עבודת הכהן קיח

מו"מ יהא אסור אף ספק תר"ל. דהכא באמת לאו ספק תר"ל הוא אלא ודאי תר"ל ולאו מטעמא דתולין הקלבמ"ק כדעת הלבו"ש דז"א וכמו"ש. אלא דהכא הט"ז הכי קאמר דכל דבלתי המיעוך היא טריפה ורק המיעוך מכשירה זהו דוקא אלא בשאין כאן רק הסירכא לבדה אבל כל היכי דאיכא בהדה אפי' טינרי דלא הוה אלא כ"ד מעכבת ומבטלת לקולא גדולה דמו"מ. וכיון שכן הא אין לנו נפ"מ בספק זה שיש על צד הסירכא שעומד על הטנרי אם הוא עיקרו של סירכא ויוצא ממקום שיוצאת הטנרי או שיוצא ממקום אחר רק שבא לכאן קצהו השני ונדבק על הטינרי בדיבוק בעלמא. דסו"ס אין אנו סומכין להקל על ספק זה. וסו"ס הצד המסופק הזה אין אנו מתירין אותו בלתי המיעוך והוא עומד לפנינו על הטנרי ממש הרי הוא תר"ל ממש ר"ג דמו"מ עם טנרי עומדין זה על זה ממש כדין תר"ל. משא"כ ספק תר"ל עם מו"מ באופן אחר כגון הא דכ' לבו"ש בתשו' שבסוף הספר לענין תלי' במשמוש ידא דטבחא אצל ס"ד שעברה ע"י מו"מ ויש ספק אם היה שיעור סמיכות תר"ל בהא לא שייך הך טעמא דאיכא בס"ד מטינרי שכ' הט"ז כמובן. וזה ודאי הוי ספק תר"ל וכשר אע"ג דהוי ר"ג דמו"מ וזה ברור ופשוט

ועוד י"ל עפמ"ש בשו"ת צ"צ (סי' מ"ט) לענין סירכא מן ביהכו"ס לטרפש מכוון נגד מחט תחובה בפנים הביהכו"ס מצד א' שכ' שם הצ"צ דטריפה כדין קו"ד מבחוץ וכ' שם דאע"ג דיש לתלות הסירכא בטרפש שאין הנקב פוסל בו אלא משום סוף הכבד לינטל וכיון שנסתם מהני מ"מ אסור דהא טיפת דם נמי אם הוא בלא מחט תלינן במידי דעלמא דלא ידעינן ליה וכשירה ואעפי"כ בשמכוון נגד פי המחט בפנים אמרי' אם אין כאן מכה קו"ד מנין שיהא מכוון נגד פי המחט וה"נ בסירכא ג"כ אמרי' מנין שיהא הסירכא מכוון נגד פי המחט אם לא שהיה כאן נקב עכ"ד. הרי דמטרפינן ספק כזה מטעם דלא לחנם נזדמנו דביקותה של הסירכא מכוון נגד פי המחט וסברא זו דשלא לחנם כו' מכרעת למימר דהסירכא יוצא ממקום זה שהמחט בו מעבר השני וה"נ לענין תר"ל דהא עיקר סברת תר"ל לפי המבואר בפוסקים הוא משום דלא לחנם נזדמנו שני הלקותות והריעותות זה על זה אם לא שמורה על נקב. ומשו"ה ג"כ י"ל דשלא לחנם נזדמן הדיבוק במקום הטנרי אם לא שמורה על נקב ועיקר הסירכא יוצא ממקום זה דהוי זה כמו הוכחה ורגלים לדבר דאם הוא דיבוק בעלמא ועיקרו יוצא מצד השני למה נזדמן מקום הדיבוק מכוון ממש במקום הטנרי. וא"כ לפי"ז הוי זה כמו ודאי תר"ל ואין מזה ראי' לספק תר"ל ממש

