עבודת הכהן קיט

אין בזה בית מיחוש מאחר שהיה כאן משמוש ידא דטבחא שמשמשו בה טובא וזה כתבו להדיא בס' מאי"ע אף שהם מנמשכים אחר האוסרין זיעה לומר שהזיעה אחר מותה מ"מ כתבו דאע"ג שיוצא זיעה וכשמקנחין חוזר ויוצא עכ"ז אם יש לתלות במשמוש הידים שמשמשו שם יש להתיר יעוי"ש (בשו"ד ע"ג אות י"ח). ומה שיצאה הסירכא מצימוק קצת אונה שחזרה לברייתה נמי לאו מידי הוא דהא חזרה לברייתה ע"י משמוש קצת. והא גם בצימוק מקצת אונה דלא הדרא לברייתא איכא דס"ל דלא הוה ריעותא כלל ועי' לבו"ש (ריש סימן ל"ה). מכש"כ בחזרה לברייתה כראוי פשיטא דאפי' כ"ד לא הוי וכ"כ הב"א להדיא (סימן קע"ד) יעוי"ש. ומכל הלין טעמי נלפענ"ד להכשיר ד"ז בפשיטות

כלל י בדין מחט בביהכו"ס

בו תשובה לרב אחד בביהכו"ס שנסרך לטרפש ומצאו בפנים מחט שהיה ספק מונח ספק תחוב ונמצא תוך הקמטים באותו מקום שנמצא המחט שלשה נקבים זה מול זה בשלשה קמטים. ופלפול נכון בדברי האחרונים דסירכא הוה כקו"ד לענין מחט בביהכו"ס ויכלול בזה כמה יסודות לרוב דיני מחט בביהכו"ס: פרט א

נשאלתי מרב אחד בעובדא דהוה. בביהכו"ס שנסרך לטרפש הכבד במקום הדק שבבית הכוסות ובדקו בפנים כמבואר ברמ"א ביו"ד (סי' מ"א) ומצאו שם מחט אשר היה נראה למראה עיני הבודקים כתחובה. אך לא הספיקו לראות היטיב ולהתבונן אם הי' תחוב בגוף בשר ביהכו"ס או שהיה תחוב בהקמטים שקורין פלידרלאך עד שנפלה המחט משם. אך אותו מקום התחיבה ידעו ובדקו שם ונמצא באותו מקום שהקמטים היו שם מושכבים זה על זה ושוכבים על בשר ביהכו"ס וע"י הבדיקה והמשמוש קמו הקמטים ונצבו בעמידה ככל הקמטים שבביהכו"ס ואז ראו באותן קמטים שעמדו שיש בהם נקבים זה מול זה וניכר כמו שהיה כבר מונח שם מחט בתוך הנקבים הללו ובדקו אחר איזה קורט דם בפנים ולא נמצא רק היה שלם ויפה גם חתכו הבשר שם עד לחוץ והיה שלם ויפה והיה הפ"מ וכבוד שבת והתיר הרב הנ"ל. וחיברו עליו איזה מלומדי העיר והוציאו קול שהאכיל טריפה לישראל ח"ו בהוראה זו וטענו עליו דממ"נ אם נתפוס שהיה המחט מונח על הפרש הא כבר מפורש בט"ז (סימן מ"ח סקי"ד) דאם יש קו"ד בחוץ אז טריפה אפי' מונח המחט בחללו ולא נתחב וכן פסק הש"ך שם (סקל"א) וכבר פשטה ההלכה כהצ"צ (סי' מ"ט) דסירכא הוה לענין זה כקו"ד. ואם נימא שהיה תחוב בקמטים פשיטא דטריפה ואע"ג דהט"ז שם (סימן מ"ח סקי"ט) מכשיר בתחוב בקמטים. עכ"ז הא זהו דוקא בלא קו"ד מבחוץ אבל הכא דהוי סירכא מבחוץ שדינו כמו קו"ד ודאי דטריפה. ובפרט דהכא הויא התחיבה במקום הדק שבביהכו"ס דאיכא הכא חומרא דרש"י המובא בשו"ע שם (סעיף ז') דטריפה גם בלא נקב מפולש. ואע"ג דכ' הש"ך שם (סקי"ד) דבעינן עכ"פ קו"ד לכה"פ בפנים. הא ליכא קו"ד גם בפנים גם לדעת רש"י כשירה. מ"מ הא מבואר שם בטעמו ש"ד משום דנימא דאח"ש נתחב בהמסס דאם איתא דקודם שחיטה הו"ל למיסרך והכא הא איכא סירכא בחוץ ובלא"ה קי"ל דסירכא הוה כקו"ד. ואע"ג דחומרא דרש"י כשר בהפ"מ כמבואר ברמ"א שם. עכ"ז הא כתב הגאון נו"ב במהד"ת חיו"ד (סימן י"ד) דבתחוב במקום הדק ואיכא סירכא מבחוץ מצרפינן דעת האוסרין סירכא בשאר איברים וטריפה גם בהפ"מ. כ"ז הם דברי המערערים. והאריך קצת הרב הנ"ל במכתבו אלי וביקש לחוות דעתי בזה אי טב הורה ואם יש מקום לדברי המערערים וזה אשר השבתי לו בעז"ה

גיה"ק אשר ערך אלי הגיעני ושם נאמר אלי כתיב לחוות דעתי בדבר השאלה אשר אירע בקהלתו כו' ועירערו עליו איזה מלומדי העיר והוציאו קול דלא טב הורה ושהתיר טריפה ח"ו וכתב אלי טעם דברי המערערים והצטדקותו נגדם. והנה אנכי הרואה נשתוממתי על המראה איך תהי כזאת בישראל ועד מתי ד'. עד מתי השטן מרקד בינינו. ומהני דרבים חללים הפילה כמבואר בע"ז (יז יעיזו גם לחלוק על רבם ולסכסך עיר לעורר מחלוקת בישראל כהמות ים לגליו ולהשפיל כבוד התורה. ואם לומדי למד הם איך לא חסו על כבוד התורה וחומרי מתנייתא נקיטו להו ולא מצאו מקום להשקיט רוחם ולסמוך על הוראת רב מובהק כפר"מ נ"י. ות"ח דאמר מלתא אין מזניחין כו'. ואם עינים להם ואך את האמת ידרושו איך לא השכילו לדעת שאין כאן שום מקום השגה על פר"מ נ"י בהוראה זו. ואיך לא ראו כי חבל גדולי האחרונים אשר מימיהם אנו שותים ויש לסמוך עליהם גם שלא בשעת הדחק המה עם פר"מ נ"י בהוראה זו ומה כל הצעקה הזאת. והנה לא ראיתי לפלפל בדברי פר"מ נ"י במ"ש אלי בזה ע"כ פרט ופרט מאפס הפנאי. כי אם לברר הלכה זו ולהורות דטב הורה ואין לערער ע"ז כלל

הן אמת דבאיכא קו"ד בחוץ דעת הט"ז וש"ך שם ובסי' מ"ח) להטריף גם במונח על הפרש. עכ"ז כבר כתב