עבודת הכהן קכה

ומזיע אף שבמקום אחר אינו מזיע. כן י"ל בזה לפי הנראה

ולפי"ז י"ל דאין שום סתירה מהנסיון. דגם הנסיון יוכל היות אמת שתמיד כשיש סירכא יש מחט או יתד. אבל אין זה שום עדות כלל על נקב. דגם בלא נקב יש להתהוות סירכא זו מגרם המחט שבו אף שעדיין לא ניקב כלל וכמו"ש ומ"ש הרמ"א שניקבה ועי"ז באה סירכא זו יש לפרש כמו"ש האחרונים שמא ניקבה ושמא ע"י נקב באה סירכא זו. דשמא ימצא מחט תחוב מעבר לעבר מב"צ ולשון ודאי שברמ"א הוא לאו דוקא אלא קרוב לודאי שימצא מחט וכמוש"ל (פ"ב) בשם הנוב"י. ולכאורה יש להעיר לשי' רש"י דאין סירכא בלא נקב כנודע. מנין לנו להחליט כן נימא ג"כ שמא סירכא זו באה ע"י זיעת טיפין מנקבים הטבעיים ועכצ"ל לכאורה דאין דרך טיפין הללו להוליד סירכא שיתהווה עי"ז. אמנם ז"א די"ל בזה דסברת רש"י הוא דכשהגיע הריאה לחלישות כזה עד שטיפי הזיעה באין בשפע רב עד שמולידים סירכא בזה מוכרח הקרום של הריאה להתנקב מתוך שהוא דק ורך משא"כ בשאר איברים דבשרם עב ואינו רך ודק אין מוכרח להתהוות נקב ע"י החלישות והזיעה רק שנתהווה סירכא עי"ז. וע"ד דאסבר לן בשו"ת חוט השני (סי' ס"ט) בטעמא דקיי"ל דאין סירכא פוסל בשאר איברים דדוקא בריאה ששואבת כל מיני משקה וקרומה רך ודק איפשר בקל לינקב והמשקים מבצבצים דרך הנקב ונעשה סירכא משא"כ בשאר איברים שאינם בלועים ממשקים ואין בשרן רך ודק אין מקום לתלות הסירכא בנקב אלא אמרי' בפשטות דליחות בעלמא הוא כו' ע"כ. באופן דלפמ"ש אין עדות והכרח כלל מן הנסיון אפי' היה תחוב בקמטים וכמו"ש

פרט ו

גם בעיקר הא דצ"צ (סי' מ"ט) שדן בזה סירכא כמו קו"ד איכא לעיונא בה טובא וכד מעיינינן בם שפיר נראה דמאן דמיקל בהא עכ"פ בהפ"מ לא מהדרינן עובדא ובפרט בנמצא מונח וכבר נודע מה שהובא בפת"ש (סי' מ"א) בשם שו"ת תולדות יצחק להקל בהפ"מ גם בתחוב מצד א' נגד סירכא מבחוץ וגם בשם כרו"פ באיכא עוד צדדים להתיר ועכ"פ במונח פשיטא דבהפ"מ יש להקל ולא מהדרינן עובדא עכ"פ. והנה ס' תו"י וכרו"פ אינם כעת ת"י לעיין בם יסוד דבריהם בזה. והנני להעריך מה שנלפענ"ד לפקפק בהא דכ' צ"צ לדמות סירכא מטרפש לביהכו"ס לקו"ד דלפענד"נ דלא דמי כלל. והנם עיקר יסודו בזה דבסירכא נמי שייך למימר אם אין כאן מכה סירכא זו מנין דהא גם קו"ד בלא מחט הוא כשר ותלינן במידי אחרינא מ"מ אם מכוון נגד מחט תלינן לחומרא שהוא מהמחט ואמרינן אם אין כאן מכה קו"ד מנין שיהא מכוון נגד פי המחט וה"נ בסירכא, עוד כ' שם דסירכא גרע מקו"ד דהא בסירכא אפי' בלא מחט איכא דס"ל דסירכא פוסל בשאר איברים שנקובתן במשהו אע"ג דלא קיי"ל כן מ"מ בשמכוון נגד מחט שבפנים הוי זה ריעותא כמו קו"ד. עוד כ' שם ואע"ג דיש לתלות הסירכא בטרפש מ"מ הא גם בקו"ד כשהוא בלא מחט תלינן ג"כ במידי אחרינא ומ"מ כשהוא מכוון נגד המחט לא תלינן במידי ותלינן במחט וכמו כן בסירכא נמי כו' ע"כ

