עבודת הכהן קיג

דהא חליף לפנינו ובעינן להוציאו מידי חליף בלי ראי' רק להקל מן הספק זה מקרי ריעותא ולא ספק ריעותא. עכ"פ לאו בפשיטות הוא כ"כ למימר דהיינו טעמא דרצו מתחלה להכשיר בעובדא דר"ץ כפי' הלבו"ש: פרט ד

ולכן נראה דהברור בזה הוא כמו שהבין פרמ"ג דתבו"ש מכח ספק מקיל בזה ומשו"ה נקט לישנא דתולין כו' דנשתמש בכל מקום היכא דמקילין מן הספק מן הדין. ולא עלה ע"ד מעולם לדון בהא משום בירור דאמרי', שהקלקלה במקולקל. דודאי היכא שהדין נותן שהוא אסור מספק אין להתיר כלל ולומר שמתברר כיון שהוא מקולקל יש בו גם קלקול השני אלא דוקא בכה"ג דמכה בדופן שהובא לעיל (פ"א) שמצוי ושכיח ורגיל קלקול דמכה להוציא ולהוליד סירכא וכמוש"ש. הא לאו הכי אין שום בירור לומר תולין הקלבמ"ק ועדיין הספק כמו שהי' והתבו"ש שפיר קאמר דכיון דהני חילופים לא נתבארו בשום פוסק אלא במהרי"ו יש להקל בספיקו. וכה"ג מצינו באמת בכ"מ בדבר שאינו אלא חומרת הגאונים דאמרי' הבו דלא לוסיף עלה ובספיקו מתירין כמו"ש הש"ך (סי' ל"ז) לענין בועה בשיפולי. וכ"כ הש"ך (סי' ס"ט סקנ"ג) בדין בשר ששהה ג' ימים בלי מליחה דמתירין בספק מה"ט דאינו אלא חומרת הגאונים ועשו"ת בני"ע בחיו"ד (סי' מ"ב) שהקיל בג' ימים ראשונים דז' נקיים דאע"ג דאין תולין בג' ימים ראשונים בכתמים מ"מ בספיקו מתירין משום שאינו אלא חומה"ג. ומה"ט דן בי' התבו"ש ג"כ בחליף זה שלא נזכר בתלמוד ואינו אלא חומרת מהרי"ו להקל בספק. ובחליף צד אחד אי ברור שהוא באונה ולא ביתרת דינו דאסור בלא הפ"מ אי הוה ספיקא שמא ביתרת ולית כאן חליף כלל אפי' מצד א' מותר לגמרי. וב"צ דאסור גם בהפ"מ אי בצד אחד יש יתרת ויש ספק שמא החילוף ביתרת ואין כאן אלא חליף מצד א' מקילין בספק חומרת מהרי"ו ומותר עכ"פ בהפ"מ וכיון דמדי חליף צד אחד ממ"נ לא יצא לכן אסור שלא בהפ"מ. והשתא א"ש דאין עיקר חסר מן הספר שדבריו ברור מללו מפורש דמשום דלא נזכר בתלמוד אלא במהרי"ו אין להחמיר כלל. והיינו דאין להחמיר בספיקו והוא טעם בין לצד א' בין לב"צ. וע"ז שפיר אמר וכ"מ מהר"ץ כו' דשפיר אזיל וכן על מה שקדם לזה ונתפשטו כל הקמטים והדוחקים שהיה לנו בזה, ומביא ראיה מעובדא דר"ץ ממה שרצו להכשיר בתחלה ולהקל מספק בהני חילופים לולא הוכחה דאח"כ דלא מצאו סמפון לעליונה. והוצרך לראיה זו דעלה ע"ד אולי יבא בע"ד לחלוק ע"ז ולומר דלא דמי כ"כ לחומרת גאונים דבועה בשיפולי ובשר ששהה ג' ימים בלי"מ וכדומה שאין לו שורש בש"ס כמבואר שם באחרונים רק שהגאונים חידשו זה מאיזה טעם שנראה להם לגזור משא"כ בחליף צורת האונות דאף שלא נמצא בתלמוד ושום פוסק כי אם במהרי"ו מ"מ לדעת מהרי"ו יש לו שורש בש"ס דחליף דאמר בש"ס קאי ע"ז על ה' אונות וצורתן כמבואר באחרונים. וא"כ כיון דלא דמי כ"כ לשאר מילי דחוה"ג אולי אין לנו להקל בספיקו וע"ז מביא ראיה מעובדא דר"ץ מהא דהכשירו מקודם אלמא דגם בספק חילוף צורת האונות מקילין. והשתא א"ש דנקט לישנא דתולין הריעותא כו' דלשון זה לא ניתן ולא אתמר אלא היכא דמקילין עפ"י דין בספיקו וה"נ בין בדין התבו"ש ובין בדין עובדא דר"ץ בהא דמתחלה הכשירו וז"ב

