עבודת הכהן קכב

לענין סירכא תלוי' דלא הוי זה ריעותא דדוקא כמו ישב קוץ בושט בהתחיל הטרף ולא נדע אם גמר בענין המטריף ולכן מספק צריך בדיקה אבל בזו שאין כאן הוכחת איסור ולא התחלתו שהרי סירכא זו יש לתלותה בליחה שלא מחמת נקב אף בדיקה א"צ כו' ע"כ. וה"נ בנמצא מחט מונח ג"כ אין זה ריעותא כלל אף אם נמצא קו"ד מבחוץ. דכמו גבי ספק בגב או בחיתוך כ"ז דלא ידעינן אם היא שלכ"ס לאו ריעותא היא ה"נ כ"ז דלא ידעינן שהיא תחובה ונגד פי המחט ממש קו"ד לא הוי ריעותא. דדוקא בתחוב נגד קו"ד זה מקרי ריעותא דמספקינן אם הקו"ד בא מחמת המחט או ממידי דעלמא ונזדמן מקומו כאן. אבל במונח אע"ג דקו"ד מבחוץ והספק בזה אם היה כבר תחוב או לא ואפי' תחוב אם היה מכוון הקו"ד נגד פי המחט אין זה אלא ספק ריעותא דהא אם היינו יודעין ברור דמעולם לא היתה תחובה כלל במקום הקו"ד לאו מידי הוא ולא איכפת לן במה דקו"ד לפנינו. דהא קו"ד לבד בלא תחיבת מחט כנגדו תלינן ודאי במידי דעלמא דלא חזינן כמו"ש הצ"צ (סימן ס"ט) אלא דבעינן למיחש שמא כבר הים תחוב בזה ודאי דאמרי' ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן ולא הוי אלא ספק ריעותא. א"כ לפי הסכמת האחרונים דספק ריעותא קם אחזק"כ ה"נ בספק אם היתה תחובה במקום הקו"ד

ואני רואה הדברים ק"ו דהא בסירכא כסדרן מ"מ דעת רבינו גרשום דלא מתכשר בלא בדיקה אלא דאנן קיי"ל דאפי' בדיקה א"צ כמו"ש כ"ז הראשונים בפא"ט. ועיי"ש ברא"ש (סי' כ"ג) גם אי הוה סירכא שלכ"ס כתב הר"ן בפא"ט גבי ריאה הסרוכה לדופן דלאבימי שם דקיי"ל כוותיה הוה סירכא שלכ"ס ודאי טריפה. א"כ אם היא כסדרן לא ברירא כ"כ דאין זה ריעותא דהא לדעת ר"ג בעי בדיקה. ובשלא כסדרן הוה ודאי. ועכ"ז קיי"ל דבספק כסדרן או שלכ"ס הוי זה ספק ריעותא וכשירה, מכ"ש ספק אם היתה המחט תחובה מכוון נגד הקו"ד או לא דאם היה ידוע שמעולם היתה מונחת במקום שנמצאת אין כאן שום נדנוד דריעותא כלל. וגם אם היתה תחובה ממש נגד הקו"ד מ"מ אין זה אלא ספק טריפה לא ודאי וכמו"ש לעיל פשיטא דמקרי ספק ריעותא וכשירה

ובפשיטות נראה דהוי זה ס"ס להקל ספק אם היה המחט תחוב ומכוון נגד הקו"ד ממש ואת"ל שהיה מכוון אכתי שמא לא ניקב מעבר לעבר וקו"ד בא ממידי אחרינא. ואע"ג דיש לדחות דלא הוה אלא ס"ס משם א' שכ' האחרונים ביו"ד (סי' ק"י) דלא אמרי' ס"ס כה"ג דהכל אחד אם ניקב מב"צ או לא מ"מ הא כתב שם החוו"ד (סי' קי) דהיכי דהספק הוא בעיקר הריעותא אם היה כאן ריעותא כלל כגון ספק על ארי דמתחלה צריך אתה לדון על הארי אם נכנס כלל דשמא לא על ואין כאן ריעותא כלל בזה שפיר אמרי' ג"כ את"ל על שמא לא דרס אף דהוה משם א' ונידו"ד ג"כ להא דמיא דהוה ספק בעיקר הריעותא וכמו"ש לעיל וכ' שם החוו"ד דבכה"ג לא בעינן ג"כ מתהפך

אך לפי מ"ש לעיל דלשי' מוהרמ"ל המובא בש"ך יו"ד (סי' נ) עכצ"ל דכשהמחט תחוב מצ"א מכוון נגד הקו"ד הוא ספק שאינו שקול ומשו"ה טרפה רבי א"כ יש לפקפק לכאורה על היתר זה מטעם ס"ס דהא כ' הב"ח ביו"ד (סי' נ"ד) והובא בש"ך שם (סקי"ד) דכל שספק אחד אינו שקול אין זה ס"ס. וכ"כ בס' שושה"ע (כלל י"א) ומקורו מתוס' כתובות (ט). ויש לעיין באמת בדעת הפרמ"ג (בפתי' לטריפות) שכ' דלהסוברים ספק השקול קם אחזקה אמאי בעינן גבי נשבר העצם ס"ם להתיר הא בס' אחד קם בחזק"כ ותי' משום דיותר מסתבר מחיים שהולכת אנה ואנה ולכן לא סגי בספק קו"ש או אח"ש ומשו"ה בעינן ס"ס. וזה תמוה ג"כ דכיון דספק אחד אינו שקול לא הוה ס"ס. אך י"ל עפימ"ש המג"א (סי' תס"ז סקי"ח) לחלק בין שכיח טובא לשכיח קצת דבשכיח קצת הוה ס"ס והוכיח כן מתשו' מ"ב (סי' ס"ט) ויו"ד (סי' פ"ד) גבי תולעים א"כ י"ל דאפשר דנשבר העצם מיחשיב למצוי קצת ולכן דיינינן ביה ס"ס. ועשו"ת מים רבים (סי' ו'). ועפ"י האמור יש לדון גם בנידו"ד שכ' לדון ביה ס"ס אע"ג דס' א' אינו שקול אך מאן מוכח ומפיס לן בכל כה"ג אי הוה שכיח קצת או טובא

ועכ"ז נראה דיש לדון בזה ס"ס כה"ג כמו שדן הרמ"א ביו"ד (סי' קפ"ז) ספק הדם ממכה ספק מן הצדדים ומיחשיב ליה להרמ"א ס"ס שאינו ממקור אף דהוי משם אחד וגם ספק לאו ממקור אינו שקול כמו"ש הט"ז ריש (סי' ק"צ) דרוב דמים ממקור ועמדו בזה האחרונים. וכ' ע"ז הגאון בחת"ס חיו"ד (סי' קמ"ב קמ"ג) והחליט יסוד להלכה בזה דהיכא דאיכא חזקה כמו בבהמה דרוב בהמות כשרות הן רק כיון דאיכא ריעותא לפנינו ובעי למתלי בהיתר לשי' הר"י ורשב"א ור"ן בפ"ק דחולין ובזה מהני ס"ס גרוע אף שהוא משם א' ולא בעינן מתהפך ואף דס' אחד אינו שקול וכתב שכן הוא דעת המנח"י (סי' קפ"ז) וכ"ה דעת הכרו"פ ועי' בשו"ת רעק"א (סי' ס"ב) ושו"ת בני"ע חיו"ד (סי' מ"א) ועפי"ז פשיטא דיש לדון הכא ס"ס מעליא דחזק"כ מסייע ליה

והנה המעיין בשמ"ק לכתובות (ט) ורש"י יבמות (סז) ד"ה כולם ותוס' ב"ב (צ"ג) ד"ה איכא ובמהרש"א שם ותוס' נדה (יח) ד"ה שליא ובס' דב"ח חיו"ד (סימן ל"ד) יראה ברור דלא אמרי' דס"ס דמשם אחד לא הוה ס"ס אלא דוקא ס"ס שהוא ג"כ משני זמנים כמו הך ס"ס דתוס' כתובות (ט) דשם אונס חד הוא שזהו מקור מה שחידשו הפוסקים דבעינן ב' שמות והתם הוא ב' זמנים ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס וכן שמא קטנה ואת"ל בגדלותה שמא אונם אבל ס"ס שהוא על זמן אחד והוא משם אחד אדרבה עדיף יותר שזה כח רוב הוא דהמיעוט מורה מה שהמחצה מורה ורוב מורה על הדבר ובזה א"צ כלל לתנאי הס"ס. א"כ לפי"ז גם בנידו"ד הא הוא ס"ס המורה על זמן אחד כמובן שפיר הוה ס"ס אע"ג דהוי משם א'

פרט ד

ונראה עוד לדון בזה ולהקל במונח ואינו תחוב מהא דנגע בא' בלילה וא"י אם חי או מת ולמחר