עבודת הכהן קכ

הצ"צ (סי' מ"ט) לחלוק ע"ז ולהכשיר. וכ' שם בטעמו ש"ד דאי אפשר שיהא נמצא חמיר מתחוב. דבתחוב מצד א' וקו"ד בחוץ הא דעת כל הפוסקים דאין טרפה אלא דוקא אם הקו"ד מכוון נגד פי המחט וכמבואר בש"ך שם (סקי"ז) והא בנמצא א"א לכוון הקו"ד נגד פי המחט א"כ יהא נמצא חמיר מתחוב דיהיה טריפה כל מקום שיהיה נמצא קו"ד בחוץ ובתחוב אין טריפה אלא אם מכוון נגד פי המחט. וזהו דבר שהוא נגד הסברא דבנמצא שהוא קיל דא"צ אפי' בדיקה כמבואר ברמ"א שם יהא חמיר מתחוב דצריך בדיקה. והגאון נוב"י כתב ג"כ במהד"ק חיו"ד (סימן ט"ו) כהצ"צ. וכ' ג"כ לפרש דברי רמ"א במ"ש בנמצא דא"צ בדיקה. היינו דא"צ בדיקה אם ניקב מעל"ע אבל אם נמצא קו"ד בחוץ כשר ודלא כט"ז וש"ך. וכ' שם עוד דגם הש"ך לא כ"כ (בסימן מ"ח) אלא לפרש דברי הרמ"א אבל הוא בעצמו ע"כ פליג ע"ז וכמו"ש הש"ך בעצמו (סימן ל"ג סקי"ד) אבל הגאון נוב"י כתב לחלוק גם על הפירוש בד' הרמ"א וכ' שכ"כ ג"כ הפר"ת וסיים שם הנוב"י בזה והוא הנכון ובפרמ"ג כתב להתיר בהפ"מ עכ"פ. עיי"ש (סימן מ"ח) בשפ"ד (סקל"א) כן פסק בתבו"ש. אך הפר"ח ג"כ מיקל בזה גם שלא במקום הפ"מ. וכבר כתב בשו"ת שיבת ציון (סי' כ"ו) שגם הוא מן המתירין ושכן נוהגין בקהלתו ק"ק פראג להקל בזה ובכל כי האי מלתא יוכל כל רב ומו"צ במקומו להורות כפי שיקול דעתו וכפי הנראה לו. וגם הגאון חת"ס אעפ"י שהחמיר ונוטה דעתו לאסור בסירכא או קו"ד בחוץ אפי' במונח על הפרש כמבואר בשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' ל"ג וסי' מ"ה) עכ"ז כתב שמעולם לא אמר איסור במקום שמתירין. א"כ ודאי דלאו שפיר עבדי הנך מעוררין שקמו נגד פר"מ נ"י בהוראה זו

פרט ב

ובעיקר דין זה דנמצא מונח וסירכא או קו"ד בחוץ נלפענ"ד ברור דמאן דמיקל בהא אף שלא במקום הפ"מ וכהצ"צ ופר"ת ופר"ח ונוב"י הנ"ל לא הפסיד. דהנה בגוף הך מלתא דרבי בחולין (נ"א) דמצא מחט תחוב מצ"א והפכה ומצא בה קו"ד ואמר אם אין כאן מכה קו"ד מנין וטרפה. כנראה לא טרפה אלא מספק דלא כמו שראיתי ליש מי שכתב דמתורת ודאי טרפה ושיגרת לישנא דש"ס אם אין כאן מכה קו"ד מנין אטעייה למימר דמתורת ודאי הוא וז"א בלתי שום ספק. דהא באמת אם נמצא קו"ד בלי מחט ולא שום ריעותא פשיטא דכשירה ותלינן דנעשה הקו"ד ממידי אחרינא דלא ידעינן ליה וכמו"ש בצ"צ ג"כ שם רק היכא דנמצא הקו"ד מכוון נגד פי המחט ע"ז אמר רבי אם אין כאן מכה שיהא מכוון נגד פי המחט. והא באמת כיון שיכול להיות מציאות קו"ד שיתהווה שלא ע"י מחט ונקב. א"כ ג"כ בשמכוון נגד פי המחט מאן מוכח ומפיס ומאן לימא לן דקו"ד זה לא נתהווה ממידי אחרינא כי אם דוקא מנקב בתורת ודאי. דלמא באמת אכתי הקו"ד הוא ממידי אחרינא רק שנזדמן מקומו כאן מכוון נגד פי המחט בהזדמנות בעלמא כן. וכי מקרה הענין שממנו נתהווה הקו"ד הוא מן הנמנע שיזדמן מקומו מכוון נגד פי המחט. וא"כ פשיטא שיש לומר ג"כ שבמקרה נזדמן שנעשה הקו"ד מכוון נגד פי המחט. וכיון שנבדק שלא ניקב מעבר לעבר בודאי ה"ה בחזקת כשרות והיתר וכמו"ש הש"ך (סי' מ"ח סקכ"ג). אלא דמ"מ כיון דנמצא הקו"ד בחוץ מכוון נגד פי המחט יש להסתפק עכ"פ שמא ממחט. ומ"מ מספקינן שמא ממקרה אחרת ונזדמן מקומו כאן. מיהו מידי ספיקא פשיטא דלא נפיק

והא דטרפה רבי שפיר טרפה משום ספק. לא מיבעי לשי' הר"י ורשב"א ור"ן בפ"ק דחולין דכל ספק השקול בטריפות דאיתייליד ריעותא לא מוקמינן אחזקת כשרות אם לא היכי דמוכח להתירא טפי מלאסורא פשיטא דטריפה. אלא אפי' לשי' התוס' בחולין (מג) ויבמות (לא) ותשו' הרא"ש שהובא באחרונים דעתה דכל ספק שקול מוקמינן אחזקה דהיתר וכמו"ש הט"ז ביו"ד (סי' ל"ט) וכ"כ הפרמ"ג (בפתי' לטריפות) דהכי קיי"ל, עכ"ז שפיר טרפה רבי. דהא כ' תוס' שם בחולין להדיא דהיכי דמוכח לאיסורא טפי מלהתירא מודו דאסור ולא מוקמינן אחזקה. וה"נ מוכח לאיסורא טפי מלהתירא. דהא כ' הרשב"א והר"ן בפ"ק דחולין דלשי' זו דכל ספק טריפות דאתייליד ריעותא אסור ולא מוקמינן אחזקה לא תיקשי להו מהא דבא זאב ונטל ב"מ והחזירן כשהן נקובים דתלינן בזאב בפ"ק דחולין (ט) משום דהתם מוכח להתירא טפי. משום דלאיסורא ליכא לפנינו מידי למתלי ביה שנעשה הנקב מחיים אבל להתירא הא לפנינו איכא למתלי בזאב. וכל היכי דלהתירא איכא לפנינו למתלי ולאיסורא ליכא לפנינו מידי למתלי ביה מקרי זה מוכח להתירא טפי מלאיסורא יעוי"ש ועי' פרמ"ג ביו"ד (בפתי' לטריפות) דלהסוברים דס' השקול מוקמינן אחזקה הא דתלינן בזאב ומשמע דוקא משום דאיכא למתלי בזאב לאו משום דבעינן מוכח להתירא טפי אלא דס"ל דמשום דיותר מסתבר מחיים נעשה שהבהמה הולכת אנה ואנה משו"ה אי לאו דאיכא למתלי בזאב לפנינו הוי זה מוכח לאיסורא טפי מלהתירא. משו"ה בעינן זאב לפנינו למתלי ביה דהשתא הוה שקול יעוי"ש. ועכ"פ מבואר מזה דכל דלהתירא ליכא מידי למתלי ביה לפנינו ולאיסורא איכא לפנינו מידי למתלי ביה הוי זה מוכח לאיסורא טפי. וה"נ בנידו"ד דלמימר שנעשה הקו"ד ממידי אחרינא להתירא. הא ליכא לפנינו אותו מידי אחרינא ולא ידעינן ליה. אבל לאיסורא הא איכא לפנינו מחט למתלי ביה הוי זה מוכח לאיסורא טפי מלהתירא ומשו"ה טרפה רבי. ומ"ש רבי אם אין כאן מכה קו"ד מנין לשון זה לא משמע דוקא לשון ודאי אלא דאמר דהא ליכא לפנינו מידי אחרינא למתלי ביה להיתר כדאיכא לפנינו לאיסורא לתלות במחט. וזמ"ש אם אין כאן מכה לתלות במחט אלא במידי אחרינא קו"ד מנין כלומר מנין לך לתלות ביה להתירא דהא ליכא לפנינו ולא ידעינן לי'. ומשו"ה הוה מוכח לאיסורא טפי

ואפי' לפי מה שפי' קצת פוסקים לשון הברייתא בחולין שם אם נמצא עליה קו"ד בידוע כו' דקאי גם אמצד אחד וכמו"ש בב"י שם (סי' מ"ח) ובשו"ע שם, גם מזה לא מוכח דהוא ודאי רק שהוא ספק שאינו שקול והוא ספק הרגיל המבואר בפוסקים ובתוס' פסחים (ט) ד"ה ואם. ובאמת נמצא בש"ס לשון ודאי ומ"מ אין