עבודת הכהן קכג

מצאו מת דחכמים מטמאין כשעמ"צ ומובא בעירובין (לה) ונדה (ד) וכ' הרשב"א בחי' שם בנדה וכ"כ הרמב"ן דהא דמטמאין חכמים כשעמ"צ גבי מת אע"ג דגבי אשה אמרי' דדיה שעתה ומוקמינן אחזקה ולא אמרי' גבי אשה כשעמ"צ משום דגבי מת בלא ראוהו חי מבערב דפליגי ביה ר"ע וחכמים לאו בחזקת חי הוא עומד אבל באשה הא מוקמינן אחזקה. וכבר עמלו בונים לפרש הך מלתא דאמאי באמת גבי מת לאו בחזקת חי הוא עומד דהא גם בלא ראוהו חי מבערב הא ע"כ ודאי דהיה חי באיזה פעם ואית ליה חזקה ומ"ש ראוהו חי מבערב ללא ראוהו חי. עי' חכ"צ (סי' ג') ונוב"י מהד"ק חאה"ע (סי' לא) ותבו"ש בבכור שור למו"ק (כ) ובס' דב"ח חיו"ד (סי' נ"ח) ועשו"ת עמו"א (סי' פ"ג) וטרחו ליישב זה כל אחד לפי דרכו וגם אנחנו הארכנו בזה קצת בכלל דין חזקה דשעמ"צ יעוי"ש. באופן דלדברי כולם היכא דליכא לאוקמי' אחזקה קמייתא דיינינן כשעמ"צ מה"ת וכ"כ במל"מ (פ"י דמקוואות) דדעת הרמב"ן והרשב"א דשעמ"צ הוא מה"ת גם לחולין יעוי"ש

אמנם התוס' בריש נדה כ' ליישב קו' זו מאשה אהא דנגע בא' דהא דאמרי' גבי נגע בא' כשעמ"צ הוא לחומר קדשים ומדרבנן ומשום דס"ל בפשיטות דלא כרמב"ן ורשב"א דגבי נגע בא' לאו בחזקת חי הוא עומד אלא דאית כאן חזקה כמו באשה ובמקום חזקה דמעיקרא חזקה דהשתא, לאו כלום וכמו"ש תוס' בחולין (י) ד"ה ודלמא דמטמאין לאדם הנכנס בבית המנוגע אע"ג דהשתא חסר לפנינו. וכ"כ התוס' עוד שם בנדה (ד) ד"ה שכל דהא דגבי מחט שבורה שנמצאת ע"ג טהרות דמטהרין לטהרות ומפורש שם בגמ' בטעמא משום דכל הטומאות כשעמ"צ לאו משום דשעמ"צ הוא מה"ת וגם להקל אלא משום דמוקמינן לטהרות אחזקתייהו. והנה בתוס' פסחים (צא) גבי מפקח הגל מבואר שם דס"ל דשעמ"צ הוי מה"ת וגם להקל לעשות פ"ש ומביא חולין בעזרה יעוי"ש וכבר עמד בזה הנוב"י במהד"ק בחאה"ע (סי' לא) וביאר שם בטעמא דגבי מפקח את הגל לית לן לדון חזקה דמעיקרא ומשו"ה הוי שעמ"צ מה"ת יעוי"ש. ושם כתב ג"כ לפרש הא דכ' תוס' גבי מחט דלאו משום שעמ"צ אלא דמוקמינן לטהרות אחזקתייהו היינו דמוקמינן חזקה דטהרות נגד חזקה דמחט שהיתה שלימה והוה כמו שאין למחט חזקה דמעיקרא ובזה שפיר מחזיקין כשעמ"צ מה"ת גם להקל

ועי' בס' מקו"ח (סי' תס"ז) שהביא ד' התוס' בנדה שם גבי מחט ומפרש דבריהם משום תר"ל חזקה דהשתא כשעמ"צ וחזקת הטהרות ואי לאו תר"ל חזקה דמחט שהיתה שלימה עדיפא מדהשתא. ושוב הק' מתוס' נדה (ב) ד"ה התם שכ' שם דהא דגבי נגע מטמאין לבא בבית המנוגע אע"ג דהשתא חסר ולא דיינינן תר"ל חזקה דהשתא חסר וחזקת טהרה דאדם וגבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דנין תר"ל לטמא את האדם ותי' דגבי מקוה דרכו להתחסר מעט מעט אבל הנגע אין דרכו להתחסר אלא בפעם אחד. והק' במקו"ח דהא מחט ודאי דאין דרכו להיות נשבר רק בפעם א' ואמאי אמרינן תר"ל. עיי"ש מ"ש בישוב זה דגבי מחט החזקה דמעיקרא חזקה גרועה דכמו דאין מחזיקין חזקה דהשתא ממקום למקום כדאי' בגמ' שם בנדה (ד) ה"נ לא מחזיקין חזקה דמעיקרא ממקול"מ ומשו"ה דנין תר"ל גם בנשבר בפעם אחד יעוי"ש. אמנם זהו נגד דברי הרשב"א ורמב"ן בחי' ריש נדה שכתבו שם להדיא דאילו היה להך מת חזקת חי הוה מוקמינן אחזקה גם שלא במקום מציאותו יעוי"ש והארכתי בזה קצת במקו"א דמעיקרא לק"מ דהתוס' לא נחתו הכא כלל לדין תר"ל ופירשנו דבריהם באופן מרווח בעז"ה ואכמ"ל. עי' מ"ש בזה בכלל דין חזקה דשעמ"צ. ועי' מהרי"ט ח"ב (סימן י"א) שהביא שם בשם רבו בהא דכ' תוס' ביבמות (ס"ח) ד"ה רישא בממזר ספק בן תשע שנים שבא על הכהנת דאסורה בתרומה ולא מוקמינן לה אחזקה הקודמת שהיה פחות מבן ט' משום דהשתא הוא ודאי בן ט' מוקמינן אדהשתא. ודבריהם לכאורה צ"ב דהא במקום חזקה דמעיקרא לכו"ע חזקה דהשתא לאו כלום. וביאר רבו דמהרי"ט משום דמשעה שנולד הספק בשעה שבא עליה איתרע חזקתו ואף דאם היינו דנין אז על הספק הוה מוקמינן ליה אחזקתו. מ"מ השתא דלא היינו דנין אז ואנו דנין השתא מוקמינן אחזקה דהשתא. ועיי"ש במהרי"ט שפלפל שם בד' רבו ולמסקנתו גם דעתו דהיכא דליכא חזקה דמעיקרא או דאתרע שוב מחזיקינן כדהשתא מה"ת. ועב"ס דב"ח חיו"ד (סי' א') שהאריך בסברא זו דרבו דמהרי"ט והוכיח שכ"ה דעת הרשב"א ותוס' רי"ד בקדושין (עט). ועיי"ש בתוס' רי"ד שכ' להדיא דהא דמחט דמחזיקין כשעמ"צ גם להקל הוא בפשיטות דשעמ"צ חזקה מעלייתא היא מה"ת. ועמ"ש בספרי עבוה"כ כלל חזקה דשעמ"צ (פ"ט) יעוי"ש

והרי קמן דכולהו רבוותא הכי ס"ל דהיכא דחזקה דהשתא עכ"פ אינה מתנגדת לשום חזקה מחזיקין כשעמ"צ מה"ת. דהא לשי' הרמב"ן והרשב"א וסייעתייהו גבי נגע בא' ודאי דהכין הוא דהא כתבו דמשו"ה מחזיקין כשעמ"צ משום דלאו בחזקת חי היה עומד וע"כ דמה"ת מחזיקין כשעמ"צ גם להקל דאל"כ הא לא צריכו למימר דלאו בחזקת חי היה עומד ובפשיטות ניחא כמו"ש תוס' דאינו אלא לחומר קדשים ומדרבנן. וגם לשי' התוס' דמפרשים לחומר קדשים. הא כבר נתבאר משום דלדידהו לא מסתבר להו למימר דלאו בחזקת חי היה עומד ובמקום חזקה קמייתא שעמ"צ לאו כלום היא, ואם כן בנידו"ד נמי בנמצא המחט מונח בביהכו"ס ואינו תחוב דע"כ מיבעי לן לאחזוקי כשעמ"צ שלא היה תחוב מעולם תוך בשר ביהכו"ס רק מונח כשעמ"צ וזה אין מתנגד לשום חזקה. ואדרבה הכא חזקת כשרות מסייעא לה דהא כיון דנבדק במקום הסירכא או הקו"ד ולא ניקב כלל עכ"פ מעבר לעבר הרי הבהמה היא בחזקת כשרות וכמו"ש הש"ך כן להדיא ביו"ד (סימן מ"ח סקכ"ג) בשם הרשב"א ואכתי לא אתרעא כלל הך חזקה במה שנמצא קו"ד או סירכא מבחוץ דקו"ד הוא ממידי אחרינא וסירכא הא קיי"ל דאין פוסל בשאר איברים ונתהווה מליחה בעלמא

והא ודאי דאין להתעורר דאיסורא מטומאה לא ילפינן וכדאמרי' ביבמות (קג) גבי סנדל המוחלט יעוי"ש דהא באמת מצינו ברוב מקומות בש"ס ובפוסקים דלמדו מדיני טומאה לאיסור ורוב דיני חזקות ילפינן מטומאה ועי' בשו"ע או"ח (סימן תס"ז) ואחרונים שם שדנו כל