עבודת הכהן קי

משום דרוב בהמות כשרות הן ומוקמינן אחזקה מיהו היכא דאיכא ריעותא ולית לן למתלי הריעותא במידי דהתירא לא מוקמינן אחזקה והיכי דאיכא למתלי בזאב תלינן הנקב בזאב וה"נ תלינן הסירכא בדופן. מיהו בהעלתה צמחים ס"ל לר"נ דחוששין וכ' הרא"ש בטעם הדבר וז"ל דכיון דהעלתה צמחים סביב לסירכא אתרע חזקת הריאה ואע"ג דאם העלתה צמחים בעלמא אין חוששין לה שאני הכא דאיכא סירכא הלכך תלינן דמחמת הריאה באת ואפי' איכא נמי ריעותא בדופן כיון דאיכא נמי ריעותא בריאה טפי תלי' בריאה שדרכה לינקב ולהוציא משקה הנקרש בתוכה עכ"ל מבואר מזה דטעמא הוא משום דאתרע חזקה ולית לן לאוקמי אחזקה וטריפה מספק. א"כ אין הצמחים הללו מבררין את הספק אלא מריעין חזקת הריאה דלא מצינן תו לאוקמי' אחזקה דרוב בהמות כשרות הן וטריפה מספק. תדע דהא חוששין אמרי' גבי צמחים ולשון זה משמע דאוסרין מן הספק ולא ודאי וא"כ לית כאן בירור הספק משום תולין הקלבמ"ק כלל ואבימי ס"ל דחוששין דלא מיקרי איכא למתלי בהתירא אלא דוקא באיכא מכה בדופן. ומ"מ אי איכא צמחים בריאה ס"ל דריעותא דריאה עדיף מריעותא דדופן לפי שהסירכות מצויות בריאה. כ"כ הרא"ש שם לשי' רש"י ותוס'. ועכ"פ הך תלי' דבמכה לא הוי אלא כתלי' דזאב דכיון דאיכא למתלי הריעותא במידי דהתירא ממילא שפיר מוקמינן אחזקה וצמחים בריאה היינו טעמא דמסלקי להיתר דתלי' וממילא אתרע חזקה וטריפה מספק וכמו"ש. אמנם לדעת י"מ שהובא שם ברא"ש ס"ל לאבימי דתולין במכה בדופן גם באיכא צמחים בריאה וכ' שם הרא"ש בטעמו ש"ד דריעותא דדופן אלים טפי דמחמת ליחות המכה נקלטה הריאה אל הדופן. ובחי' הרשב"א כתב ג"כ כשי' י"מ הללו וביאר הדבר יותר וז"ל דשאני מכה מצמחים דמכה עבידא לקלוט מה שסמוך לה כשמעלה ארוכה והלכך כשיש מכה בדופן קרוב הדבר מאוד דמחמת מכה כו' והלכך כי איכא מכה בדופן לא להקל תולין בדופן אלא משום דחזקה מחמת דופן נסמכה כו' עכ"ל, מבואר דלשי' תוס' הא דתולין במכה הוא דתולין להקל כדתלינן בזאב ועיקר ההיתר משום חזק"כ. אך לשי' י"מ דגם באיכא צמחים בריאה תלינן במכה והכא דאיכא למתלי נמי לאיסורא לא מוקמינן אחזק"כ הוצרך לטעמא דעבידא לקלוט ומוחזקת בכך מכח שכיחות ורוב דשכיח כן למכה שתוציא סירכא ושכיח טפי מצמחים וכמוש"ש הרשב"א דרובן של צמחים אינם נקבים יעוי"ש: פרט ב

ובהא דסירכא במכה וחוצה לה שכתבו הפוסקים דאם הוא מע"מ דאסור יש כאן מקום עיון לכאורה. דהא בסירכא מריאה לדופן בדליכא ריעותא לא בריאה ולא בדופן לאבימי דאמר חוששין מוכח מד' הפוסקים דס"ל לאבימי דהוה ספד"א ולא מוקמינן ארובא וחזק"כ. ואע"ג דאיכא למתלי בהתירא בדופן איכא נמי למתלי בריאה לאיסורא. ועיין בר"ן ורמב"ן בחי' לחולין (מח). וז"ל הרשב"א בחי' שם אבל כי ליכא מכה בדופן ולא העלתה ריאה צמחים כיון דאיכא למימר דמחמת ריאה או מחמת דופן והדבר שקול מחמת זו או מחמת זו חוששין כו' ע"כ. מיהו כי איכא מכה בדופן ס"ל לאבימי דשכיח טפי דממכה הוא וכח הרוב ושכיחות מברר ומכריע דממכה הוא ומכשרינן. והשתא איכא לעיוני כיון דס"ל לאבימי דדופן וריאה שוים והוה ספיקא מדס"ל דחוששין רק בדאיכא מכה בדופן ס"ל דשכיח טפי ממכה ולא מריאה. א"כ כשהסירכא במכה ובדופן מע"מ אמאי לא מבררינן ע"י כח הרוב ושכיחות דהסירכא במכה ולא בדופן משום דשכיח טפי דממכה. וכמו דאמרי' דמצוי טפי דממכה נגד הריאה ה"נ נימא דבמכה מצוי טפי מבדופן. דהא לאבימי דס"ל חוששין והוה ספד"א לא עדיף דופן מריאה. וכי היכי דאמרי' ממכה ולא מריאה ה"נ נימא ממכה ולא מדופן

ונראה דדוקא היכא דהסירכא כולם במכה בודאי ואין הספק בזה אלא מהיכן לידת הסירכא יציאתה ועיקרה והיכן הוא הדיבוק בצד השני בהא מכרעא מלתא עפ"י כח רוב ושכיחות דמכה דמצוי טפי דהמכה הולידה הסירכא ולא מריאה. אבל הכא אין הספק אלא סירכא זו מה היא אם מריאה למכה או מריאה לדופן ושמא אין שום שייכות למכה לסירכא זו כלל רק שנתפשט אח"כ התפשטות ריר בעלמא שניתוסף מן הסירכא על המכה ג"כ. ואין מוציאה מידי ריאה ושהסירכא לא באה לידתה מן הריאה אלא היכא דידעינן שסירכא זו הוא ברור מריאה למכה אבל היכא דאינו ברור ומספקינן שמא אין שייכות למכה כלל לסירכא זו אלא היא מריאה לדופן אין מוציאה מידי ריאה וכדס"ל לאבימי דחוששין מסתמא דמריאה היא. ודמי הא להא דכ' ב"ש (סי' ד' סקל"ט) אהא דכ' המ"מ פט"ו מא"ב) דהא דהאם נאמנת לומר על בתה לכשר נבעלתי משום דמה"ת ספק ממזר יבא רק מדרבנן אסור ומדרבנן מהני עדותה. וע"ז כתב שם הב"ש דלכאורה קשה דהא מבואר בגמ' דאפי' ברוב פסולים נאמנת וברו"פ הא לא שייך טעם המ"מ. ותי' הב"ש שם דהא רוב פסולים לא שייך אלא היכא דאזיל בועל לדידה ובאמת הוא ספק דלמא אזלא איהי לבועל והוה קבוע וכמע"מ דמי. ובאמת אי הוה ידעינן דאזיל בועל אצלה ודאי דאינה נאמנת גם להמ"מ עכ"ד. הרי דהיכי דהוה ספק אם יש כאן רוב או מחצה. דאי אזיל בועל לגבה איכא רו"פ ואי אזלא איהי לבועל אין כאן רק מחצה ומספקינן אי אזיל בועל לדידה או אזלא איהי לגבי בועל לא דיינינן בזה דין הרוב. דהא הוה ספק בעיקר הרוב אם יש כאן רוב כלל. וה"נ ל"ש מריאה לדופן הוה מחצה וטריפה מספק ואי מריאה למכה איכא רובא דממכה וכשירה והכא דמספקינן שמא אין שייכות למכה כלל לסירכא זו הוי זה ספק בעיקר הרוב ואין דנין בזה רוב להכשיר

אלא דלפי"ז לכאורה נפל מלתא ברבוותא דהרשב"א בחי' לקדושין (עג) נראה דלא ס"ל הכי אהא דאמרי' שם דשתוקי כשר מה"ת משום דרוב כשרים אצלה מאי אמרת דלמא אזלא איהי לגבי' הוה קבוע והתורה אמרה ספק ממזר יבא והק' הרשב"א דלמאי בעי הש"ס לטעמא דספק ממזר יבא הא בלא"ה יש תמיד רוב להיתר וממ"נ דאי אזיל בועל לגבה הוה רוב כשרים ואי דאזלא איהי לבועל מ"מ הוה מע"מ וע"כ איכא רוב