עבודת הכהן קיד

וראש דבר נאמר דנראה באמת דנידו"ד לא דמי כי אוכלא לדני להא דט"ז גבי סירכא מלאה דם. התם כ' ט"ז בסירכא שנסרכה לכיס והיתה מלאה דם והטריפה הט"ז אף בעברה ע"י מיעוך ומשמוש ולא בצבצה מטעם דכל ספק טרפה אין אנו בקיאין בבחינת הבדיקה שאינו מבצבץ יעוי"ש. התם שאני וכמו שיבואר ומתחלה ראינו לבאר דהא דט"ז באמת אינו אלא ספק טרפה ולא ודאי וכמו שכ' הט"ז שם להדיא כן. ודלא כמו שראיתי למי שרוצה לצדד דהוה ודאי טרפה. וכ' טעמו שכן משמע מלשון תבו"ש בהך עובדא דט"ז שכ' דודאי מריאה בא. וכן הביא עוד משגירת לישנא דש"ס בחולין (נ) גבי הא דרבי בביהכו"ס שהי' מחט תחוב בו מצ"א בפנים הפכה ומצא בה קו"ד ואמר אם אין כאן מכה קו"ד מנין. גם מהא דאמר שם טרח טרייה לההוא גברא מתני' היא המסס וביה"כ שנקבו לחוץ ומשמע דדמו להדדי ולפענד"נ ברור דאין מכל זה ראיה למימר בהא דט"ז דהוה ודאי דפשיטא שאין זה אלא ספק וכמ"ש הט"ז שם להדיא. דבאמת גם הא דרבי ג"כ נראה ברור דטרפה רבי משום ספק ולא מכח ודאי. וכבר השבתי כן בתשו' א' בענין מחט בביהכו"ס. דהא עכצ"ל בהא דרבי דמידי ספיקא לא נפיק. דהא אם נמצא קו"ד לחוד בלא מחט לאו מידי הוא בפשיטות ותלינן הקו"ד שהוא ממידי אחרינא דלא ידעינן ליה כמבואר כן להדיא בשו"ת צ"צ (סימן מ"ט) ושו"ת חוט הבני (סימן ס"ט) וד"ז א"צ לפנים. וא"כ גם במחט בפנים מכוון נגד הקו"ד ג"כ א"א לומר שהוא ודאי דהא לית כאן הוכחה כלל דכיון דבאמת יש סיבות אחרות הגורמים שיתהוה הקו"ד מדמכשרינן קו"ד לבד בלא מחט. דלמא השתא נמי מגורמים אחרים נתהוה הקו"ד רק שנזדמן מקומו במקרה מכוון נגד פי המחט שבפנים וכיון שנבדק שלא ניקב מעל"ע ה"ה בחזק"כ כמ"ש הש"ך (סימן מ"ח ס"ק כ"ג) רק שהוא ספק טרפה כיון שהוא מכוון נגד פי המחט שמא יש לו שייכות עם המחט ע"י נקב שהיה והבריא ונתרפא או לא. והא דטרפה רבי הוא משום ספק השקול דאסור כשי' הר"י ורשב"א ור"ן בפ"ק דחולין או משום דנולד הספק מחיים כרמ"א ביו"ד (סימן נ') דפסק ש"ך שם כוותיה להחמיר והארכתי בזה בתשו' ויישבתי גם לשון בידוע דאמר הש"ס שם בחולין גבי מחט בביהכו"ס ואיכא קו"ד ואכמ"ל. ולשון הש"ס דאמר דם זה מנין י"ל דכיון דליכא לפנינו מידי למתלי בי' להתירא כמו גבי בא זאב כו' בחולין (ט) שהזאב לפנינו לבן הוא ספק ואסור דדוקא גבי זאב דאיכא לפנינו לתלות בו מותר הא כל ספק השקול אסור כמ"ש הרשב"א והר"ן שם יעוי"ש. וזמ"ש קו"ד מנין כלומר דאין אותו הדבר לפנינו כמו גבי זאב. ומש"ש בש"ס טרח טרייה כו' מתני' היא כו' המכוון בזה דכיון דבניקב לחוץ טרפה א"כ לאו מידי אשמועינן בניקב צד א' וקו"ד כנגד המחט דהא מובן ממילא דספיקו אסור לשי' הסוברים דס' השקול אסור או משום נולד מחיים וכעין שכ' הט"ז (סימן ע"ח ס"ק י"ב) לענין בדיקה מקו"ד דפשוט היה זו לאביי מהא דמתניתין דטרפה בניקב לחוץ דממילא בעי בדיקה

והתבו"ש שכ' בעובדא דט"ז דודאי מריאה בא הוא משום כיון דמכרעינן מלתא למימר דטרפה כדין כל ספק טרפה מחזקינן ליה דמריאה בא כל דליכא מידי למתלי בי' להתירא. ועכ"פ בעובדא דט"ז פשיטא שאין זה אלא ספק דכיון דליכא הוכחה ע"ז ובאמת קי"ל דטיפת דם יכול להיות ממידי דעלמא דלא ידעינן ליה עכצ"ל שאינו אלא ספק. ועל היותר לא נוכל לומר רק דאולי מקרי ד"ז מסתבר יותר לאיסורא מלהתירא. ואולי כן הוא דעת הט"ז ולכן כתב דודאי מריאה בא דכן מצינו לשון ודאי בכ"מ שאינו אלא ספק קרוב לודאי כמו בחולין (סד) ב' ראשיה כדין כו' ודאי טמאה. וכ' בחי' הר"ן שאינו ודאי אלא קרוב לודאי. ובנדה (ד) היה מתעטף בטליתו כו' ואם א"א אא"כ נגע כו'. וכ' התוס' סם דלאו דוקא א"א אלא קרוב שיגע. וע"י שו"ת מהרי"מ (סימן כ"ב) שהוכיח כעין זה מלשונות הפוסקים בכ"מ ובנוב"י מהדו"ק חיו"ד (סימן ט"ו) ותנינא חיו"ד (סימן כ"ב) פי' כן עד"ז לשון ודאי שברמ"א יו"ד (סוס"י מ"א) וכ"כ בשו"ת מים רבים חיו"ד (סי' ו') והוא ספק שאינו שקול ועכ"פ מידי ספיקא לא נפיק וכמ"ש הט"ז להדיא שם דהוה ספק טרפה ויותר מסתבר דס"ל להט"ז דהוה שקול שכן מכוון להמעיין בדבריו שם. וכמעט לא היה כדאי להאריך בזה אלא להוציא ממי שכתב שהוא ודאי וז"א וכמ"ש

והנה בדין זיעה שנמצא על הריאה שמזעת טיפין אדומים כדם וכשמקנחין חוזר ויוצא ואין הריאה מבצבצת בנפיחה בדבר זה כבר נתחבטו האחרונים ז"ל. הלבו"ש מכשיר זה (סוס"י ל"ט) אפי' תחת בשר בלוי בצירוף שאלת הרופאים שיאמרו שיכול להיות זה אפי' במות הבהמה שתזיע ע"י הנקבים הטבעיים כדרך שמזיע כל בע"ח. והב"א אוסר ונמשכו אחריו בס' מאי"ע. אמנם הגאון בשו"ת בנין עולם (סימן י"ז) האריך מאד בזה להכשיר ומביא דברי הב"א וסתר שם כל דברי הב"א וראיותיו. ובשו"ת שאילת שמואל (סימן נ"ז) כ' ג"כ להקל גם באיכא תחת סירכא דבוקה כל שהיתה דבוקה לשומן שאינה אלא ספק סירכא כמ"ש בשו"ת יעב"ץ ובתנאי אם נמצא שם עורק מהעורקים המצוים להמצא בין עור לעור ואנכי ג"כ שמעתי מכמה מרבנן קשישאי שעשו דרישה אצל הרופאים המומחים הטבעיים ואמרו פה אחד שעפ"י לימודי הטבע אין בזה ספק שזה זיעה מנקבים הטבעיים כדרך שמזיע כל בעל חי. והנה המעיין בדברי האוסרין יראה שעיקר טענתם שרחוק להאמין שאחר מות הבהמה שאפס כחותיה תזיע כדרך שמזיעין כל בע"ח ולכן ס"ל שאין לעשות מזה אפי' ספק לומר דשמא הוא זיעה מנקבים הטבעיים ומה שאינו מבצבץ אינו ראיה דשמא טיפת דם נכנס בנקב ולכן אינו מבצבץ. וממוצא דבריהם נלמוד דבחיי הבהמה באמת אין לנו שום סברא להחליט שלא תזיע. ומידי ספיקא לא נפיק דהא באמת כל הבע"ח מזיעים בלא נקב. ומי בא בסתרי הבהמה לומר בברי שלא הזיעה בחייה שהוא כעצמים בבטן המלאה. ומובן לחוש שאין לנו שום הוכחה ע"ז מסברת עצמינו להחליט שלא יקרה כזאת בחייה שתזיע הבהמה אף לדברי האוסרין לאחר מיתה. ואם קרה מקרה כזו שהזיעה בחייה יש להיות שתתאדם הזיעה ג"כ וכמ"ש בשו"ת בני"ע שם בטעמא וסברא יעוי"ש. וכ"ש לדברי המכשירין פשיטא שיש להסתפק כן וזה ברור: