עבודת הכהן קג

במעי אמו ומורה חזקה זו שכבר ילדה קודם זה הולד. וכ' לדחות דשם בשני גופים שאני ויכולה חזקה שבגוף זה להורות דבר מחודש בגוף שני משא"כ בגוף אחד לא שייך חזקה לומר שנתחדש

ולפענ"ד נראה דבר זה נסתר מכתובות (ט) גבי פ"פ מצאתי דנאמן לאוסרה עליו באשת כהן שאינו רק ספק אחד ספק תחתיו ספק אין תחתיו: והק' שם בתוס' דנוקים אותה בחזקת כשרות ולאו תחתיו זינתה ותירצו דאדרבה יש לאוקמה אחזקת הגוף והשתא הוא דנבעלה ע"כ. ומבואר דאי לאו משום דחזקה"ג מנגד אמרי' דחזק"כ מורה דכבר נתחדש לה מעשה הבעילה וזה הוי בגוף אחד. וכן מהא דכתובות (ע"ה) גבי מומין דמבואר שם ובתוס' ד"ה אבל דאי לאו דחזקה"ג עדיף מחזקת פנויה היה מורה חזקת פנויה דהמומין נעשו לה כבר קודם קדושין ולא תפס בה הקדושין. וכן מהא דמקוה בריש נדה (ב) במקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ומפרשינן בגמ' משום תר"ל דהעמד הטמא בחזקתו והרי חסר לפניך ומבואר דאי לאו הרי חסר לפניך נטהר הטמא מחמת חזקת המקוה. מיהו אי לאו חזקת טמא אע"ג דחסר לפניך לאו מידי הוא דחזקה דמעיקרא עדיף מדהשתא כמבואר בחולין (י) בתוס' ד"ה ודילמא ובנדה (ב) בתוד"ה דאיכא וקדושין (עט) תוד"ה ושמואל. ונמצא דהא דמספקינן שמא כבר נתחדש חסרון בהמקוה בשעה שטבל הוא משום חזקת הטמא. ואי לאו חזקת הטמא ודאי דהוה אמרינן דבכל אותו הזמן עד עכשיו שראינו החסרון לא נתחדש המעשה דחסר. ונמצא לפי"ז דחזקת טמא מורה שנתחדש מעשה דחסר. אלא דמ"מ יש לחלק ולומר דהא בכל הני כבר נתחדש המעשה אלא דמספקינן בזמן שמא עכשיו ושמא מכבר. אבל היכא דהספק הוא אם נתחדש כלל י"ל דבגוף אחד אין מורה חזקה שהיה כאן דבר מחודש. אמנם כבר כתבתי לעיל (פ"ד) דלית לן לחלק כן והוכחנו כיון דאין לנו להסתפק בשום דבר אם לא ע"י איזה דררא וריעותא המביא להסתפק וכמו"ש שם לעיל אין נפ"מ בזה אם הספק הוא ספק האיכות מה הוא עכשיו או ספק הזמן. דגם ספק הזמן אי לאו דררא דהשתא אתרע לא הוה מספקינן כלל וה"נ בספק האיכות, דכיון דאיכא דררא המביא להסתפק שפיר מספקינן. ואדרבה הוכחנו דספק האיכות מה הוא עכשיו מחליש יותר כח החזקה מספק בזמן יעוי"ש מש"ש בזה. ואם חזקה אינו יכול להורות על דבר מחודש גם בספק בזמן ג"כ אינו יכול להורות להכניס ולחדש ריעותא בכל אותו הזמן שעד עכשיו שראינו הריעותא. שאותו הזמן מקרי חזקה דלא אתרע וכמו"ש המהרי"ט שהובא לעיל

