עבודת הכהן קד

ואין ע"א נאמן נגד חזקת היתר כמ"ש הרא"ש בהנזקין ע"מ הכא לא מקרי אתחזק התירא שזה האיש מארץ רחוקה בא ולא ידענו מאיזה עם הוא תמול בא והיום נשא אשה וכמעט שעבר נתגלה הדבר ע"פ אותו העד ואימת נתחזיק זה בלא אחים ולא קרינן חזקה לשוק אלא כי ידעינן דלית ליה אחים אלא דמספקא לן אם נולד לו אח"כ אח כדאמרינן בריש האשה בתרא היה לה חמות אינה חוששת שמא ילדה בן ומפרשינן בגמ' משום דבחזקת היתר לשוק עומדת או דומיא דאמרינן פ' ד' אחין (לא) אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת והיינו משום שהיא לפנינו צרת ערוה כו' אבל זה שאנו מסתפקים מעיקרא אם יש לבעלה אחין הא לא אתחזק. וכי תימא העמד האשה בחזקת היתר שהאשה הזאת בחזקת היתר עומדת עד שלא תנשא ואח"כ כשנישאת הוחזק בה א"א מ"מ כשמת בעלה איסורא דא"א פקע ונשארה מותרת כמו שהיתה. אין לך לומר כן אלא אדרבה דע"י מיתת הבעל אתה בא להתירה מאיסור א"א וכיון שנולד ספק שמא יש לה יבם מחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק כו' עכ"ד. והביא שם כמה ראיות דמחזיקין מאיסור לאיסור יעוי"ש. ומבואר מזה דאי לאו דנולד ספק איסור אחר שיש לו אח שמעכב במיתת הבעל משום דמחזיקין מאל"א הוה אמרינן שבמיתת הבעל חוזרת לחזקת היתר קודם שנישאת. וכדאמרינן פ"ק דקדושין (יד) אמר ר"א האי נמי אוסרה מתירה יבם אסר לה יבם שרי לה. ובגיטין (פב) אמרינן יבם הוא דאסר לה דאי מבעל הא שריא וקיימא

והגאון ש"ש (ש"ה פ"ה) הקשה על המהרי"ט וכתב דכה"ג לא הוה חזקת היתר אפי' אי לא מחזקינן מאיסור לאיסור וראיה ברורה לזה מד' התוס' ביבמות (לא) ד"ה אשה זו וז"ל וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש שכבר היא צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס לא הוה בחזקת היתר לשוק כו' עכ"ל. ואי כדברי מהרי"ט דמוקמינן לה בחזקת היתר לשוק שהיה לו קודם שנישאת א"כ לא מקשו תוס' מידי דהא בגירש ואח"כ כנס נמי הוה בחזקת היתר לשוק דקודם שנישאת הא היתה מותרת לשוק ואיסורא דא"א פקע במיתת הבעל והדרא להתירא קמא וזו ראיה ברורה עכ"ד הש"ש. ואחר העיון נראה דלא כיון יפה בזה להשיג על המהרי"ט. דד' התוס' לא דמו כלל להא דמהרי"ט כי אוכלא לדנא. דהתם בגירש ואח"כ כנס א"א לומר דאוקי אתתא אחזקה שהיה לה קודם שנישאת שהיתה מותרת לשוק כן גם עכשיו היא מותרת לשוק ואע"ג דאית לה יבם מ"מ אמרינן דצרת ערוה היא ואין יבם אוסרה וגיטא דערוה לא היה קרוב לה ולאו גיטא הוא כלל. ז"א דה"נ איכא למימר דכמו שקודם שנישאת היתה מותרת לאחיו של זה כן היא עכשיו ג"כ מותרת לאחיו ומוקמינן לה על חזקה זו שהיה לה קודם שנישאת ונימא דגיטא דערוה היה קרוב לה והיא מותרת וזקוקה ליבם. ומשו"ה כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי משו"ה הוה ספיקא וליכא לאוקמא אחזקה דקודם שנישאת. ועכצ"ל בחזקת היתר לשוק אחר שנישאת אילו מת הבעל קודם שנולד הספק שאז אסורה לאחיו ובזה שפיר כתבו דבגירש ואח"כ כנס היתר זה מסופק משעה שנישאת דשמא גט דערוה גט מעליא הוה והיא זקוקה ליבם במיתת הבעל אבל בהא דמהרי"ט שפיר כתב דאי לאו דמחזיקין מאל"א מוקמינן לה אחזקה דהתירא שהיה לה קודם שנישאת ואמרינן דלית לבעלה אחים ומותרת לשוק. והכא ליכא למימר דאי קודם שנישאת היה לה חזקה להיפך דמותרת לאחיו ולמימר חזקת היתר ליבם קודם שנישאת דהא אין אנו יודעים כלל אם יש לה אח לא שייך כאן למימר חזקת, היתר ליבום ושפיר כתב דמוקמינן אחזקה קודם שנישאת