ובעיקר ד' תשו' לבו"ש שכ' בתלי' דמשמוש ידא דטבחא שהיה ספק סמוך לס"ד עוט"י מו"מ דאסור. ומוכח מדבריו שם דה"ה לכל ספק תר"ל עם ר"ג דמו"מ דאסור. נראה לפענ"ד בהך דין עצמו דספק סמוכים לר"ג דמו"מ שכתב לאסור. הוא נגד הכרעת קמאי בנידון כזה ממש. והוא דכ' המל"מ (פט"ו מטוען ונטען) בשם הרשב"א ומהראנ"ח אם מכר על תנאי וספק אם נתקיים התנאי או לא. אע"ג דהיכי דהמכירה ודאית והספק הוא אם היה כאן תנאי או לא מוקמינן בחזקת הלוקח ואמרי' שלא היה תנאי. מ"מ היכא דהוה תנאי ודאי והספק הוא אם נתקיים התנאי מוקמינן בחמ"ק דמוכר יעוי"ש. ועפי"ז יש לדון בס' סמוכים בתר"ל נמי. דהא פשיטא דכל כה"ג בעינן למידן עלה אי א"ש לדיני תנאי וכח החזקות. א"כ בספק סמוכים ג"כ צ"ל דחזק"כ דבהמה דאתרע לה ע"י התר"ל. שהרי יש לפנינו ר"ג דמו"מ וכ"ד דתלי' ודמי ממש למכירה דמרעא לה לחמ"ק דמוכר. והתר"ל בזה הוא על תנאי שיהיו סמוכין. וכיון שיש ספק בתנאי זה. דהוה ספק אם הם סמוכין הוי זה ספק אם נתקיים התנאי ובעינן לאוקמא אחזקה קמייתא שהוא חזק"כ דבהמה כמו התם בחזקת מ"ק דמוכר. עי' בס' בית מאיר ליו"ד מה שדן מחזקת ממון לאיסור דומה לזה וכ' דמ"ש חזקת איסור דבהמה מחזקת ממון. ועכ"פ למאי דאתאן עלם נראה דאף לדעת הלבו"ש דס"ל דכל כה"ג אסור ומחזיקין ליה בתר"ל. מ"מ לא דמי לשאר ספק תר"ל למימר דבמו"מ כל ספק תר"ל אסור. דהא עכ"פ י"ל דדוקא בנידון דלבו"ש דלכה"פ שני הריעותות הם ברורין לפנינו והוה כמו הא דהמל"מ דהמכירה ודאי על תנאי ודאי. אלא שהספק הוא בקיום התנאי אלא דס"ל להלבו"ש דבכה"ג מוקמינן בחזקת הלוקח וכמו כן הכא נמי מוקמינן בחזקת תר"ל. משא"כ היכא שהוא ספק אם יש כאן ריעותא כלל. דזה דמי לספק אם היה כאן מכירה כלל וזה לכו"ע מוקמינן בחמ"ק דמוכר. נראה דודאי לכו"ע מוקמינן בחזק"כ וכשר אף לשי' הלבו"ש גבי הא דס' סמוכין בתלי' ומו"מ. ואף אם אין זה ברור כ"כ בכונת הלבו"ש לחלק כן מ"מ לדינא נלפענ"ד ברור כמו"ש

ומעתה נחזור לנידו"ד דמצד האדמומית שנתראה תוך הסירכא לית כאן בית מיחוש דאפילו בסירכא ובתוכה דם ממש כהא דט"ז (סימן לז) ג"כ דוקא שהיה נסרכת לכיס שאין בה דם אבל הכא דנסרכת לשומן איכא למתלי בהתירא דהדם בא מהשומן. אלא דמ"מ הוי תר"ל דתלי' הוה כ"ד לצרף לר"ג דמו"מ. אמנם זהו בדם ממש אבל בנידו"ד שאינו דם ממש אלא רק חוט נוטה לאודם ודמי לזיעה אדומה בהא איכא למימר את"ל מריאה שמא מזיעה שהזיעה בחייה תוך הסירכא ואיכא ס"ס להתירא וספק ריעותא כמו"ש הפוסקים גבי ספק כסדרן דמוקמינן אחזק"כ אלא דמ"מ גם ספק ריעותא הוי ריעותא עכ"פ לענין תר"ל לצרף נר"ג דמו"מ ובזה שפיר תלינן בהשומן דבא משם ותלי' זו דתלינן ריעותא המכשרת בדבר דאיכא למתלי להתירא לא הוי אפי' כ"ד לכו"ע וככל מ"ש לעיל בזה. ועי' בשו"ת חוט השני (סי ס"ט) שכ' דלית מאן דחש לאדמומית בעלמא שאינו דם ממש. ומעתה ממילא אין לחוש ג"כ מה שתומ"י אחר הסרת הסירכא היה כמו טיפת מים נוטה לאודם. דזה פשיטא שיש לתלות דזה נשאר מלחלוחית הסירכא ע"י מיעוך הבודק שמיעך האדמומית הנ"ל שהי' תוך הסירכא ומזה נתקבץ בידי הבודק ונשאר טפה על הריאה ואפילו לא היה אדמומית תוך הסירכא לתלות בה ואחר שהסיר הסירכא יצא זיעה טיפת מים נוטה לאודם פעם אחד ושוב אין יוצא כ' בס' נה"ז בתר"ל (אות קמ"ד) דיש להכשיר בהפ"מ אף לדעת האוסרין זיעה די"ל דזה נתקבץ מליחות הקרומים שמבחוץ ונקב אין בו. ומה שאחר איזה זמן מעט מצאו עוד טפה כזו ג"כ