עבודת הכהן קז

סי"ט) דג"כ י"ל דע"י גלגול הגרגרת נעשה אחר שחיטת רוב הסימנים וכמ"ש האגור אפי"ה אמרינן כל ספק בשחיטה פסול וכאן משמע דאי יכול לתלות שמחמת השחיטה נעשה כשר ותי' דהכא מיירי דאיכא הוכחה דמחמת השחיטה נעשה ע"כ. ואי כסברת האחרונים מאי שייכות הא דגרגרת שנפסקה לנמצא טבעת על הסכין שהוא ספק בשחי' עצמה ממש וכמ"ש הרש"ל הובא בט"ז שם גבי טבעת שנמצא על הסכין (ס"ק ט"ז) שמא היה בתחלת השחיטה או בסוף ומסתבר לומר שבדחיקת הסכין על הגרגרת בא שקפץ ממקומו חוליא אחת וזה עיקור מה' הלכות שחי' יעוי"ש. משא"כ פסוה"ג דאינו אלא דלא מהני לי' שחי' ולא ס' בשחיטה והמכשיר היה כהלכתו וכמ"ש חוו"ד (סימן ק"י) ומשו"ה תולין אבל ספק בשחיטה אין תולין כמ"ש מהרי"ק שהובא בפרמ"ג (סימן כ"ד) א"ו דס"ל להש"ך דגם מידי דלא מהני לי' שחי' ג"כ ספק בשחי' הוא

פרט י

אחר כל המבואר הרי נגלה בעליל דקשה לדחות שי' הגאונים דס"ל דס' ניקב הושט הוה ס' בשחיטה ממש. ומה שחולקים האחרונים ע"ז מסברא כבר הוכחנו דליתא ואדרבה מסתבר כהגאונים הנ"ל אך מה שהביאו האחרונים ראיה לסברתם מד' הרשב"א ור"ן בשם רבינו יונה בפ"ק דחולין דהוכיחו דספק השקול בטרפות דאתייליד ריעותא דאסור מהא דנמצא הגרגרת שמוטה ספק קו"ש ספק אח"ש ואמרו כל ספק בשחי' פסול דה"ה לשאר טרפות ומשמע דס' בשחי' לאו דוקא אלא הוה כמו טרפות בעלמא וכן מה שעמדו מסוגיא דישב קוץ בושט שכ' תוס' להדיא בחולין (מג) וביבמות (לא) דאי לאו דשכיח לאיסורא טפי אמרינן נשחטה הותרה ומוכח דס' ניקב הושט לאו בחזקת א"ז קיימא. כבר נמצא באיזה מתשו' האחרונים יישוב לזה ושערי תירוצים לא ננעלו וכי אנן אקושיא ניקום ונסמוך נגד כל הני רבוותא דס"ל דהוה ספק בשחיטה. והנה גם אנחנו כבר כתבנו בכלל חזקה נגד חזקה ביאור סוגיא דישב קוץ בושט בדברים נכונים בזה יעוי"ש וכתבנו שם להוכיח דכל חזקה נגד חזקה אזי חזקה שבאה אח"כ מסלקת לראשונה ומבטלת לה משום דהך דבאה אח"כ לא אתרע וקמייתא אתרע עדיפא בתרייתא מקמייתא ודחיא לה כמו במקוה שנמדד אי לא נמצא חסר דבטלה חזקה דטומאה מפני חזקת המקוה כמבואר בריש נדה (ב) וקדושין (עט) משום דחזקה דטומאה כיון שבא הטמא במקוה כבר אתרעא חזקה כמו שכתבו התוס' בריש נדה (ב) לענין סוטה דמשעה שקינא לה ונסתרה אתרע חזקת טהרה דידה ובכתובות (כג) כ' תוס' אם זרק קדושין ספק קרוב לה אתרע חזקת פנויה וה"נ בזרק גט סק"ל כמ"ש הב"ש באה"ע (סימן י"ז סק"א) וכ"כ נוב"י במהדו"ק חלק א"ע (סימן לא) בשם תוס' בפסחים (צא) לענין נפל הגל על האדם דמשעה שנפל הגל אתרע חזקת חי וכה"ג איכא טובא דמשעה שקרה המקרה שראוי לסלק החזקה לא מוקמינן תו אחזקה והארכנו בזה במקו"א. ומשו"ה כיון דחזקת טמא אתרע אבל חזקת המקוה לא קרה לה שום מקרה לגרע כחה משו"ה עדיפא מחזקת הטמא ודחיא לה. וה"נ בשולח גט בגיטין (כח) דנותנו לה בחזקם שהוא קיים וחזקת חי מסלק לחזקת א"א משום דחזקת א"א אתרע משעה שקבלה הגט מיד השליח וחזקת חי לא אתרע ויעוי"ש שהארכנו קצת בזה. ומשו"ה בישב קוץ בושט ס"ל לעולא דאע"ג דקרה מקרה דישיבת הקוץ עכ"ז א"ד לנפל גל על האדם ספק המית ספק לא המית או בהא דחולין (נו) בהכה חולדה על ראשה דצריכה בדיקה שמא הגיע השן בעומק עד שניקב קרום של מוח וכן שם (נו) בהכה במקל על השדרה דטרפה מספק שמא נפסק חוט השדרה דבכל הני משעה שקרה המקרה בטל חזקה אבל בישב קוץ כיון דחזינן דעור החיצון שלם ליכא ריעותא בהא דתחוב בפנימי דהא החיצון שלם בפנינו אלא דניחוש דלמא כבר היה נקוב לחוץ וחזר לאחוריו והבריא זה לא חיישינן דריעותא דלא חזינן לא מחזקינן כמבואר בחולין (נו) ושם (מ"ח) ברש"י ד"ה לחבירו. ודוקא היכא דלא בדקנו אי ניקב מצד אחד או מב"צ זה דומה להכתה חולדה על ראשה דשמא הגיע השן עד תוך הקרום או לא הגיע וה"נ בזה. אבל בדחזינן דהחיצון שלם ליכא ריעותא, ולפ"ז אפי' נימא דס' נקוהו"ש הוה בחזקת א"ז מ"מ הא חזקת א"ז אתרע דהא שחוט לפנינו אלא דמספקינן אם הועיל לסלק החזקה דשמא נקוב הושט ולא מהני שחי' א"כ דמי הא לכל הני דקרה המקרה המסלק וספק אם סילק דאתרע חזקה מיהו חזקה דכשרות דבהמה כיון דלא אתרע אתיא חזקה זו ודחיא לה לחזקת א"ז. ומשו"ה שפיר כתבו תוס' דאמרינן נשחטה הותרה אי לאו משום דשכיח טפי לאיסורא למאן דפליג אדעולא וס"ל דחוששין וה"נ הוא לענין ספק דרוסה דע"י כניסת הארי אכתי לא, אתרע חזקה דהתירא דבהמה. ויעוי"ש במ"ש בזה בביאור כל הסוגיא שם. באופן דלא דמי הא לספק שהה ודרס וכה"ג. דהתם כיון דספק גם למומחה עצמו אתרע רובא דרו"מ אשמ"ה משא"כ בזה

ובהכי מתיישב שפיר ג"כ מה שהביאו קצתם ראיה מד' הרא"ש שם בסוגיא דישב קוץ שכ' שם הרא"ש וז"ל וראב"ן זקני פסק כעולא והביא ראיה ממחט שנמצאת בעובי ביהכו"ס מצד אחד דכשירה ולא חיישינן שמא הבריא כו' ע"כ. והשתא אי ס"ד דספק נקוהו"ש הוה ספק בשחי' א"כ מאי ראיה מייתי מעובי ביהכו"ס דהתם הא לא הוה אלא טרפות בעלמא משא"כ ישב קוץ דאי ניקב לא מהני לי' שחיטה א"ו דס' נקוהו"ש לאו ספק בשחיטה ע"כ. ולמ"ש לאו ראיה הוא כלל מדברי הרא"ש הללו דשפיר מייתי הרא"ש ראיה דסברא דעולא דס"ל דבהא דתחוב הקוץ בושט מצד אחד וחזינן דחיצון שלם לא אתרע חזקה דכשרות בהכי מפורש יוצא מהא דביהכו"ס מצ"א. דאי נימא דכה"ג הוה ריעותא גם להחיצון ודומה ממש לכל ריעותא דאתייליד ע"י סבה מבחוץ כמו הכתה חולדה על ראשה א"כ בביהכו"ס נמי אפי' מצד אחד אסורה דהמחט הוה כמו שן החולדה וכמו ישיבת הקוץ. ועכצ"ל דבכה"ג דאנו רואין צד החיצון שלם אין זה ריעותא וכיון שאנו רואין שלא נתחב אלא בצד אחד וא"כ אין ריעותא לפנינו הצד החיצון לא דמי לספק אי ניקב מצ"א או מב"צ דהתם שפיר הוה המחט ריעותא גם על צד השני כיון שיש להסתפק אם היינו בודקין שהיו מוצאין