"ל ולקותא בתר לקותא כמו בריאה. וטעמא דמלתא י"ל כטעמא דאין סירכא פוסל בשאר איברים. משום דדוקא בריאה שקרומה רך ודק ומשקין שוטפים בו משו"ה עלול לנקוב ולכן פוסל בו תר"ל משא"כ כ בשאר איברים ומשו"ה בסירכא בשאר איברים נמי אע"ג דיש מטריפים מ"מ לדידן לאו מידי הוא. ואף דאולי לדידן הוה לקותא עכ"פ מ"מ אין מזיק בשאר איברים ולא מיחשיב ריעותא כלל משום הא דמחט בפנים מצד א' כנגדו. וגם בריאה לא הוי תר"ל כה"ג שאין הלקותות עומדות זה על גב זה או סמוך ממש במקום אחד פחות מרוחב קש, ולא תליא הא אלא באיכא מידי למתלי ביה להתירא או לא. ובזה קו"ד גרע מסירכא. דבקו"ד ליכא מידי למתלי ביה לפנינו וסירכא הרי לפנינו למתלי בטרפש גם לדעת הפוסלים סירכא ומנקב בא שאין הנקב פוסל בטרפש. וכ"ש לדידן דבפשיטות איכא לפנינו לתלות בליחות איברים הפנימים וכיון דלהתירא איכא לפנינו למתלי. ולאיסורא רחוק לתלות מחמת אומדנא הנ"ל וככל מ"ש לעיל ובזה עדיף סירכא מקו"ד

ומ"מ כיון דרוב האחרונים הסכימו להצ"צ ואחרון הכביד הגאון בעל שו"ת חת"ס שכתב דבתחוב וסירכא נגדו לית דין ולית דיין להכשיר קשה להקל בתחוב ממש מיהו כ"ז בתחוב אבל במונח יש לצרף כל מ"ש בזה לעיל ולסמוך להקל גם שלא במקום הפ"מ: