עבודת הכהן קטז

ודאי לא היה להט"ז להטריף כלל דתלינן בהתירא שבא הדם ממקומות הנ"ל כדתלינן בזאב בפ"ק דחולין (ט). שוב הראו לי השו"ב שכ"כ בס' בית אברהם על שו"ב (סימן לז). אלא שראיתי דמסיים שם בצ"ע משום דעכ"ז מידי תר"ל לא יצא לפי הסכמת הפוסקים דתלי' במידי דהתירא עכ"פ ריעותא כ"ד הוה ומצטרף לר"ג דמו"מ עכ"ד. ולפענד"נ דאי משום הא דר"ג דמו"מ עם ריעותא כ"ד לית כאן בית מיחוש כלל בנידו"ד. דניחזי אנן דהנה מקור הדבר דתלי' הוה כ"ד לצרפו למו"מ הוא מד' הב"ח ריש (סימן ל"ז שכ' דנקב במקום משמוש ידא דטבחא סמוך לסירכא עוברת ע"י מו"מ אין תולין להקל ולפי מה שפי' דבריו הפרמ"ג סי' הנ"ל ואחריו הלבו"ש (סימן ל"ו) דטעמו דהב"ח הוא משום לתא דתר"ל. אך התבו"ש לא פי' כן ד' הב"ח אלא דטעם הב"ח בזה למימר דהבדיקה מעכבת בזה בדיעבד וסו"ס אין כאן בדיקה דלא מכשרינן המיעוך אלא בצירוף בדיקת הפושרין ועם בחינת הבצבוץ וכאן חסר הבדיקה. א"כ לדעת התבו"ש באמת אין כאן מקור מד' הב"ח למימר דכ"ד הויא הך תלי' דתלינן היכא דאיכא למתלי. ולהדיא ד"ז מפורש בשמ"ח (סימן ל"ו) דתלי' במשמוש ידא דטבחא אין זה ריעותא כלל לענין תר"ל. וא"כ י"ל דלדעת התבו"ש דוקא בנקב דאיכא למתלי במשמוש ידא דטבחא תחת הסירכא או סמוך לה להסירכא דבוקה שעברה ע"י מו"מ טרפה להב"ח משום דלית כאן בדיקה המצורפת להמו"מ. אבל הך תלי' דדם למתלי בשומן שפיר תלינן דהא מצד הסירכא הא עברה ע"י מו"מ ובצירוף בדיקת הפושרין ובחינת הבצבוץ ג"כ ורק מצד הדם איכא חששא. וכיון דאיכא למתלי בשומן כשירה לדעת התבו"ש וכיון שכן עכ"פ לפי הנראה הוי ד"ז פלוגתא דרבוותא. ובכל כה"ג במחלוקת הפוסקים כי הא דתר"ל שומעין להקל. דהא כבר החליטו האחרונים דספק תר"ל כשר כמו"ש פרמ"ג ולבו"ש ועוד אחרונים בכ"מ כנודע

ותו דאפי' נימא דלא שייך בזה כ"כ למימר דהוה פלוגתא דרבוותא. דנהי דלפי מה שפי' התבו"ש ד' הב"ח לא מוכח דתלי' הוה ריעותא כ"ד עכ"פ. מ"מ אכתי לא מוכח להיפך ג"כ ולא איירי מזה כלל וליכא למידק מד' התבו"ש לא הכי ולא הכי ומאן לימא לן דהוה פלוגתא בהכי. עכ"ז בנידו"ד נראה ברור דלכו"ע לא שייך למימר שיהא כאן תר"ל משום כ"ד דתלי' בצירוף קולא דמו"מ וכמו שיבואר. דהא באמת ד"ז הוא חומרא שחידשו האחרונים הנ"ל למימר דעכ"פ כ"ד הויא. ובאמת הוא דבר שמפורש בש"ס התירו וליכא מאן דפליג עלה וגם אין דבר זה איזה קלקול בקרום הריאה כמו טינרי וכדומה. דהא הך תלי' הוא דתלינן שלא היה כאן טריפות מעולם. ואי ממלתא דהתירא הוא אין כאן שום קלקול. ומהיכי תיתי לחדש ולומר דהך כח התלי' הויא ריעותא כ"ד עכ"פ. דלא מצינו בריעותות דתר"ל אלא או דהוה איזה קלקול בקרום הריאה רק שאינו מטריף מ"מ מצטרף לריעותא אחרת. או דבר שאנו מכשירין ויש מי שמטריף כנודע בפוסקים אבל כה"ג דעפ"י חזק"כ דאורייתא מחליטין שלא היה כאן ריעותא מעולם דאיכא למתלי במשמשא ידא דטבחא או זאב וכדומה לא מצינו כלל למיחשבי' אפי' לכ"ד. ומ"מ אחר שיצא מפי האחרונים ז"ל ח"ו להקל בזה ואנו נוהגין באמת כדבריהם. מיהו עכ"פ הבו דלא לוסיף עלה. ולא נחמיר יותר ממה שנוציא מדבריהם. שהם שאמרו זה דעכ"פ ריעותא כ"ד הוי לא אמרו זה רק שלולא התלי' היא טריפה גמורה דריעותא ברורה לפנינו כגון נקב וכיוצא בו. משא"כ הכא בנידו"ד בהך אדמומית דגם בלא התלי' היא כשירה מדינא משום דרובא להתירא וכמו"ש לעיל באריכות או מטעמא דס"ס או משום ספק ריעותא. רק דמ"מ ריעותא מקרי עכ"פ לצרף לענין תר"ל. מיהו כ"ז היכא דלית כאן התירא דתלי' כמו בזאב ובידא דטבחא. אבל היכא דאיכא למתלי להתירא. פשיטא הוא דכיון דמדינא היא כשרה לולא התלי' בזה לא אמרו דהוה אפי' כ"ד. ולכן בנידו"ד שפיר תלינן בשומן ולא הוה תר"ל דכל דבלא התלי' אין זה אלא ריעותא המכשרת לא הוי בזה התליה אפילו כ"ד וכמו"ש

ואכתי איכא לעיוני בהא מהא דכ' הלבו"ש (סוס"י ל"ו) בסירכא דבוקה שיוצאת מן הצימוק באופן דאינו אלא ריעותא כ"ד. דלא מהני מיעוך וכמו ביוצאת מן הטינרי שכ' הט"ז (סי' ל"ז וסי' ל"ט) דהוה תר"ל. וע"ז כ' שם הלבו"ש (ס"ק קמ"ז) דאפי' בצד אחד מהצימוק יש סירכא ובצד השני ליכא צימוק דלכאורה י"ל דהוי זה ספק תר"ל דדלמא עיקר הסירכא יוצא מהצד שאין בו צימוק. מ"מ לא מהני מיעוך דאע"ג דכל ספק תר"ל כשר מ"מ לגבי ריעותא דמו"מ לא מהני זה להכשיר. וכ' שם בטעמו דהא הט"ז מטריף בדבוקה מטינרי אף דבצד השני אין יוצא מן הטנרי והתם הוא ג"כ ספק מהיכן עיקר הסירכא ולא מכשיר לה ט"ז מטעם ספק תר"ל א"ו דהא דהמציא הט"ז לאסור מיעוך בריעותא כ"ד גרע מתר"ל. משום דמיעוך הוא דבר חדש וקולא גדולה לכן בעלילה כ"ד מבטלינן המיעוך. ומשו"ה אף דבכ"מ ספק תר"ל כשר הכא גבי מו"מ לא מכשרינן זה עכ"ד. ושם בלבו"ש בסוף הספר בתשו' אסר שם מטעם זה בבצבוץ דאיכא למתלי בידא דטבחא סמוך לס"ד עוברת ע"י מו"מ אם היה ספק אם הוא סמוך כשיעור סמיכות תר"ל. דאף דס' תר"ל כשר מ"מ במו"מ גרע יעוי"ש

והשתא לפי"ז לכאורה יש לדון ג"כ לענין מ"ש לעיל דהא דכ' האחרונים דתלי' הוי ריעותא כ"ד ומצטרף עם ריעותא גדולה שאין זה אלא בתליה גמורה מריעותא ברורה שלולא התליה הוא טריפה ברורה ועיקר ההכשר בא ע"י התלי' אז הוי כ"ד. אבל לתלות ריעותא המכשרת במידי דהתירא לא הוי זה כ"ד. דלפי מ"ש הלבו"ש י"ל ג"כ שאין זה אלא בר"ג אחריתי שפיר יש מקום לומר כן דתלי' כה"ג לא הוי אפי' כ"ד ולא מצטרף למיהוי תר"ל. אבל בר"ג דמו"מ חמיר טובא. דהא אפי' ספק תר"ל לא מהני בי' להכשיר אע"ג דכשר בעלמא וטעמא הוא משום דמו"מ קולא גדולה ובעלילה כ"ד מבטלינן לה, וספק תר"ל דמכשרינן לה בעלמא מקרי עלילה כ"ד לבטל המיעוך. וה"נ לכאורה יש לדון בזה. דתלי' דריעותא המכשרת אע"ג דכשר בעלמא לגבי ר"ג אחריתי מ"מ לענין ר"ג דמו"מ הוי זה עכ"פ עלילה כ"ד לבטל המו"מ

איברא דעכ"ז נראה באמת דלא דמי להדדי כלל. דס' תר"ל אע"ג דכן הסכימו הפרמ"ג (סי' ל"ה). והלבו"ש שם ועו"מ דכשר ונמשכו אחריהם כל