עבודת הכהן קא

מתי אתרע לספק של מהו עכשיו ואיך הוא. דבאמת סוגיין דעלמא לא מצינו לחלק כן. דהא בלא שום לידת דבר מה ודררא המביא ומעורר להסתפק לא מספקינן כלל בשום מקום להחליש כח החזקה וכדאמרי' בחולין (נו) אחזוקי ריעותא לא מחזקינן וכ"כ רש"י שם (מ"ח) בד"ה לחבירו דאפי' נמצא מחט בריאה לא מחזקינן ריעותא דאינקוב מסמפון לחבריה. משום דריעותא דלא חזינן לא מחזקינן. ואפי' בספק בשחיטה עצמה כשהה ודרס כתב הפרמ"ג ביו"ד (סי' כ"ד) דדוקא שנולד דבר מה ודררא המביא להסתפק וכ"כ בס' שושה"ע (כלל יב). וכיון דלא מספקינן אלא מחמת הדררא והריעותא. א"כ במה גריעא כחו של ספק דמהו עכשיו מספק בזמן ומאי האי דריעותא ברורה לפנינו הא מ"מ איכא למימר השתא הוא דאתרע וכל אותו הזמן שעד שעת מציאת הריעותא אינו אלא ספק שמא לא ניקב אז כלל. ומ"מ מספקינן וחיישינן שמא ניקב אז מחמת דררא דריעותא. ה"נ בספק דמהו עכשיו כישב קוץ בושט. דמשום דיש לפנינו קוץ תחוב הרי הריעותא דקוץ גורר ומעורר להסתפק שמא ניקב לחוץ. וגם בספק הזמן אי לאו הדררא והריעותא לא היינו מסתפקין שמא ניקב בכל אותו הזמן שעד מציאת הריעותא כמו בספק דמהו עכשיו

ותו איכא למידק דאדרבה מצינו דיותר מחליש כח החזקה בספק דמהו עכשיו מספק הזמן. וכבר דיבר בזה המהרי"ט בחי' שעל הרי"ף לקדושין גבי נתן הוא ואמרה היא שהק' הר"ן למה לא נימא העמד אשה בחזקת פנויה. וכ' מהרי"ט וז"ל ונראה דכי אמרי' העמד דבר על חזקתו היינו חזקה דגופא דלא אתרעאי עד עכשיו אבל חזקה דפנויה הא אתרעא שהרי פשטה ידה וקבלה קדושין כו' ומאותה שעה שפשטה ידה יצתה מכלל פנויה כו' והביא ד' תוס' בכתובות (כ"ג) בזרק לה קדושין ספק ק"ל דכיון דודאי זרק לה קדושין לית לן למימר אוקי אחזקה. וכ' עוד שהרי אין חזקה זו כשאר חזקות שלא הורעו דילפינן פ"ק דחולין ודלמא אדנפיק ואתא בציר ליה שיעורא. וכ"ת התם נמי הורעו שהרי חסר לפניך התם איכא למימר השתא הוא דחסר אבל קודם לכן היה בחזקתו כו' עכ"ד. ובלא"ה הא מצינו דאגמור לן רחמנא גבי נגע דאע"ג דהשתא חסר אמרי' השתא הוא דחסר ומזה ילפינן לכל החזקות כמו"ש תוס' בחולין (י) ונדה (ב) ובספק של מהו עכשיו קיי"ל דמשעה שנולדה הריעותא המביא להסתפק לא מוקמינן תו אחזקה כמו"ש תוס' כתובות הנ"ל וכן בזרק גט ספק ק"ל דמשעת הזריקה לא הויא אלא ספק א"א כמו"ש ב"ש (סי' י"ז סק"א) וכן כ' תוס' בחולין (ט) ונדה (ב) לענין סוטה דמשעה שנסתרה אתרע חזקה. הרי דכללא הוא דבין בספק הזמן ובין בספק דמהו עכשיו לא דנין חזקה משעת הריעותא ואילך הרי דבספק הזמן אזי בכל אותו הזמן שעד מציאת הריעותא שעליו אנו מסתפקין הוא בחזקתו כמו שהיה ובספק מהו עכשיו הוה ספק גמור בלא חזקה. וכן הוכיח הגאון מוהר"ב פרענקיל בהגהותיו לנוב"ק חאה"ע (סי' כ"ט) שבסו"ס ברוך טעם ויישב בזה בכ"מ. וכ' שם דגם מ"ש תוס' בחולין (מג) ויבמות (לא) לענין ישב קוץ בושט וספק דרוסה דשכיח לאיסורא טפי היינו דדי מה ששכיח התחלת הטורף תחיבת הקוץ דבכה"ג נקרא ריעותא ולא אזלינן בתר חזקה יעוי"ש. ועי' מ"ש בזה בכלל ספק משנולד המקרה לענין ספק דמהו עכשיו באורך יעוי"ש. ופי' חי' רשב"א ריש נדה ותוס' רי"ד לקדושין (עט) שחילקו בין ספק בא הדם לאשה מאתמול למגע ודאי וספק טומאה דבאשה קיימא אחזקת בדוקה ומגע ודאי לא מוקמינן אחזקה יעוי"ש. ומבואר מכל זה דיותר מחליש החזקה ספק דמהו עכשיו מספק הזמן מתי אתרע

והשתא אי בספק כה"ג דמיירי מינים הרשב"א שם בחי' ליבמות (לא) דהיינו בזרק גט סק"ל שהוא ספק על שעת זריקת הגט מה הוא עכשיו. אמרי' דכיון דהמכשיר כהלכתו עליך הראי' שנתחדש כאן דבר נגד מה שהחזקנו עכשיו מכש"כ ספק בזמן דזה מקרי דהחזקה לא הורעא פשיטא דשייך לומר עליך הראי' שנתחדש מכבר וקודם לכן הורעא וכ"ז שאין לך ראי' מוקמינן אחזקה. והנה לפי"ז לכאורה הא עיקר סברת הרשב"א ביבמות (לא) לפי מה שהבין חוו"ד בכוונתו סתורה מש"ס דכתובות גבי מומין וכמוש"ל. ולכן נראה לפענ"ד לבאר ד' הרשב"א שם באופן דלא תיהוי ש"ס הנ"ל תיובתי' וכמו שיבואר

פרט ה

הנה בהא דקיי"ל דנקוהו"ש נבלה ואין מועיל לה שחי' כמבואר לעיל (פ"ב) ועכ"ז מבואר ברש"י בחולין בכ"מ כשהזכיר נקוהו"ש כתב לשון טריפה. יעוי"ש (ח') בד"ה והאיכא ושם (כ') גבי הא דאמר רבא וכי מתה עומד ומולק וכן שם (לב) גבי בעיא דשהה במיעו"ס. ועכצ"ל דבאמת מחיים אין בו אלא חלישות דטריפה אלא דהלכה כך באה שאין שחי' מועיל בסי' שנטרף וממילא כיון שלא היה לה שחי' הויא כמתה מאליה והיא נבלה וכ"כ הש"ך בנקוה"כ (סי' ל"ג) לדעת הרמב"ם (פ"ד משחי') שכ' דהוה נבלה מחיים ופי' הש"ך דאינו אלא טריפה מחיים רק שאין שחי' מועלת בה וממילא היא מעותדת מחיים להיות נבלה שאין לבהמה זו הכשר שחי' וכ"כ הכרו"פ (סי' לג) שכן משמע ברשב"א בחי' לחולין ר"פ א"ט (מג) וכבר הוכחנו כן במקו"א באורך ואכמ"ל בזה. ודלא כתבו"ש (סי' לג) לדעת הרמב"ם דהוה נבלה מחיים. ולפענ"ד נראה מוכרח מהגמ' דע"כ מחיים היא טריפה. דהא חזינן בסוגיא דר' ישבב בחולין (לב) דפריך ורמינהו כו'. הרי ע"כ משום דס"ל להש"ס דמידי שהוא נבלה לא שייך למיתני לשון טריפה. ואי ניקב הושט נבלה מחיים עכ"פ לענין איסור ללקות וכהתבו"ש שם לדעת הרמב"ם. א"כ תמוה מש"ש בחולין (כט) גבי שחט גוי סי"א כו' שהרי נעשה מעשה טריפות בגוי וכן שם (ק"מ) כיון דאי שביק להו מיטרפי. ועי' קדושין (נז) גבי ציפו"מ דאמרי' שם ונטרפה בשחיטתה. ועי' חי' רשב"א שם דדייק דע"כ לא מיירי בשהה או דרס מדלא אמר ונתנבלה יעוי"ש. והתוס' הביאו שם בשם רש"י נטרפה בנקוהו"ש. וגם הא דמוקים רבא בסוגיא דר' ישבב שם (לב) דאלו אסורות קתני ויש מהן נבלות הוא דחוק דהא אינו מגיה המשנה דלא אמר חסורי מחסרא והכי קתני. אלא דמפרש פי' המשנה הכי. א"ו דמפרש