עבודת הכהן קח

תחוב מעבר לעבר. משא"כ בידוע שלא ישב המחט אלא מצד אחד לית כאן ריעותא אלא לחוש שמא כבר היה תחוב מב"צ וחזר לאחוריו וחזינן בביהכו"ס דלא חיישינן לזה ומוקמינן אחזקה ולא אמרי' דשכיח טפי לאיסורא שהיה כבר מב"צ א"כ ה"ה לישב קוץ בושט

וה"נ מתיישב במה שעמדו מד' הרשב"א והר"ן בפ"ק דחולין שה"ר בשם רבינו יונה דספק השקול בטרפות לחומרא מנשמטה הגרגרת וספק קו"ש או אח"ש דאסור שכ' דה"ה לכל ספק טרפות כגון נשבר הגף והרגל ספק קו"ש או אח"ש. ולפמ"ש י"ל דשפיר הביאו ראיה מזה לנשבר גף ורגל וכה"ג. דהוכיחו דהא דנשמטה הגרגרת וספק קו"ש או אח"ש הא עכצ"ל דלאו משום שהוא ספק בשחיטה אסורה. והוא ע"פ מ"ש בשו"ת מהרי"ט בחי' שעל הרי"ף לקדושין דהיכא דהוה ספק בזמן מקרי חזקה דלא אתרע דהא לא אתרע עד עכשיו שמצאנו הריעותא משא"כ בזרק קדושין לפנויה ספק קרוב לה או קבלה קדושין וספק אי תפסי הקדושין דעכ"פ משעה שפשטה ידה וקבלה או משעת הזריקה אתרע חזקת פנויה דידה והובא זה לעיל (פ"ד). וא"כ לפ"ז כיון דשחוטה לפנינו וכבר נעשה המעשה המסלק אלא דלא נדע אם הועילה השחי'. מ"מ כבר אתרע חזקת א"ז. אבלי חזק"כ דבהמה כיון דהוה ספק הזמן הא לא אתרע. א"כ אתיא חזקה דלא אתרע ודחיא לחזקה דאתרע לגמרי. וכמו בישב קוץ בושט וגבי מקוה ושליח המביא גט על סמך חזקת חי. וא"כ לפי"ז ליכא טעמא לאסור משום דהוה ס' בשחיטה ודקיימא בחזקת א"ז. ועכצ"ל דכל ספק השקול לענין חזק"כ דבהמה מחמירין עכ"פ מדרבנן וכמ"ש הפר"ח ביו"ד (סימן ק"י) דהא דס"ל להרשב"א וסייעתו דס' השקול אסור הוא מדרבנן. וכיון דעכ"פ מדרבנן לא מוקמינן אחזק"כ שוב לא דחיא חזק"כ לחזקת א"ז מדרבנן וה"ה לשאר טרפות כיון דעכ"פ אסרו ספק השקול ליכא לאוקמא אחזק"כ. מיהו יש לבעל הדין לדון דאין ראיה כ"כ. די"ל דכיון דעכ"פ איכא חזקה דהשתא שהיא שמוטה אמרינן תר"ל ומצרפינן הך דהשתא לחזקת א"ז והוה תר"ל. כמו במקוה שנמדד ונמצא חסר בקדושין (עט) וריש נדה ואע"ג דכבר הק' תוס' בחולין (י) ד"ה ודלמא דבנגע אע"ג דחסר לא אמרינן תר"ל מ"מ כבר תירצו בנדה (ב) דבמקוה שייך חסר ואתא משא"כ בנגע יעוי"ש. וא"כ י"ל דגם בטרפות י"ל טריף ואתא כמו שהביא המרדכי בחולין בפא"ט מחלוקת קמאי בזה ואפי' אי נימא דלא שייך למימר טריף ואתא מ"מ י"ל דשי' התוס' בריש נדה ורש"י בקדושין (עט) דתר"ל הוה ודאי. וא"כ י"ל דדוקא לענין ודאי בעינן חסר ואתא אבל למיהוי ספיקא דלא תידחי חזקה בתרייתא לקמייתא לא בעינן חסר ואתא. ואין מכל זה ראיה להיכא דליכא חזקה נגד חזקה כגון שאר טרפות שפיר י"ל דס' השקול לקולא ומוקמינן אחזקה. ונראה דמשו"ה הביאו ראיה עוד מהא דשגרונא בחולין (נא) דאמרינן דכשרה משום דשגרונא שכיח טפי מפסיקת חוה"ש הא לא"ה אסור. והכא ליכא למימר דאתרע חזקה משום ריעותא דמשגרא כרעא בתרא. דלא אמרינן דאתרע חזקה משעה שקרה המקרה אלא במקרה מבחוץ שיש בכחו לסלק החזקה וע"י דבר מה מבחוץ כמו בנפל הגל על האדם וזריקת הקדושין והגט וישיבת המחט והקוץ וכה"ג משא"כ בהא דמשגרא כרעא כו' וע"כ משום דס' השקול אסור. מיהו אי משגרונא הו"א משום דנולד הספק מחיים חמיר אבל בספק הזמן ספק קו"ש או אח"ש לא משו"ה איצטריך הא דנשמטה גרגרת. ומכל מה שנתבאר נראה דאין להקל בנידו"ד דהוה ס' בשחי' וקיי"ל דבכל ס' שבשחי' אין תולין והנלענ"ד כתבתי

כלל ט בדין טריפות הריאה

בו יבואר פלפול במחלוקת הלבו"ש (סי' לה) עם הפרמ"ג בדין בועה על יתרת ולהוכיח כהפרמ"ג. וביאור לסברא דתולין הקלבמ"ק. ובו תשובה בדין ריאה שהי' בה סירכא דבוקה לשומן ונראו בה כמו שני חוטין נוטים לאודם שעברה ע"י מו"מ. ודברים נכונים בדיני תר"ל וספק תר"ל וצירוף תלי' לר"ג דמו"מ

פרט א

כתב הפרמ"ג (סי' לז) דבועה על יתרת בדרי הוה תר"ל. מיהו דוקא בדידעינן איזו היא היתרת אבל מספיקא דלא ידעינן איזו היא הוה זה ספק תר"ל וכשר. וכ"כ עוד (סוס"י ל"ה) והוציא זה מעובדא דר"ץ וז"ל הפרמ"ג שם מעשה דהר"ץ שהיה בימין ד' אונות עליונה כדרכה ואח"כ קטנה ואח"כ גדולה ואח"כ קטנה כו' וראו שעליונה אין לה סמפון היא היתרת א"כ הוה חליף שאמצעית גדולה משלישית כו' ע"כ. מזה למדין הא היה סמפון לעליונה כו' כשרה. שהיו אומרים שהרביעית היא היתרת. ועי' תבו"ש בכ' כעין זה כיון שלא הוזכר בתלמוד אין לאסור מספק יעוי"ש. ולפי"ז ה"ה תר"ל דוקא ביודעין איזו היא היתרת הא הספק לא עכ"ל. והגאון לבו"ש (בריש סי' ל"ה) האריך להשיג על הפרמ"ג בזה. ותוכן דבריו דאדרבה מעובדא דר"ץ מובן ההיפך דשם הטריפו כשלא מצאו סמפון לעליונה משום דתולין הקלבמ"ק וע"כ אותה שאין לה סמפון היא היתרת ולכן גם בבועה על יתרת בדרי אף שלא נדע איזו היא היתרת מ"מ נימא תולין קלקלה דבועה ביתרת והוה תר"ל. ועפי"ז נדחק