עבודת הכהן קב

דנקוהו"ש ופסוה"ג אע"ג שאינו מועיל בהם שחי' ולאחר מיתה הם נבלות עכ"ז דומין בסוג לכל הני דתני במתני' בהא דאסורות וגם הם טריפות מחיים. עי' ש"ך בנקוה"כ שם (סי' לג) שכ' בשם הב"ח דגם פסוה"ג אינה מחיים אלא טריפה. ומשו"ה חשיב להו תנא בהדי אינך טריפות ונכללין גם הם באלו טריפות. ובזה ניחא בכ"מ דקרי להו הש"ס טריפות. דאל"כ צ"ל דהש"ס אינו מדקדק בזה וז"א כדמוכח מקו' ורמינהו כו' דפריך הש"ס שם ממתני' דא"ט על מתני' דר' ישבב

ועפי"ז אמינא דאי מסברא אתו האחרונים עלה במה שרוצים לחדש דאע"ג דנקוהו"ש נבלה מ"מ ספיקו לאו בחזקת א"ז קיימא. דאינו אלא משום דלא מהני לי' שחי' ונשענו בזה על דברי הרשב"א בחי' ליבמות (לא) במש"ש דכיון דהמכשיר כהלכתו עליך הראי' שנעשה דבר חדש שמעכב למכשיר שיכשיר. בזה נלפענ"ד דאדרבה די"ל הסברא להיפוך. דבשלמא אי נקוהו"ש הוי נבלה מחיים ומה שאין מועיל בו השחיטה הוא משום דמי יסלק ממנה איסור נבלה שכבר קדם להשחיטה. בזה שפיר היה נופל לומר דאי הוה ספק אי ניקב הושט דלאו ספק במכשיר הוא. דהא מצד השחיטה אין כאן מונע דהא נעשה השחי' בכל תנאיה והלכותיה רק דאין כאן מקומה של שחי' ששחט נבלה ואין זה מתנאי השחיטה והמכשיר. והוה כמו בהמות ועופות טמאות דאין מועיל בהן שחי' משום דאין כאן מקומה של שחי'. א"כ בזה שייך לומר דלא הוה ספק במכשיר מצד השחי'. אלא ספק נבלה מצד הבהמה ולא משום לתא דשחי'. ואין זה שייך לחזקת א"ז דהא השחי' היה כראוי בכל הלכותיה. אבל השתא דמחיים אינה אלא טריפה ומצד הבהמה אין כאן מונע להשחיטה. דהא טריפה דעלמא מהני לה שחי'. ואדרבה מפני תנאי השחיטה והלכותיה יש כאן מונע להשחיטה. דכמו אידך ה' שחי' כגון שהה ודרס דאגמרי' רחמנא למשה. כמו כן אגמריה מתנאי השחי' שיהיה מקום השחי' שלם מטריפיות. וכשהטריפות בסימן ביטלה תורה שחי' זו וחסר פרט זה לשלימות השחיטה. ומ"ש פרט זה מאידך פרטי השחיטה דשהה ודרס. דהא סו"ס לא היה המכשיר כהלכתו

וכן הא דכתובות (ע"ה) במומין גבי קדושין שהובא לעיל גם זה מקרי דלא נתברר עדיין שהי' המכשיר כהלכתו. דלא דמי למקדש נשים שאין קדושין תופסין בהן דזה דומה לשוחט בהמה טמאה. ה"נ במקדש אותן נשים שאין קדושין תופסין בהן שהחסרון בהמקודשת שלא ניתנה לקדושין. אבל הקדושין היו כדין בכל הלכותיה. משא"כ בניתנה לקדושין. דהא אף אם היו בה מומין תופסין בה קדושין אם נתרצה מתחלה על מומין וכמו"ש בסנהדרין (ס"ט) גבי איילונית בקבלה עלי' וכמו"ש תוס' ביבמות (ב) או שנמצאו איילונית. רק דבלא נתרצה אמר רחמנא דמתנאי ודין הקדושין שלא יהיה שינוי דעת בהקדושין. א"כ בהיו בה מומין אז החסרון בהקדושין עצמן דהא מדין הקדושין שלא יהי' בהם שינוי דעת וזה לא נתרצה על מומין, דאם סבור שאין בה מומין ויש לה אין זה קדושין שאמרה תורה. וה"ז כמו מקדש בפחות מש"פ או שארי ענינים הפוסלים בקדושין. ומשו"ה הוי זה ספק במכשיר עצמו דהיינו הקדושין

אבל הרשב"א שפיר קאמר שם בחי' ליבמות (לא) דהמכשיר היה כהלכתו לפנינו ושמא היה מעכב להמכשיר שלא יועיל בזה אמרי' דעליך הראי'. דהא הרשב"א לא קאמר אלא גבי מיתת הבעל שהוא המכשיר צ"ע לשון מצד איסור א"א. שבענין המיתה שמכשיר מחזקת א"א אין בו שום תנאי בדין הכשירו. ומה שנולד ספק שמא נתגרשה הערוה וצרתה זקוקה ליבם ואסורה לעלמא אין זה ספק מצד המכשיר רק שהוא דומה כמו שנולד ספק בבהמה שמא היא נבלה וטמאה דאין כאן מקומה של שחיטה. שהספק הוא מצד הבהמה שמא אינה זו דשייך בה שחיטה. וה"נ הכא הספק הוא שמא לא שייך כאן הך היתר דמיתת הבעל ואין כאן מקומו שלא ניתן להתיר אלא באינה זקוקה ליבם. א"כ אין כאן ספק בהמכשיר מצד מכשיר עצמו רק מצד האשה מפני שהיא זקוקה. משא"כ במכשיר בשחיטה שצריך לידע אם נעשה השחיטה כהלכתו וכמו"ש הרשב"א שם פשיטא דספק אם יש טריפות בסימנים דאז השחיטה מקולקלת מצד הדין דמכשיר השחיטה שפסלה רחמנא שחי' זו כמו דפסלה בשהה ודרס ודאי הוה זה ספק במכשיר ובשהה ודרס נמי אי לאו דפסלה תורה היה המכשיר כהלכתו: פרטו

ראיתי לאחד מן האחרונים שכ' לדון דבספק ניקב הושט אין לזה שייכות לחזקת אינה זבוחה מטעם דהא עיקר יסודו של חזקה דאגמור לן רחמנא הוא לומר שלא נעשה בהדבר שאנו דנין עליו מעשה מחודשת מה שלא היה לו מקודם ולכן חזקה אינו משמש אלא היכי דמצינן לומר חזקה בלא התחדשות כגון חזקת חי ולא נתחדש המיתה וכן חזקת טומאה לומר שלא טבל, וכן אפי' טבל ומסופק באיזה מקוה טבל אם בשלימה או בחסירה דאמרי' העמד אדם ע"ח הראשונה ולא נטהר שלא נתחדש כאן טהרה נגד חזקת טומאה שהיה לו מקודם. אבל היכא דאין להחזקה שום מציאות להתקיים אא"כ נאמר שנתחדש כאן דבר שלא היה מקודם זה לא אמרי'. ומשו"ה בספק ניקב הושט לא שייך לזה חזקת א"ז דבהמה לומר דכשם שלא נזבחה עד עכשיו גם עתה עדיין לא נזבחה משום דנתחדש נקב בושט כיון דאלו ידעינן בברי דלא נתחדש. כבר בטל חזקה דא"ז ע"י מה שנשחט לפנינו כראוי ואנחנו מסופקין אם נעשה מעשה הנקב שעל ידו יהיה נשאר החזקה על דינו הראשון א"כ אין החזקה מתקיימת אלא על חידוש מעשה וזה נגד גדר חזקה דעיקרו לומר שהדבר בלתי חידוש. ובזה אנו מעמידין על החזקה לומר שנתחדש וחזקה שיהא מורה שנתחדש זה לא מצינו. ולא מיבעי אם ההתחדשות הוא נגד איזה חזקה דודאי מוקמינן על אותה חזקה שמורה שלא נתחדש ולא משגחינן בהך חזקה שמורה שנתחדש. אלא אפי' אותו דבר לית לה חזקה שמורה שלא נתחדש. מ"מ אין גדר חזקה להכריע את הספק ולומר שנתחדש. והאריך שם בדבר זה ושוב הרגיש בעצמו ממ"ש תוס' בחולין (יא) דמשום חזקת טמא אמרי' לחדש טריפות בהפרה וכן מ"ש תוס' בבכורות (כ) ד"ה חלב העמד הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה