עבודת הכהן קיז

הבאים אחריהם. מ"מ איכא רבוותא דלא ס"ל הכי. דהנה בדעת התבו"ש לא ברירא לן דכשר ופשטות דבריו (סי' ל"ז אות ג') משמע דס"ל דאסור וז"ל שם וכל שלא יהיה ברור בידו להקל יש להחמיר מספיקא בב' לקותות דלא ליפגע באיסור דאורייתא ע"כ והפרמ"ג (סי' ל"ז) בתר"ל שלו הביא ד' תבו"ש הללו וסיים עלה והדין עמו וכבר יש שכתבו בסתירת ד' הפרמ"ג שהרי (בסי' לה) כ' בפשיטות להקל בס' תר"ל והראה ג"כ מקור לזה מד' התבו"ש ובכאן העתיק ד' התבו"ש להחמיר בספיקו משום ספד"א וכ' והדין עמו. וכתבו לחלק דמ"ש התבו"ש להחמיר בספיקו הוא בספק חסרון חכמה וידיעה שמא יבא בקי וידע ויבורר לו ספק זה דכה"ג לא מקרי ספק גמור. אבל בס' גמור כגון שהוא ספק לכל העולם גם להתבו"ש ס' תר"ל כשר. ועי' בט"ז יו"ד (סי' פ"א סק"ד) ובדג"מ ליו"ד (סי' רס"ו) ובמחהש"ק (סי' רס"א ס"א). אמנם בס' דרך חיים (סוס"י ל"ט) ס"ל בדעת התבו"ש דס' תר"ל אסור אלא דכ' דמ"מ אנן קיי"ל כהפרמ"ג בזה וכ"מ בס' עצי לבונה שכ' בתר"ל (אות מ"ה) וז"ל התבו"ש החמיר אף בס' תר"ל כו' ומשמע ג"כ דתופס ד' התבו"ש בפשיטות דס"ל ס' תר"ל אסור. מיהו חזינן דעכ"פ בדעת גדולי האחרונים איכא סברא גדולה למימר דס' תר"ל אסור ולמימר דהוה ספד"א. ואע"ג דאנן קיי"ל דכשר עכ"ז לא בפשיטות הוא כ"כ הכשר דבר זה. ולכן הנפ"מ בזה דעכ"פ עלילה כ"ד מקרי לצרפו לר"ג דמו"מ. ולבטל קולא דמיעוך. משא"כ תלי' דמפורש התירו בש"ס בלי שום חולק. רק שחידשו האחרונים דמ"מ כ"ד הוי לצרפו לר"ג דמו"מ. ואנו לא שמענו רק בתלי' דש"ס שהוא לתלות נקב וריעותא ברורה המטרפת. אבל בתליה דריעותא המכשרת לא אמרו. וכיון שהם לא גילו רק בתלי' דש"ס מנין לנו להוסיף עלה בתלי' דריעותא המכשרת ובזה אין נפ"מ בין ר"ג אחריתי לר"ג דמו"מ. דהכשר זה דתליה דריעותא המכשרת הוא הכשר בפשיטות משא"כ בס' תר"ל דלאו בפשיטות הוא כ"כ הכשירו. ותר"ל גופי' כ' גדולי אחרונים שיש לו מקור בש"ס כידוע. ובספיקו איכא סברא לאסור ומשו"ה עכ"פ עלילה כ"ד הוי לבטל המיעוך. משא"כ בתליה עצמה דתיהוי כ"ד אין לו שורש בש"ס רק מה שחי' האחרונים ובתליה דריעותא המכשרת אין שום סברא להוסיף על חומרת האחרונים. פשיטא דאפילו בר"ג דמו"מ לא הוי אפילו עלילה כ"ד לבטל המיעוך וז"ב