אמנם מדברי התוס' בגיטין המובא לעיל (פ"ו) דס"ל דנדה שראתה אינה מוחזקת שתראה עוד ולית כאן חזקה אלא ספק ומשו"ה נאמנת כדכתיב וספרה לה מהא ודאי לכאורה תיקשי למהרי"ט דה"נ נימא הא קודם שראתה היתה בחזקת אינה רואה וכשראתה לא חידש בה החזקה אלא שתהא טמאה ז' ימים בין תראה או לא תראה ואחר שיכלו לה ז' ימים נסתלק ממנה טומאה מחמת ראיה ראשונה אלא שמחוסרת טבילה אבל לענין ראיה מחדש מיבעי לן למימר דמוקמינן לה אחזקה שהיה לה קודם ראיה. דכשם שנעשית טמאה לכל ז' ע"י ראי' זו כן היא מוחזקת ג"כ שאחר שיכלו לה ז' ימים תפסוק חזקה זו ע"י טבילתה. שע"י ראיה זו לא, נעשית אלא טמאה לזמן וכשכלה הזמן פקע טומאה דראיה ראשונה. וכמו במיתת הבעל דפקע איסור א"א ואע"ג דאיכא ספיקא שמא מעוכבת היא לשוק שיש להבעל אחים כעובדא דמהרי"ט דנהי דלא מחזיקין מאל"א לפי הס"ד דמהרי"ט מ"מ עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק ומוקמינן הך ספיקא אחזקה דהתירא שהיה לה קודם שנישאת ה"נ בהא כיון דמחמת ראיה זו אינה מוחזקת לראות עוד הרי כל זמן דלא ידעינן לה ראיה שניה מיבעי לן לאוקמא מסתמא אחזקה זו דאינה רואה שהיה לה קודם ראיה והא דטמאה גם לאחר ז' יום כ"ז שלא טבלה. מ"מ הא אינו אלא מחמת ראיה ראשונה. אבל ראיה שנית כיון דלא נולד לנו שום ספק ודררא להסתפק שמא תראה שנית מהיכי תיתי דנימא שיוצאת מחזקה דאינה רואה ולא דמי להא דמהרי"ט לפי האמת דלא סמך אההיא חזקה דקודם שנישאת. התם שאני כדאמר טעמא דכיון שנולד הספק ע"י העד שבא ואמר יש לו אח מחזיקין מאיסור לאיסור ומספיקא לא נפקא מאיסור א"א. אבל בלא נולד שום ספק כדהכא ולא שייך מחזיקין מאל"א ודאי דמיבעי לן לאוקמא אחזקה קמא דקודם ראיה ראשונה. והשתא לפ"ז הדר קו' התוס' שם לדוכתה שהק' מנ"ל דעד א' נאמן באיסורין ותי' דילפינן מנדה דכתיב וספרה לה לעצמה. והשתא היכי מוכח מהתם דשאני התם משום דאיכא חזקת אינה רואה אבל היכא דליכא חזקה לא לאיסור ולא להיתר אכתי מנ"ל דע"א נאמן באיסורין. איברא דהתוס' הרגישו זה וכיונו במ"ש שאינה מוחזקת שתראה כל שעה ולעולם ליישב בזה ולהורות דליכא למימר הכא חזקה להתירא וכמו שיבואר

פרט ח

בנדה (ב) פליגי שמאי והלל דשמאי אומר דכל הנשים דיין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה ואפי' לימים הרבה. ומבואר בגמ' טעמא דשמאי דאמר דיין