עוד ראיתי שה"ר מהא דגיטין (ב) דאמרי' שם אימר דאמרי' עד אחד נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן דלא אתחזק איסורא כו'. וכ' שם התוס' בד"ה ע"א דהא דקיי"ל דהיכא דלא אתחזק איסורא ע"א נאמן ילפינן זה מנדה דכתיב בה וספרה לה לעצמה שהיא נאמנת והק' שם דא"כ אפי' אתחזק איסורא נמי ותי' דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וכשעברו שבעה טהורה ממילא וגם בידה לטבול ע"כ. ובמהרש"א שם ביאר דבריהם דבנדה איכא תרתי דהיא, טמאה כ"ן שרואה ואין בידה לפסוק דמה וגם אח"כ היא טמאה עד שתטבול ואהא קאמרינן דמשום שהיא רואה לא מקרי אתחזק איסורא כיון שאינה בחזקת שהיא רואה כל שעה ומחמת ראייתה היא טהורה ממילא אחר ז' ואי משום דעדיין אף אחר שאינה רואה אתחזק איסורא וטמאה משום דלא טבלה הרי יש בידה לטבול כו' עכ"ל. ומבואר מד' התוס' דאע"ג דעד עתה היתה ודאי טמאה והיה לנו לומר דהעמידה על חזקת דין טומאתה הראשונה מ"מ לא חשיבה חזקה כיון דאחר שבעה ימים מראי' ראשונה אי אפשר להעמידה על חזקתה ראשונה ודין טומאתה אלא בהתחדשות ראי' חדשה משו"ה לא חשיבא חזקת טומאה כלל. והרי גבי נדה בע"כ אין הטעם משום דעל ראיה חדשה יש לה חזקת הגוף שלא נתחדש בה ראיה חדשה שהרי עלולה לראות דם ואם ראתה ביום ז' לראייתה סמוך לערב נאמנת אח"כ לומר שפסקה. א"כ בכה"ג ודאי דלא שייך חזקה"ג ומוכח דחזקה לא מהני להורות שנתחדש כאן דבר. ומשו"ה כיון דא"א להעמידה על חזקתה אם לא בהתחדשות יציאת דם חדש לא מעמידין על חזקה לומר שנתחדש אע"ג דליכא חזקה המורה דלא נתחדש עכ"ד. ולפענד"נ דדברים אלו נכתבו בלתי עיון הראוי בזה. וד' תוס' הללו אדרבה מוכיחין ההיפך וכמו שיבואר

ותמיהני דאיך לא הרגיש בלשון התוס' שכתבו דאינה מוחזקת שתהא רואה כל שעה וביבמות (פ"ב) כתבו ג"כ כמו"ש בגיטין ושם כתבו וז"ל נהי דעכשיו ראתה מכ"מ לא אתחזק איסור שתראה לעולם ע"כ. והא הכא דמיירי מנדה דאורייתא דטמאה כל ז' בין ראתה ובין לא ראתה. ואין החשש הכא אלא שמא ראתה אחר ז' ולא מהני טבילה אחר ז' קודם שתספור ז' נקיים כדין זבה בי"א יום שבין נדה לנדה א"כ למה הוצרכו לדקדק בלשונם שאינה מוחזקת לראות כל שעה או לעולם, ולא הוה להו למימר אלא שאינה מוחזקת לראות ותו לא. ויהיה ביאור דבריהם דחזקה לא מהני לומר שנתחדש כאן דבר מחודש. וראיה אחת פעם שני אחר ז' סגי לעכב טבילתה והוא דבר מחודש. א"כ א"צ לומר שאינה מוחזקת לראות כל שעה ולעולם דאטו בקושייתם שהק' דהכא אתחזק איסורא אטו רצו לומר בזה דמוחזקת לראות כל שעה ולעולם. הא אין אנו צריכין לזה כלל בהקושיא רק לראות פעם אחת תיכף אחר ז'. א"ו דהיכא דאם נאמר דלא נתחדש לא תתקיים החזקה בעינן למימר שנתחדש כדי לקיים החזקה ומשו"ה לא סגי להו לתוס' לומר בתירוצם שאינה מוחזקת לראות ותו לא. דהוה משמע דחזקה אין מורה על חידוש דבר וז"א. לכן כתבו שאינה מוחזקת לראות כל שעה ולעולם. וביאור דבריהם הוא לאחר העיון הנכון כמו שיתבאר בעז"ה

פרט ז

כתב בשו"ת מהרי"ט (סי' פ"ב) בא' שמת בלא בנים ובא ע"א והעיד שיש להמת אחים. דאע"ג דלא ידענו לו אחים לולא העד והיתה בחזקת היתר לשוק