עבודת הכהן קה

שעתן משום דאשה בחזקת טהורה עומדת והלל דסבר מפקידה לפקידה אינו אלא לקדשים אבל לחולין גם הלל מודה דמוקמינן לאשה בחזקת טהורה יעוי"ש ויש להקשות בזה להמבואר בתוס' דחולין (יא) גבי פרה אדומה ובחי' רשב"א דחזקה שאינה מבוררת בשעתה לאו חזקה היא. דדוקא כמו חזקת פנויה ונשואה דמבורר בשעתה שהיא פנויה ונשואה ודאי זה הוה חזקה אבל פרה אדומה לא ידעינן אם נולדה כשרה או טרפה אלא שנתברר אח"כ כשחיתה יב"ח דטרפה א"ח ומוכח שהיתה כשרה למפרע ונודע לנו מתוך כך שנולדה כשירה זה לא הוה חזקה גמורה יעוי"ש. והשתא לפ"ז הא חזקה דאשה הוא מהבדיקה וכיון שיש לומר בה שמא עם סילוק ידיה ראתה וכמ"ש רש"י שם בנדה (ב) ד"ה מפקידה יעוי"ש. א"כ בשעה שרואה את העד לבודקו ונמצא נקי אגלאי מלתא למפרע שבשעה שהיה העד באותו מקום לא היה דם והיתה טהורה. מיהו כה"ג הא הוה חזקה שלא נתבררה בשעתה דהא לא נתבררה לטהורה כי אם ע"י שראינו את העד נקי איגלאי דמעיקרא טהורה היתה ומה לי בירור דפרה של שנים עשר חודש לברר אדמעיקרא ומה לי בירור דהאשה מראיית העד על שעה שהיה העד באותו מקום

ואחר זמן רב שנתקשיתי בזה מצאתי בס' דברי חיים חיו"ד (סימן ל"ח) שכ' שכבר הביא כן בספר שו"ת חמד"ש חיו"ד (סימן כ"ה) להק' כן בשם ספר בשמים ראש ויישב בדוחק. אמנם הגאון דברי חיים יישב זה וז"ל שם דהתם בפרה כיון דהוה חזקה שאינה מבוררת כי אם מכח הוכחה לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא, מיהו כ"ז היכא דבעינן לאוקמא אחזקה דמעיקרא לא דיינינן חזקה דמעיקרא כה"ג. אבל בנדה א"צ לחזקה דמעיקרא אלא יש לה חזקה שאינה שופעת כנחל בלי הפסק וכשרואה אינה רואה לעולם אלא מוחזקת להיות פוסקת מלראות וכפוסקה פעם אחד שוב לא תראה עוד כי אם בשעת הוסת ולזה ממילא כשנתברר ע"י בדיקה שכבר פסקה שוב אזלינן בתר חזקה דידה דהא אית לה חזקה שלא לעולם תראה רק מוחזקת לפסוק מלראות ולאו מטעם חזקה דמעיקרא אנו דנין רק מחמת שנתברר פעם אחד שפסקה מוקמינן לה אחזקה שלא תראה ותסתור עוד ודומה לזה הא דיבמות (לא) אשה זו בחזקת היתר עומדת והייני דאמרינן שנתחזקה עד עתה דכשימות הבעל תהיה מותרת לעלמא אף דכעת שזרק לה הגט הוא בעת שעדיין בעלה חי מ"מ אזלינן בתר חזקה שנתחזקה שתהא מותרת לעלמא כשימות בעלה כו' עכת"ד הדב"ח. ועפי"ז נבוא לביאור ד' התוס' דגיטין הנ"ל

ועיקר רצון התוס' במ"ש שאינה מוחזקת שתראה כל שעה ולעולם היינו למימר דלענין שתהא רואה עוד ראיה שניה ודאי שהיא מוחזקת ע"י ראיה ראשונה שתראה פעם שניה מיהו זה ודאי אינה מוחזקת שתראה כל שעה ולעולם. דאע"ג דראיה זו הוה חזקה שתראה פעם שני. מיהו כיון דע"כ אין במציאות בזה להחזיק שתראה כל שעה ולעולם בלתי גבול. דהא חזינן שאין זה במציאות כלל. דכל הנשים רואות וחוזרות ורואות אבל ע"י הפסקות בין ראיה לראיה. או הפסקה גדולה כגון אשה שיש לה וסת או הפסקה קטנה פחות מזה. אבל שתהא אשה שופעת כנחל לעולם וכל שעה בלי הפסקה זה דבר בלתי אפשר כלל. א"כ נהי דע"י ראיה ראשונה הוחזקה לראות עוד. עכ"ז לא נוכל לומר אלא שהוחזקה להיות רואה עוד פעם שניה ע"י הפסקה בינתיים. מיהו כיון שהדבר ע"כ בספק איך יהיה ההפסקה אם גדולה או קטנה יש להסתפק שמא כשיכלו ימי נדתה תראה בתחלת זובה. דאותה הראיה שהחזקה דראיה ראשונה מורה עליה מסופקת היא מתי תהיה ויוכל היות שתהיה בתחלת זובה ותעכב טבילתה. מיהו כיון דבין אם תראה ראיה השניה בתחלת זובה או בימי נדותה אין זה נגד החזקה דראיה ראשונה לא החזיקה אלא שתראה עוד באיזה פעם אחר הפסקה ולא יותר. וכיון שכן לא שייך לומר דאתחזק איסורא שתראה בתחלת זובה. דנהי דאתחזקה לראות אבל אין מוכרח שיהיה בתחלת זובה ושתעכב הטבילה ולפי"ז א"ש שי' מהרי"ט שעמדנו לעיל (פ"ז) דלפי מה דס"ל למהרי"ט דאמרינן חזקה שקודם שנישאת ה"נ נימא חזקה דאינה רואה שהיה לה קודם ראיה ראשונה יעוי"ש. דלפמ"ש ה"נ אתרע כבר חזקה דאינה רואה שקודם ראייתה ע"י ראיה ראשונה זו דאדרבה מחזקת היא שתראה עוד אלא דלא נדע מתי מיהו כיון דלא נדע מתי שוב לא הוי זה אתחזק איסורא לענין ראיה דסוף נדתה ותחלת זיבה דאי מחמת חזקה דראיה ראשונה יוכל היות ראיה שניה בתוך ז' ימי נדתה, דמה"ת אין נפ"מ אם תראה או לא וכשכלו ימי נדתה טובלת וטהורה. אמנם כיון דמוחזקת היא שתראה עוד באיזה פעם דומה זה ממש לנידון דמהרי"ט המובא לעיל (פ"ז) שכתב דאדרבה ע"י הנשואין נאסרה לכל העולם וע"י מיתת הבעל אתה רוצה להתירה אל תתירנה מספק מאיסור א"א דמחזיקין מאל"א. ה"נ מספק אל תוציאנה מטומאתה מה שהיתה מעוכבת טבילה עד עכשיו כל ז' ימים וגם עכשיו שמא היא מעוכבת דשמא ראתה תחלת זובה וכמ"ש

ולפ"ז לא מיבעי דלאו ראיה היא מדברי תוס' הללו דחזקה לא מהני על דבר מחודש וכמו שיש מי שרצה להביא כן ראיה מדבריהם והובא לעיל (פ"ו) אלא אדרבה סייעתא נמי הויא דמהני גם על דבר מחודש מהא דהאריכו בלשונם בזה וכתבו דאינה מוחזקת לראות כל שעה ולעולם. דאל"כ א"צ לזה כלל וכמ"ש לעיל (ח"ו) וע"כ דביאור ד' התוס' הוא כמ"ש

ובפשיטות יש לפרש ג"כ ד' התוס' דרצונם דאין ק ראיה זו הראשונה מורה ומחזיק כלל על שום ראיה. והא דלא אמרינן דקיימא אחזקת אינה רואה שקודם הראיה לשי' המהרי"ט דדנין חזקת היתר דקודם שנישאת וכמו שהקשינו לעיל (פ"ז) יעוי"ש. י"ל דלא דמי הא דנדה לחזקת א"א בחיי בעלה. דהתם שפיר הויא גם בחיי בעלה בחזקת אותו ההיתר דקודם נישואין למימר דכמו שהיתה קודם שנישאת כן תהיה כשימות בעלה דהתם יש אפשריות למיתת הבעל בכל רגע משנישאת א"כ יש אפשריות לאותו היתר דקודם נשואין להיות בכל רגע בשעה שהיא בחיי בעלה. אבל בנדה כיון שראתה שוב אין אפשריות לאותו ההיתר דקודם ראיה להיות בכל משך ז' ימי נדותה משו"ה כיון שראתה פסק היתר דקודם ראיה. ואף כשיכלו ז' ימי נדותה שוב ליכא