והנה המעיין בד' הראשונים יראה בחי' הרשב"א ור"ן פ"ק דחולין דבכל ספק בטריפות בעינן שיהא הספק אינו שקול ושיהא מוכח להתירא יותר מלאיסורא. והיינו דכל דאיכא מידי למתלי ביה לפנינו להתירא. וליכא מידי לפנינו למתלי ביה לאיסורא הוה זה מוכח להתירא טפי מלאיסורא. ועיי"ש במ"ש לענין ריאה דתולין בזאב שכ' לפי שיש דבר לפנינו לתלות בו להיתר ואין דבר לפנינו לתלות בו לאיסור ומסיים שם הר"ן ורשב"א לענין נשמט הגף וז"ל הלכך כל שיש לפנינו דבר לתלות בו להיתר כגון שדרסה על העוף או פרכס ונלחץ אל הקיר ואיכא אומדנא דאפשר שנשמטה גפו מחמת כך תלינן לקולא ע"כ. הרי נראה בעליל דעיקר הדבר תלוי כל שיש דבר במה לתלות. ועי' בר"ן פ"ק דחולין גבי נשחטה הותרה שכ' אעפ"י שנולד בו ספק טריפות כל שיש לתלותו אחר שחיטה אוקמינן להו בחזקת היתר ע"כ. ולכן בריאה גבי זאב כ' השמ"ח (סי' ל"ו ס"ח) דאפי' ליכא נקב במקום שאוחז בשיניו ויש נקבים במקום אחר מ"מ תלינן בו הואיל ועלול הוא לנקוב כו' וכ"כ הפרמ"ג שם במש"ז וסק"ו). ומ"ש הואיל ועלול הוא לאפוקי אם היה זאב אינו עלול לנקוב אין שום מעלה מה שהזאב לפנינו ולא הוה תלינן ביה

ולפי"ז לפי מה שהובא לעיל (פ"ב) בשם הרא"ש וסמ"ק והובא בש"ך ופר"ח ועוד פוסקים ביו"ד (סי' מ"ח) לחלק דדוקא בושט חיישינן שמא הבריא וניקב מב"צ דאיידי דפעי' ביה ואוכלין ומשקין שוטפים בו חזרה המחט לאחוריה אבל מחט בביהכו"ס אדרבה אוכלין ומשקין דוחין אותו לחוץ ואם היה תחוב מב"צ מי החזירו. א"כ לפי"ז הא מחט בביהכו"ס דומה ממש לזאב באינו עלול לנקוב דאף דזאב לפנינו לאו מעליותא הוא כלל למימר דאיכא מידי למתלי ביה להתירא כיון דאינו עלול לזה. ה"נ במחט כיון דאיכא סברא והוכחה דלא ניקב מב' צדדין דאם ניקב מב"צ מי החזירו ואדרבה הא אוכלין ומשקין דוחין אותו לחוץ. הא ודאי דגרע מזאב דאינו עלול דהא הכא מוכיח ג"כ דלא ניקב מב"צ ופשיטא הוא דאע"ג דהמחט לפנינו ליכא שום מעליותא בהא דאיכא לפנינו ולא תלינן ביה. והשתא לפי"ז מבואר החילוק בין קו"ד לסירכא ולא דמי כלל, דבקו"ד ומחט בפנים ליכא מידי לפנינו למתלי ביה לא להתירא ולא לאיסורא. דכמו שלא נדע הסבה שתוכל להחזיר המחט לאחוריו דניחוש משום זה שכבר היתה תחובה מב"צ וסבה זו החזירתה. כמו כן אין לפנינו הסבה שגרמה לקו"ד. אבל בסירכא מטרפש לביהכ"ס לאיסורא ליכא מידי לפנינו למתלי ביה. דאע"ג דמחט לפנינו מ"מ הוי זה כמו זאב שאינו עלול דלא תלינן ביה. ה"נ לא הוה המחט עלול דאדרבה איכא אומדנא דלא למיתלי ביה. דאם היה תחוב מב"צ לא היה חוזר לאחוריו דמי החזירו וליכא מידי לפנינו למתלי ביה שהחזירה המחט. א"כ הוי זה מידי דליכא למתלי ביה לאיסורא אבל להתירא ודאי איכא לפנינו למתלי בטרפש וכל דבר דליכא למתלי לאיסור ואיכא לפנינו מידי למתלי ביה להיתר מוקמינן אחזק"כ לכולי עלמא. מה שאין כן בקורט דם דליכא