פרט ח

ובר מן דין נלפענ"ד לדון בגוף ד' הלבו"ש שכ' דבר"ג דמו"מ אף ספק תר"ל אסור. דלדידי באמת לא ברירא כ"כ הך מלתא. דבאמת להסוברים דס' תר"ל כשר ולפי דנהיגין כן אין נפ"מ בזה בין ר"ג דמו"מ לר"ג אחריתי. ומה שהוציא כן מד' הט"ז דאוסר ס"ד מטינרי ואפי' עוברת ע"י מו"מ והתם ספק שמא עיקר הסירכא אינה יוצאת מטינרי. לפענ"ד אין מוכרח לדון מזה בכל ס' תר"ל דמבטל המיעוך. דביוצאת מטינרי שאני. ודברי הלבו"ש באמת תמוהין טובא לפמ"ש הוא עצמו להשיג על הפרמ"ג במ"ש (סי' לז) דבועה על יתרת דהוה תר"ל הוא דוקא בדידעינן שהיא היתירה הא מספיקא דלא ידעינן איזו היא הוי זה תר"ל וכשר והביא ראי' ע"ז מעובדא דר"ץ שהיה בימין ד' אונות עליונה כדרכה וקטנה וגדולה וקטנה ורצו להכשיר ולתלות שהד' היתרת ונמצאו אונות כתיקונם בלי חילוף ובדקו וראו אח"כ שעליונה אין לה סמפון ומוכח שהיא היתרת והטריפו ומזה למדין דאם היה סמפון לעליונה היו מכשירין מספק משום דחליף זה אינו אלא חומרת מהרי"ו וה"ה לתר"ל. והלבו"ש (סי' ל"ה) הרבה להשיב עליו וכ' דמעובדא דר"ץ מוכח ההיפך דשם הטריפו כשלא מצאו סמפון לעליונה משום דתולין הקלקלה במקולקל ומבורר דאותה שמקולקלת שאין לה סמפון היא היתרת ולכן גם בבועה על יתרת מבררינן ע"י שתולין הקלבמ"ק והאריך שם מאוד בזה. אמנם אנחנו בעניותנו הוכחנו במקו"א צדקת צדיק דמעיקרא הפרמ"ג ז"ל דשפיר חזי וסתרנו כל דברי הלבו"ש שם בזה ואכמ"ל בזה. ושם הוכחנו דסברא דתולין הקלבמ"ק הוא מחודש מדעתיה ואין זה מברר שום ספק רק היכא שהדין נותן שהספק מותר רק שיש איזה עיכוב כגון תליה בכתמים שהוא דרבנן שתולה בכ"ד כמו"ש ביו"ד (סי' ק"צ) ובהשאילה חלוקה לטהורה אין תולה בה משום דמאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך. בזה אמרי' דאם השאילה לנדה או לכותית תולה בה דבלא"ה היא מקולקלת ובזה אמרו תולין הקלבמ"ק. וכה"ג ביו"ד (סי' קיא) גבי איסור לתוך איסור נפל. דבלא"ה הספק מן הדין מותר יעוי"ש. אבל היכא שהספק אסור לא מהני לברר משום תולין הקלבמ"ק [ועי' לעיל פ"א ופ"ב ופ"ג]

אמנם לשי' הלבו"ש עצמו דס"ל דכל היכי שהספק אסור מ"מ מתברר הספק ע"י סברא דתולין הקלקלה במקוקל תמוהין דבריו (סוס"י ל"ו) מה שהוציא מד' הט"ז דכל ספק בתר"ל מבטל המיעוך מהא דאוסר הט"ז ס"ד מטינרי והתם ספק הוא שמא עיקר הסירכא יוצא מצד השני. דלפי מה דס"ל הוא עצמו דאמרינן בכה"ג תולין הקלבמ"ק לברר את הספק. אין ראי' מד' הט"ז דהתם נמי לאו ספק הוא כלל. דתולין יציאת עיקר הסירכא במקולקל שהוא הטנרי ומבורר שהסירכא יוצא עיקרה מן הטנרי כמו דמבררין ע"י סברא זו דהיתרת היא אותה שהבועה עליה שכ' הלבו"ש דמשו"ה אין זה ספק תר"ל אלא ודאי וה"נ הכא ומ"ש הא מהא. משא"כ היכא שהוא ספק גמור לפום השתא דקיי"ל ס' תר"ל כשר אין נפ"מ בזה. ואפי' בר"ג דמו"מ כשר ולא מבטל ליה להמיעוך. ונהי דמה שהוציא שם הלבו"ש מד' הט"ז לענין ס"ד מצימוק דצד אחד יוצא שלא מן הצימוק דאסור שפיר הוציא מד' ט"ז. דזה באמת דמי ממש לס"ד מטנרי אבל מה שרוצה להמציא הך כללא דגבי מו"מ לא מהני להכשיר מכח ספק תר"ל זה נסתר באמת לפי דברי הלבוש בעצמו וכמו"ש

מיהו למאי דס"ל לדידן דהא דלא כהלבו"ש. וסברא דתולין הקלבמ"ק באמת לאו סברא היא כלל לברר את הספק היכי שהספק אסור ועדיין הספק במקומו לפי"ז לכאורה חוזר ונראה ד' לבו"ש (סוס"י ל"ו) שהוציא מהא דע"ז גבי ס"ד מטנרי דגם ס' תר"ל מבטל המיעוך

ועכ"ז נלפענ"ד דלא מוכח מידי מד' הט"ז הנ"ל דגבי