עבודת הכהן קכא

דינו תורת ודאי אלא ספק שאינו שקול שכן מצינו בחולין (ס"ד) ב' ראשיה כדין כו' ודאי טמאה. וכ' שם בחי' הר"ן דהך לשון ודאי טמאה לאו דוקא ודאי אלא דשכיחא לאיסור יותר מלהיתר ומ"מ יש טהורים ג"כ כך. ועי' בנדה (ה) היה מתעטף בטליתו כו' ואם א"א לו אא"כ נגע טמא וכ' התוס' שם בד"ה ואם וא"ת פשיטא כיון דא"א לו אא"כ נגע וי"ל דלאו א"א כלל קאמר אלא כלומר קרוב לודאי כו' ע"כ. ועי' שו"ת מהרי"מ (סימן כ"ב) שכ' ג"כ כעין זה בלשונות הפוסקים שמזכירין ודאי ואינו אלא ספק קרוב לודאי. ועי' נוב"ק חיו"ד (סימן ט"ו) ובתניינא חיו"ד (סימן כ"ב) שפי' כן עד"ז לשון ודאי שברמ"א ביו"ד (סוס"י מ"א) גבי נסרך הטרפש לביהכו"ס יעוי"ש

אמנם לקושטא דמלתא נראה יותר דלא הוה הך אלא ספק שקול. והוא עפימ"ש הרא"ש פא"ט (סי' ד') וסמ"ק (סימן ר"א) והובא בש"ך ופר"ח ועו"פ ביו"ד (סי' מ"ח) דדוקא בושט חיישינן שמא הבריא וניקב מב"צ ומה שאין ניכר כחוץ היינו טעמא דאיידי דפעי' ביה חזרה המחט לאחוריה ונתרפא. אבל מחט הנמצא בביהכו"ס אדרבה אוכלין ומשקין דוחין אותו לחוץ ולא לאחור ו ואם היה תחוב מב"צ מי החזירו ע"כ. ועפי"ז נראה דל"ד להא דזאב. דדוקא בזאב דכיון דהך מלתא דבעינן למתלי ביה לאיסורא ליתי' קמן והך דבעינן למתלי להתירא איתי' קמן דהא זאב לפנינו ולית לן שום סברא מוכיח להיפך דלא למתלי בזאב ואדרבה הסברא מוכחת למתלי ביה וכמו"ש התבו"ש (סימן ל"ו) משום דעלול לנקוב. ומשו"ה הוי זה מוכח להתירא טפי מהך טעמא גופיה דלמתלי להיתירא איתי' קמן ולאיסורא ליתי' קמן. משא"כ במחט בביהכו"ס מצ"א ואחר הבדיקה שראינו שעכשיו כשהוא לפנינו אין נקוב כלל לחוץ אלא מצ"א ובעינן למיחש שמא כבר ניקב מב"צ והבריא. בזה לא שייך למימר דמוכח לאיסורא טפי משום שהמחט לפנינו ולהיתירא ליכא לפנינו מידי למתלי ביה. דמאי מעליותא שיש מחט לפנינו דמ"מ אינו מוכיח כמו בזאב. דהא י"ל כמו"ש הרא"ש וסמ"ק דאוכלין ומשקין אדרבה דוחין אותו לחוץ ולא לאחוריו ואם היה נקוב מב"צ מי החזירו. תדע דהא גם בזאב כתבו האחרונים דדוקא נטלן והחזירן כשהן נקובים אבל נתייחד הזאב או הכלב אצל הריאה כל שלא ראינו שנטלה אין תולין וטריפה מספק. כ"כ בשמ"ח (סי' ל"ו) וכ' בלבו"ש שם דאף שהשמ"ח מתיר אפי' אין נקבים במקום שינוי היינו משום דעלול לנקוב תלינן ביה אבל מאן לימא לן דעלול ליטול. וכ' שם שכן מוכח בש"ס יעוי"ש. הרי דהא מלתא מה שהוא לפנינו לא מהני לן מידי דהא גם בנתייחד הרי הזאב לפנינו ולית בזה עדיפות נגד אידך צד דליתי' קמן למתלי לאיסורא למימר דמוכח להיתירא טפי משום דהזאב לפנינו וטעמא משום דמאן לימא לן שהוא עלול ליטול. וה"נ בהא מאן לימא לן דעלול שיהא נקוב מב"צ ואדרבה אוכלין ומשקין דוחין אותו לחוץ ומי החזירו. ומשו"ה נלפענ"ד דבכה"ג אינו אלא ספק שקול ולית הכא למימר דמוכח לאיסורא טפי משום דמחט לפנינו. ואדרבה אי הוה לפנינו מידי דעלמא למתלי בי' הקו"ד אז הוי זה מוכח להתירא טפי ומוקמינן אחזקה גם לשי' הר"י ורשב"א ור"ן. וזמ"ש רבי קו"ד מנין. כלומר כיון דליכא לפנינו מידי דהתירא למתלי ביה הוה שקול ולא מוקמינן אחזקה

מיהו לשי' הסוברים דכל ספק השקול לקולא צ"ל דהא דטרפה רבי הוא עפ"י שי' הרמ"א ביו"ד (סי' נ') דבנולד הספק מחיים לכו"ע לא מוקמינן אחזקה. והש"ך שם (סק"ג) אחרי שפלפל בזה מסיים להלכה כדעת הרמ"א. וכתב בפרמ"ג שם בפתיחה דהכי קיי"ל. ולשון בידוע דאמר בש"ס הנה בגמ' שם מתפרש הך בידוע דקאי אמשני צדדין וכ"כ בדברי חמודות פא"ט (סי' ל"ד) והתם שפיר שייך בידוע אאם לא נמצא עליה קו"ד דודאי לאח"ש וכדאמרי' בגמ' שם דאי מחיים מסרך הוה סריך קו"ד. וגם באיכא קו"ד מסתבר יותר לאיסורא דכיון דלפנינו נקוב מב"צ והספק הוא אי קו"ש או אח"ש מסתבר יותר קו"ש דשכיח ע"י תנועות הבהמה ושייך לשון בידוע כל שהספק אינו שקול וכמוש"ל. ובשו"ע (סי' מ"ח) נקט בידוע מצ"א י"ל שהוא אגב גררא דנקט בידוע גבי מב"צ. ובאמת גבי מצ"א הוא לאו דוקא דלפי האמת הוא שקול. אך לשי' מהרמ"ל שהובא בש"ך שם דס"ל אליבא דתוס' דגם בנולד מחיים כל שהספק שקול אסור עכצ"ל דס"ל דגם מצ"א וקו"ד בחוץ אינו שקול וע"ד שכתבנו לעיל

פרט ג

ועפ"י המבואר דהא דטרפה רבי במחט מצ"א וקו"ד בחוץ אינו אלא מספק. ועפי"ז יש לדון דבנמצא המחט מונח תוך ביהכו"ס ואינו תחוב וקו"ד בחוץ דכשר והוא עפ"י המתבאר בשו"ע יו"ד (סי' ל"ט) דאם נסתפק אם הסירכא בגב או בחיתוך כשירה ודין זה הוא מהרשב"א ועט"ז שם (סק"י). והפר"ח בריש (סימן כ"ט) האריך לחלוק על דין זה מהא דכ' רמ"א ביו"ד (סי' נ') דכל ריעותא שנולד מחיים והספק שקול אסור. אך התבו"ש (סימן כ"ט) חיזק דין זה להלכה וסברתו שם לחלק דקודם שידענו אם היא סירכא שלכ"ס אינו נקרא ריעותא כלל. וא"כ היכא שהוא ספק אם זה נקרא ריעותא פשיטא דמוקמינן אחזקת כשרות אפילו נולד מחיים. וכ"כ ג"כ הלבו"ש להלכה (סי' ל"ט סקע"ז) וכ"כ ג"כ הפרמ"ג ביו"ד (בפתי' לטריפות) לענין ב' אומרים כסדרן וב' אומרים שלכ"ס דכשר משום דהוה ספק בריעותא עצמה דכ"ז דלא ידעינן אם הסירכא שלכ"ס לאו ריעותא היא

ומעתה הא גם מחט מונח בביהכו"ס ואינו תחוב אע"ג דאיכא קו"ד מבחוץ אין זה אלא ספק ריעותא. דהא בנמצא מחט מונח בלא קו"ד לא מבחוץ ולא מבפנים פשיטא דלאו מידי הוא וכמבואר בגמ' חולין (מג) אבל נמצאת כולהו חיוי ברייתא קוצי אכלין. ועי' בחולין (מח) גבי מחט דאשתכח בחיתוכא דכבדא אי איתא לריאה קמן ולא מבצבצה כשירה ולא חיישינן דלמא אינקוב מסמפון לחבריה משום דריעותא דלא חזינן לא מחזקינן ועיי"ש בפירש"י ומבואר דמשום דמחט לפנינו לא מקרי משום המחט לבד ריעותא ואמרי' ע"ז דלא מחזקינן ריעותא דלא חזינן והוה כמו סתמא דאין כאן ריעותא כלל. ועי' חי' רשב"א לחולין (מו) במ"ש