מיהו בשנמצא שאין לה סמפון לעליונה הטריפו ולא מחמת דתולין הקלבמ"ק דהא לא שייך לומר דדרכו של יתרת להיות בלא סמפון ושכיח ומצוי כדאמרי' במכה בדופן אלא משום שבדקו באונות כולם וראו שבכולם היה סמפונות ורק עליונה היתה בלא סמפון כמבואר שם בשמ"ח בעובדא דר"ץ ומשום דרוב אונות רובם ככולם יש להם סמפונות מוכח דהשתא נמי אזלינן בתר רובא דאותן שיש להם סמפונות הם האונות ומוכח שאותה שאין לה סמפון היא היתרת. וזה הוי הוכחה ולא תלי' שהוא סימן והוכחה שהיא היתרת משום דרוב אונות יש להם סמפון. והוכחה עדיף מתלי' כמו"ש ש"ך יו"ד (סי' ל"ג סקט"ז) יעוי"ש שכ' דאע"ג דבכל ספק בשחי' אין תולין מ"מ הוכחה שאני. וה"נ אע"ג דאין להחמיר מספק בחומרא דמהרי"ו ולתלות לחומרא מ"מ הוכחה שאני

ונמצא השתא לפי"ז דצדקו ד' פרמ"ג שהוציא מד' תבו"ש דאין להחמיר בספיקו בדבר שלא נזכר בתלמוד וה"ה לתר"ל. ולכן בבועה על יתרת ויש ספק תר"ל אין להחמיר ולא שייך לתלות הבועה ביתרת דוקא דלא שייך לומר כן אלא כמו מכה בדופן שמצוי ודרכו להוציא סירכא. אבל יתרת אטו יתרת דרכה ושכיחותה להעלות בועה זה ודאי אינו. ואין רגילות ליתרת שתעלה בועה יותר מאונה אמיתית. ולדינא כבר הסכימו האחרונים לפרמ"ג בספק בועה על יתרת דכשירה וכ"כ בספר מאי"ע וכתבו הטעם דהא בכל האונות ג"כ אורחא למצוא בועה והוא ממש כמו"ש

פרט ה

עובדא הוה דאתא לקמן בריאה שהיה בה סירכא דבוקה לשומן שעברה ע"י מו"מ כראוי ודיבוקה לריאה הי' לצימוק במקצת אונה שחזרה לברייתה ע"י משמוש מעט ועלתה בנפיחה כראוי. רק שבעת שעסקו הבודקים במו"מ הסירכא ראו בתוכה כמין שני חוטין דקין ממש כחוט השערה נוטים לאודם קצת ואחר הסרת הסירכא תומ"י מצאו על הריאה טיפת לחלוח נוטה לאודם קצת ובדקו הריאה בנפיחה ולא בצבצה ואחר שמשמשו בה טובא נראה אח"כ עוד טיפת לחלוח נוטה קצת לאודם ונחלקו הבודקים בזה ורב א' עובר אורח שהי' שם בעת הבדיקה אמר שהיא טרפה מהא דכ' ט"ז (סימן ל"ז סק"ז) בסירכא מלאה דם שהוא ספק טריפה ולא מהני בחינת הבצבוץ ועוד דהטיפות לחלוח נראה שהוא זיעה המובא באחרונים והוה תר"ל עכ"פ דמיעוך קולא גדולה כנודע. והובא זה לפני ושאלו את פי. ויען היה הפ"מ וסמוך לשבת פתחנא לה פתחא בכחא דהתירא עדיף בעז"ה. וראיתי דלית כאן בית מיחוש להחמיר בזה אפי' שלא בהפ"מ וכ"ש בהפ"מ: