עבודת הכהן קטו

פרט ו

וע"פ המבואר נראה דבנידו"ד יש לדון בה להתירא טובא דבשלמא בהא דט"ז שהיה סירכא מלאה דם ממש שפיר אין זה אלא ספק טריפה ספק ממידי דעלמא דלא ידעינן ליה וכמ"ש הפוסקים גבי טיפת דם בביהכו"ס בלא מחט שהובא לעיל וספק מריאה. וליכא תו למימר את"ל דמריאה שמא מזיעה שהזיעה בחייה ונתקבץ שם מעט מעט עד שהיה לשיעור הזה בתוך הסירכא ז"א. דדם ממש פשיטא דלא בא מזיעה. דזיעה אע"ג דיוכל היות שתתאדם עכ"ז צריך שיהא נראה מענינו ומהותו שאינו דם ממש רק כמו זיעה אדומה כמש"ש הלבו"ש וז"ל ואותן הטיפי דמים מהותם ומראיתם מורה שאינו דם ממש כההיא שכ' הט"ז (סימן ל"ז ס"ק נ') דהתם דם ממש הוא ואע"פ שאינו מבצבץ אנו אומרין שהסירכא סתמה משא"כ זה ניכר שהוא זיעה בעלמא כו' וניכר שאינו דם ממש אלא זיעה עכ"ל. ולכן בדם ממש כהא דהט"ז פשיטא דליכא למידן בה שהוא מזיעת הבהמה. אבל בכה"ג בנידו"ד שהיה רק כמין שני חוטין נוטה לאדמימות ולא דם ממש. ואף אם היה נראה בתוך הסירכא איזה שיעור מקובץ ומשתפך בתוך הסירכא רק שנראה מענינו ומהותו שאינו דם ממש רק כמו זיעה אדומה ומים אדומים וע"ד שכ' הלבו"ש הנ"ל. פשיטא דאיכא למימר ג"כ שמא בא זה מזיעה שהזיעה הבהמה בחייה במקום זה ומפני שהיה במקום הזה הסירכא שבאה מריר והיה מקום לטיפות הזיעה שיתעכבו ויתקבצו זא"ז מעט מעט עד שנתקבץ לשיעור הזה. וא"כ אפי' נאמר שהוא מריאה עכ"ז עדיין אינו מוכרח שיהיה מנקב דשמא מזיעה בא ובחייה אפשר שתזיע אפי' לדעת המחמירין בזיעה וכ"ש לדעת המכשירין. וא"כ הוי זה ס"ס. דהא אנו רואין דאפי' טיפת דם ממש כל שלא נמצא מחט רק הטיפת דם לחוד קיי"ל דלאו מידי הוא ותלינן דאתא ממידי דעלמא דלא ידעינן ליה ולא נכנס זה אפי' בגדר ספק למימר דשמא מנקב בא דלא מיחשיב אפי' לדררא וריעותא להוליד ספק למיהוי ספק טרפה ובפשיטות תלינן במידי אחרינא ואמרינן ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן והוה כמו גבי קוץ בושט דאמרינן בחולין (מג) דנמצאת כולהו חיוי ברייתא הכי אית להו וכן במחט דאשתכח בחיתוכא דכבדא שם (מח) ועי' פירש"י שם. ועכ"פ הא ודאי דאיכא למימר דשמא דם זה מעלמא בא מסיבה דלא ידעינן ליה ואפי' בדם ממש ומכש"כ בשאינו דם ממש רק כמו מים אדומים. וא"כ הוי זה ס"ס ספק מעלמא ספק מריאה ואת"ל מריאה עכ"ז מאן מוכח דמנקב דלמא מזיעה וככל מ"ש לעיל

ואע"ג דלכאורה הוי זה ס"ס משם אחד דלא הוי ס"ס כמבואר בפוסקים. עי' ש"ך ועוד אחרונים (סימן ק"י) ביו"ד. עכ"ז הא כתב החוו"ד שם דבספק בריעותא עצמה אם יש כאן ריעותא כלל כגון נשבר הגף ספק מחיים ספק לאחר שחי' ואפי' מחיים שמא לא ניקבה הריאה דהוי זה ספק אם יש כאן ריעותא כלל. דהא לא נוכל לומר ע"ז שיש כאן ריעותא רק אם נדע שנשבר ודאי מחיים ובכל כה"ג לא בעינן משם א' ולא שיתהפך הס"ס. וה"נ בנידו"ד לא נוכל לומר דריעותא וספק טרפות לפנינו אלא אם נדע שאדמומית זה ודאי מריאה בא. דאז הוי זה ריעותא שהרי אדמומית דודאי בא מריאה הוא לפנינו ספק מנקב ספק מזיעה. אבל באמת אכתי לא נדע אם בא כלל הך אדמומית מריאה ושמא אין לו שייכות כלל אל הריאה ובא ממידי דעלמא ובכה"ג אין ריעותא ברורה לפנינו ולא בעינן משם א' ולא מתהפך. ועי' שו"ת מהרי"ם (סימן י"ג) שהוכיח דהרמב"ם ומהרא"י לא ס"ל עיקר תנאי זה דשם א'. ועי' בס' דב"ח חיו"ד (סימן ז') דדוקא כמו הא דכ' תוס' בכתובות (ט) גבי ספק אונס ספק קטנה שהוא מב' זמנים אבל ס"ס מזמן א' לא בעינן משם א'. ונידו"ד נמי הא ע"כ מזמן אחד הוא ובשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' קמ"ב) ובבית מאיר ליו"ד (סימן לט) החליטו דהיכא דחזק"כ מסייע מהני ס"ס גרוע אף שאינו שקול ולאו משם א' ואינו מתהפך יעוי"ש

וגם יש לדון בהא מהא דהסכימו הפוסקים בספק ריעותא דמוקמינן אחזק"כ לכו"ע כמו בהא דיו"ד (סימן ל"ט) בנסתפק אם הסירכא בגב או בחיתוך כמ"ש בתבו"ש (סימן כט) ולבו"ש (סימן ל"ט ס"ק ע"ז) להלכה. וכ"כ הפרמ"ג בפתי' לה' טרפות לענין ב' אומרים כסדרן וב' אומרים שלכ"ס דכשר משום דכ"ז דלא ידעינן אם היא שלכ"ס לית כאן ריעותא כלל. וכן החליט החוו"ד (סימן נ') לענין נשבר הגף דשמא נשבר לאח"ש ואין כאן ריעותא כלל מוקמינן אחזקה לכו"ע. א"כ בנידו"ד נמי לא הוי אלא ספק ריעותא דהא אי מריאה בא לית כאן אלא חשש וספק שמא מנקב דהא י"ל ג"כ שמא מזיעה. ומשו"ה השתא די"ל שמא אין להאדמומית שייכות כלל אל הריאה דשמא ממידי דעלמא דלא ידעינן ליה הוי זה ספק ריעותא ומוקמינן אחזק"כ

מיהו אכתי איכא לברורי בנידו"ד לדינא להקל בזה דנהי דהא פשיטא דמצד האדמומית לבד י"ל ככל מ"ש בזה דהוי ס"ס וספק ריעותא ומוקמינן בחזק"כ. עכ"ז נהי דלא מיטריף בהכי מ"מ ריעותא הוי לאיצטרופי לריעותא אחריתי למיהוי תר"ל וכמ"ש הלבו"ש (סימן ל"ט ס"ק ע"ז) גבי ספק בגב או בחיתוך דאף דכל כה"ג כשר ומוקמינן בחזק"כ מ"מ מיקרי דבר זה ריעותא לענין תר"ל וא"כ הכא בנידו"ד דנמצא האדמומית תוך הסירכא אע"ג דעברה ע"י מו"מ מ"מ הוי זה ריעותא כנודע. א"כ הוי זה תר"ל לכאורה

איברא דנראה ברור דגם משום הא לא איריא ולית כאן בנידו"ד בית מיחוש כלל גם משום לתא דתר"ל. דנהי דאי הויא הך אדמומית בסירכא תלויה שאינה דבוקה לשום מקום איכא למידן עלה משום תר"ל. דהא ס"ת הוי ריעותא כנודע ובצירוף הך אדמומית הוי תר"ל מ"מ בסירכא דבוקה שהיתה דבוקה לשומן כמו בנידו"ד עדיף ובזה אף תר"ל לא הוי וכמו שיבואר

פרט ז

הנה בהך עובדא דט"ז (סימן לז) שהיתה הסירכא נסרכת לכיס ומלאה דם והטריפה. לכאורה נראה דדוקא משום דהיתה נסרכת לכיס שאין בו דם וליכא למתלי הך דם במידי דהתירא. אבל אם היתה נסרכת לשומן או לדופן או לגידי הכיס ומקומות אלו יש בהם דם