עבודת הכהן קו

לאוקמא אהתירא דקודם ראיה. והא דאינה מוחזקת לראות עוד לאו מטעם דלא מהני חזקה למימר שיחודש איזה דבר אלא הוא כמו כל טהור שנגע בטומאה ונטמא דאמרינן שהוא בחזקת טמא ואמרינן שהוא בחזקתו כדמעיקרא והיינו שהוא בחזקתו שהוא טמא. אבל לא שייך לומר שהוא בחזקתו כדמעיקרא שנגע בטומאה כן הוא תמיד נוגע ונוגע. דעל נגיעה שנית אין מורה כלל נגיעה ראשונה להחזיק שכמו שנגע כן יגע ויגע שזהו דבר שאין לו שחר כלל אלא אמרינן שכמו שנגע ונטמא כן הוא טמא וטמא כל עוד שלא יסלק הטומאה ע"י טבילה. כן ה"נ לא שייך להחזיק שכמו שראתה עכשיו כן תראה ותראה ואם שהיא מוחזקת להיות טמאה אבל אינה מוחזקת להיות רואה. וראיית הדם בהאשה כמו הטומאה להנוגע. ושפיר כתבו תוס' שאינה מוחזקת לראות. ולאו מטעם דהראיה הוא מקרה מחודש ואין חזקה מורה על דבר מחודש כמו שיש מי שרצה לומר כן. דבאמת הא דמוקמינן אחזקה הוא לומר ג"כ שיחודש דבר והחזקה מורה ג"כ לחדש מקרה על הדבר. והא דכ' תוס' שאינה מוחזקת לראות הוא בפשיטות וכמ"ש

אמנם מ"ש התוס' להיות רואה כל שעה ולעולם. כתבו זה להמתיק הסברא דמשום ראייתה אינה מוחזקת לרואה. משום דכיון דע"כ אי אפשר לך לומר כמו בכל החזקות כגון חזקת חי ופנויה ונשואה שהיא תמיד כן בלי שום הפסק רגע ולעולם דהכא אין לזה מציאות לומר כן וכמו"ש לעיל וע"כ דראיה אחת אין מורה לראות עוד אפי' פעם אחד דאם מורה על ראיה צריך להיות כמו בכל החזקות לעולם בלי הפסק וזה בלתי אפשר וע"כ שאינו מורה כלל פרט ט

כבר נתבאר דמדברי התוס' בגיטין (ב) גבי נדה שכ' דאינה מוחזקת לראות לאו ראיה היא דחזקה אין מורה לחדש דבר דדוקא בראיה דלא שייך להחזיק שתראה עוד ומטעם המבואר שם. אבל היכא דשייך לומר כן אמרינן דנתחדש כדי לקיים החזקה. ומה"ט בחזקת א"ז כיון דאי ניקב הושט לאו זבוחה היא וכמו שהוכחנו לעיל (פ"ג ופ"ה) יעוי"ש ודאי דאמרי' דניקב כדי לקיים החזקה דאכתי לא נזבחה

ונראה להוכיח כן מדברי הרשב"א בחי' לחולין (ט) גבי מים מגולין דפליגי אביי ורבא שם והאריך קצת בזה. ותוכן דבריו שם דמים מגולין משעה שנתגלו בטלה חזקתן שהיה להם שלא שתה מהם נחש ובזה ס"ל לאביי דאע"ג דבטלה חזקתן והוה ספק דליכא למיקם אחזקה מ"מ אמרינן דלא נתחדש המקרה. דדוקא ספק מתולדה מה הוא מעולם אם איסור או היתר כגון חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן אסור מה"ת. אבל ספק המקרה אם נתחדש בו מעשה האוסרו או לא כגון הא דמים מגולין וכן במקוה שנמדד בריש נדה דס"ל לר"ש דבנמצא חסר הוה ספיקא וליכא למיקם אחזקה דאי אמרת העמד מקוה ע"ח אמרינן אדרבה העמד טמא ע"ח. דתלוי בחידוש מקרה ומעשה למימר בזה שנתחדש כאן מעשה ומקרה דחסר ובמים מגולין נתחדש מקרה שתיית הנחש. וכן בכל ספק התלוי בחידוש מקרה ס"ל לאביי דאמרינן דלא נתחדש המקרה. ורבא פליג וס"ל דגם בספק אם נתחדש המקרה ג"כ ספיקו לחומרא ואמרינן דנתחדש יעוי"ש

ועפ"ז נראה דהא ודאי דכח חזקה עדיף מהא דספק תורה לחומרא מה"ת. דהא הא דאמרה תורה דניזיל בתר חזקה משוינן ליה ודאי וסוקלין ושורפין על. החזקות כמבואר בקדושין (פ) וספק אע"ג דלחומרא הוא מה"ת אין סוקלין ושורפין ולא משוינן הך חומרא כודאי וזה פשוט. והשתא כיון דחזינן דס"ל לרבא דכיון שאסרה תורה את הספק גם ספק התלוי במקרה אסור ואמרינן דנתחדש המקרה ואסור א"כ לא יהא ספק עדיף מכח חזקה. וכ"ש היכא דיש לאסור מכח חזקה שהיא מורה לחומרא ולא נוכל לקיים החזקה אא"כ נאמר שנתחדש כאן דבר מחודש. ודאי הוא דאסרינן ואומרין שנתחדש המקרה. וכיון דאביי ורבא היכא דפליגי בר מיע"ל קג"ם הלכה כרבא כנודע. דפשיטא דהלכה כוותיה גם בהא דהיכא דחזקה מורה שנתחדש אמרינן שנתחדש. ועוד נראה דאפי' אביי דפליג בספק מ"מ בחזקה דעדיף מספק גם הוא מודה

ותו דהא בספק בשחיטה גופיה בספק שהה וספק דרס כיון דרוב מצוין אשמ"ה ובסתמא כל שלא נולד ספק ודררא המביא להסתפק סמכינן ארובא דרוב המצוין אשמ"ה ומומחה מעשיו מתוקנים ולא שהה ולא דריס. ומ"מ בנולד דררא וריעותא המביא להסתפק שמא שהה ושמא דרס מספקינן. אע"ג דזה הוי דבר מחודש נגד רוב מצוין אשמ"ה. דהא ודאי דקלקול בשחי' הוא דבר מחודש אצל המומחה היודע ורגיל שלא לשהות ולדרוס מ"מ מחמת חזקת איסור אמרינן דנתחדש. וה"נ בנקוהו"ש דודאי בסתמא בלא שום דררא לא מספקינן בניקב הושט רק בשנולד הספק ע"י איזה דררא וריעותא אמרינן שנתחדש מחמת חזקה דא"ז

והנה ע"פ מה שנתבאר נראה בעליל דקשה לסמוך על היתר סברת האחרונים הנ"ל המובא לעיל (פא) דס"ל דספק ניקב הושט לאו ספק בשחי' הוא וכן נראה באמת דעת כמה מגדולי האחרונים דס"ל דספק ניקב הושט הוה ספק בשחיטה שכ"ה דעת הכרו"פ ביו"ד (סי' ל"ג וסימן ק"י) וכ"כ בשו"ת פנים מאירות בח"א (סימן ט"ו) וכ"מ בשו"ת מהר"ם זיסקינד (סימן טו) וכן מוכח דעת התבו"ש (סי' כ"ד) במה שהק' על הלבוש גבי נמצא הגרגרת שמוטה. וכ"כ הגאון פרמ"ג ביו"ד (סימן לג) ובס' שושה"ע (כלל י"ד) וכ' שם וז"ל עמ"ש בספרי ליו"ד דניקב הושט הוה ספק בשחיטה וכמ"ש תוס' בב"מ (כ) ד"ה איסורא והרשב"א בת"ה ומפני שראיתי שיש גדולים המפקפקים בזה לענ"ד כמו"ש עכ"ל. הרי שהפרמ"ג ראה וידע דברי המפקפקים ואעפ"כ לא חזר מסברתו ומאן חשוב וספון להכריע במידי דאורייתא וכ"ה דעת הגאון בית אפרים בשו"ת (סימן י"ג) והגאון נוב"י במהדו"ק חיו"ד (סימן ח') ועוד בחיו"ד (סימן מ"ג) ועוד בכ"מ: ויש משמעות גם בש"ך ביו"ד (סימן ל"ד ס"ק ט"ז) דהכי ס"ל גבי הא דאי' שם במצא גרגרת שנפסקה בו' וא"י אם קו"ש או אח"ש ולא יוכל לתלות שמחמת השחיטה נעשה ששחט בב' וג' מקומות כו' אסור ע"כ. והק' הש"ך דאמאי אמרינן בטבעת שנמצא על הסכין (בסימן כ"ד