עבודת הכהן קט

שם מאד אמאי רצו בעובדא דר"ץ שם להכשיר בתחלה מספק. וכתב דרצו להכשיר משום דסמוכה לאומה דרכה להיות גדולה והיתה קטנה הוה קטנותה סימן שהיא היתרת. גם מ"ש פרמ"ג ראי' מתבו"ש כ' שם הלבו"ש שהפרמ"ג טעה בהבנת ד' תבו"ש ועיקר התירו דהתבו"ש הוא משום דתולין הקלקלה במקולקל ולא משום ספק עכת"ד. והנה כדי דלא נשווייה לגדול האחרונים פרמ"ג ז"ל טועה ח"ו נמשכוני אנפשין ליישב דבריו. ולפענד"נ דהגאון פרמ"ג שפיר חזי ואין בכל דברי הלבו"ש כדאי לדחות דברי מאורן של ישראל הפרמ"ג ז"ל וכמו שיבואר

הן עיקר מה שחידש הלבו"ש דמשום סברא דתולין הקלקלה במקולקל לא הוה ספק שקול ומכריע לתלות יותר במקולקל מבדבר אחר הוא סברת עצמו והוא דבר חדש מדעת עצמו בלי שום ראי' ממקו"א. ונראה לפענ"ד דלית לן למימר כי האי מלתא ולא מצינו בשום מקום דנימא שנוציא מידי ספק ע"י סברא דתולין הקלבמ"ק. והנה ממקומות שמדובר שם תולין הקלבמ"ק הוא בכתמים שהוא דרבנן כמבואר בנדה (נט) ומקילין בהם בכל דבר שיכולה לתלות כמבואר בשו"ע יו"ד (סי' קצ) ושם מבואר בט"ז (סקל"א) אהא דהשאילה חלוק הבדוק לה לנדה או לכותית שהגיעה זמנה לראות שתולה בהם. שם מבואר דמשו"ה תולה בהן משום דתולין הקלבמ"ק וכ"ה בש"ך שם (סקמ"ט) ושם ענין התלי' לאו עדיפות הוא לתלות במקולקל מבדבר אחר ואין במקולקל שום חשיבות ומעלה כלל לענין התלי' לומר דמשו"ה תולין. דהא גבי כתמים תולין בכל דבר אף דלאו שם מקולקל עליה מ"מ כל דאיכא למתלי ביה תולין מטעמא דכתמים דרבנן ומקילין בספיקו. ומה שנזכר שם הסברא דתולין הקלבמ"ק הוא להיפך. משום דתליה זו דאשה גרע מכל תליות כמו שתולה בשוק של טבחים ונתעסקה בכתמים וכה"ג. לפי ששם אין אתה מקלקל שום דבר מחמת התלי'. משא"כ בזה דאתה מקלקל להאשה הטהורה האחרת וכהא דמבואר שם בהשאילה חלוקה לטהורה וחזרה ולבשתו דאין שם תלי' ושתיהן חוששות. ושם מבואר הטעם בפוסקים דטעמא הוא משום מאי חזית דתקלקל להך טפי מהך. וכ"ז הוא בטהורה משא"כ בנדה וכדומה שפיר תולה בה וכמבואר שם בש"ך (סקנ"ג) בשם הרשב"א לפי שכל אלו אין מתקלקלים כשתתלה בהם לפי שכבר הם מקולקלים ונמצא לפי"ז דאין במקולקל שום מעלה וחשיבות לגרום התלי' בו טפי מבדבר אחר רק דטעמא הוא משום דבכתמים שהוא דרבנן מקילין בספיקו ואע"ג דריעותא לפנינו שהרי כתם לפניך חולין ואמרי' שנתהווה ממידי אחרינא. אלא דלתלות בטהורה איכא עיכובא דלא למתלי מצד הסברא. דהא לא עדיף הוא משני שבילין אחד טמא וא' טהור בפסחים (י) וכתובות (כז) דאם הלך באחד מהם ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני דאע"ג דספק טומאה ברה"ר ודאי גמירי לן דטהור ואיכא למתלי שהלך בטהורה. מ"מ כיון דשני טהורים הלכו אחד באחת והשני בשניה אמרי' שם דבבאו בבת אחת שניהם טמאים דהא ע"כ יש כאן טומאה ומאי חזית דתטמא להך תטמא להך. ובכה"ג לא מהני הא דספיקו טהור. וה"נ בכתמים דאע"ג דספיקו טהור מ"מ הא ע"כ כתם לפניך וא"א לך לתלות בהך טהורה משום מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך. ומשו"ה אם מי שהשאילה לה חלוקה היא נדה או כותית לית כאן עיכובא להתליה שנסתלק העיכוב וחזר הדין דמקילין בכתמים דרבנן למקומו וזה ענין שאמרו דתולין הקלקלה במקולקל. וכה"ג הא דיו"ד (סי' קי"א) דבאיסור דרבנן אמרינן שאני אומר איסור לתוך איסור נפל. והיינו משום דאיסור דרבנן הוא ספיקו להקל ונזכר ע"ז טעמא דתולין הקלבמ"ק כמבואר בט"ז (סי' קצ סקל"א) לאו משום דהוא עצמו טעמא דמשו"ה תולין. אלא למימר שאין כאן עיכוב להקולא הא דמתירין בספק דרבנן דאם קדירה של היתר היא קדירה השניה אי אפשר לך לתלות בה דמעכב סברא דמאי חזית כו' משא"כ קדירה של איסור בלא"ה מקולקל ושפיר אתה יכול לתלות בו באין מעכב. מיהו היכא דהדין נותן דספיקו אסור ומספקי' מהיכן בא הקלקול אם מקלקול הראשון או מדבר אחר לית לן לברורי כלל ע"י סברא דתולין הקלבמ"ק ועדיין הספק במקומו

ולכאורה יש להביא ראי' לסברת הלבו"ש מהא דחולין (מ"ח) בריאה הסמוכה לדופן דפליגי ר"נ ואבימי דלר"נ תלינן הסירכא בדופן אם לא בהעלתה ריאה צמחים סביב הסירכא דאז תלינן בריאה ואבימי ס"ל דבין כך ובין כך חוששין מיהו באיכא מכה בדופן תלינן לכו"ע בדופן והא התם הוה ספק מהיכן באה הסירכא ולר"נ דס"ל דמצד הסברא תלינן בדופן גם בדליכא מכה ומטעמא דכ' הרא"ש פא"ט שם בסוגיא זו יעוי"ש. ומ"מ באיכא צמחים בריאה סביב הסירכא תלינן בריאה. וה"נ לאבימי דלית לי' סברא דר"נ אלא דב"כ וב"כ חוששין דמריאה הוא מ"מ בדאיכא מכה בדופן תלינן בדופן משום המכה. הרי ע"כ דטעמא הוא משום דתולין הקלבמ"ק ומוכח כהלבו"ש דמשום סברא דתולין הקלבמ"ק מתברר הספק

איברא דעכצ"ל דטעמא דהתם לאו משום הכי הוא וממכה בדופן גופי' אדרבה יש להוכיח להיפך מהא דהובא ביו"ד (סי' ל"ט) ובראשונים דעת בעל העיטור דאם הסירכא במכה וחוצה לה תליא מלתא ברובא. אם רוב במכה כשירה ואם רוב חוצה לה טריפה עי' רא"ש פא"ט (סי' כ"ה) ובמחצה על מחצה משמע דטריפה כל דליכא רובא במכה. וכ"כ להדיא שם בב"י והובא בדברי חמודות פא"ט (ס"ק קי"ז) וכ"כ בשמ"ח (סי' ל"ט סוס"ט). והשתא אי סברא דקלבמ"ק סברא טובה היא לברר את הספק א"כ במחצה על מחצה נמי אמאי לא תלינן הסירכא במכה ונימא דתולין הקלבמ"ק ומתברר ספק זה דהסירכא במכה. אך מהא דכולה במכה דתלינן במכה ולא מריאה לכאורה משמע כהלבו"ש ולכן ד"ז צ"ב

ברם עיקרן של דברים בסוגיא דמכה בדופן הוא מטעמא אחרינא ולא מן השם דתולין הקלבמ"ק הוא זה אלא מטעם שכ' הרא"ש שם בפא"ט בסוגיא דשם אהא דר"נ ס"ל דאין חוששין בלא העלתה צמחים וז"ל ומן הראוי הי' אף כי ליכא ריעותא לא בדופן ולא בריאה למתלי הסירכא בריאה דדרכה בכך אלא דר"נ סבר דרוב בהמות כשרות הן וכן מצוי שמכין הבהמה על גבה ומעלה לחה הלכך מקיל לתלות הסירכא בדופן כל כמה דלא חזינא ריעותא בריאה עכ"ל. מבואר מזה דתלי' זו דתולין בדופן הוא כמו דתלינו נקב ברור בזאב