עבודת לוי צט

מטמא בגדים אמר ר' לעזר דרמאי נבלת עוף הטהור מחיצתה בכל מקום אלו מחיצתן חוץ לחומת ירושלים ע"ש במפרשים שכתבו לפרש דהבעיא הוי אי סופן לטמא טומאה חמורה מטמאה טומאת אוכלין או לא ועיין תוס' זבחים ק"ד שהביאו הירושלמי ולכאורה יש לעיין טובא הא זהו מחלוקת דר"מ ורבנן בזבחים ק"ה עיי"ש דגרסינן שם בזבחים פרה ופרים מטמאין טומאת אוכלין מפני שסופן לטמא טומאה חמורה וכו' ולבאר הירושלמי נ"ל דהנה רש"י בחולין קכ"א כתב גבי נבלות עוף טהור דמטמא משום דסופו לטמא טומאה חמורה בעינן דוקא שיגע בו השרץ ואי לאו הכי אינו מטמא ועל זה הקשה בשו"ת רע"א מהדורא תנינא סימן צ"ט היכן מצינו דנבלת העוף שמטמא טומאה קלה לבעי מגע שרץ עיין נדה נ"א דמבואר להדיא דלא בעי מגע שרץ ועיין ברש"י בבכורות (דף י) שכתב ג"כ גבי הא דאמרינן דנבלת העוף דצריכא מחשבה ואינה צריכא הכשר וכתב שם רש"י דבעינן ג"כ שתגע בשרץ ובלאו הכי אינה מטמאה ע"ש והעיר בשו"ת גור אריה יהודה להגאון מה"א ל"ת סימן ב' ע"ש שלא העלה ארוכה לזה והנה בשו"ת רע"א שם כתב לתרץ די"ל דהסוגיא דזבחים דאמרינן שם אמרי במערבא צריכין הכשר טומאה ממקום אחר סברה דהא דסופו לטמא טומאה חמורה לא מהני אלא על הכשר מים דלא בעינן אבל מגע שרץ ודאי בעינן וזה פירוש צריכין הכשר טומאה ממקום אחר אף דרש"י בזבחים שם פירש באופן אחר עכ"ז י"ל דרש"י בחולין מפרש הסוגיא כן והש"ס דזבחים פליגא בזה על הש"ס דנדה דמבואר שם דלא בעינן גם הכשר שרץ ועיין ראב"ד (בפ"ק מהלכות אבות הטומאה) שכתב לפרש הסוגיא דזבחים ג"כ דפליגי אי בעינן הכשר שרץ או לא ונ"ל לומר דהנך סוגיות דזבחים דמשמע דסופו לטמא טומאה חמורה לא מהני אלא דלא בעינן הכשר מים אבל הכשר שרץ שפיר בעינן ודנדה דמבואר דלא בעינן לא הכשר שרץ ולא הכשר מים פליגי בזה היינו בביאור הא דסופו לטמא טומאה חמורה דהש"ס דנדה דמבואר דלא בעינן לא הכשר מים ולא הכשר שרץ סברה דסופו לטמא טומאה חמורה דמטמא טומאה קלה הוי משום דבכל טומאה חמורה יש בה ג"כ טומאה קלה ולכן אם נעשה אוכל כגון שחישב עליה לאכילה. מטמאה טומאת אוכלין ולא הוי כלל ענין קבלת טומאה אלא דכל טומאה חמורה אם נעשה אוכל מטמאה טומאת אוכלין מחמת הטומאה חמורה ולא הוי כלל ענין קבלת טומאה אלא דהטומאה קלה מסתעפת מהטומאה חמורה ולכן שפיר לא בעינן לא הכשר מים ולא הכשר שרץ אבל הסוגיא דזבחים דסברה דבעינן מגע שרץ הוי משום דטומאה קלה לא שייכא כלל לטומאה חמורה והא דסופו לטמא טומאה דלא בעינן הכשר מים הוי משום דכל עיקר דבעינן הכשר הוי משום דיהא שם אוכל כמבואר (בחולין דף קי"ח) הכשר גמר מלאכה הוי ולכן מחמת חשיבות זו דסופו לטמא טומאה לא בעינן הכשר מים וזה ילפינן מהא דמה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה ובעינן הכשר אף כל שאין סופן לטמא טומאה חמורה לא בעינן הכשר ושפיר בעינן על טומאה קלה מגע שרץ. ועתה נבא לפרש הירושלמי דיומא הנ"ל דהא דבעי ר' אלעזר אי פרים הנשרפים מהו שיטמאו בלא הכשר בלא טומאה הוי אליבא דכו"ע בין לר"מ ובין לרבנן דזבחים ובעיית ר' אלעזר הוי בזה אי הא דסופו לטמא טומאה חמורה מהני דלא בעינן הכשר מים אבל הכשר שרץ בעינן או דילמא לא בעינן לא הכשר מים ולא הכשר שרץ והיינו פלוגתא דש"ס דזבחים ונדה ועל התיב ר' ירמיהו הרי נבלת עוף הטהור הרי הוא מטמא בלא הכשר ובלא טומאה מפני שסופן לטמא טומאה חמורה ועל זה משני הש"ס אמר ר"י נבלת העוף אין לה מחיצות פירוש כיון דאין לה מחיצות שמטמא בכל מקום יש לומר דהוי עצם טומאה וכיון דהוי עצם טומאה שייך שפיר למימר דמטמאה בלא הכשר ובלא טומאה משום דסופו לטמא טומאה חמורה וכמו שבארתי דהא דמטמא טומאה קלה הוי משום דבטומאה חמורה יש בה ג"כ טומאה קלה דבכל טומאה חמורה אם נעשה אוכל מטמאה טומאת אוכלין ולא בעינן מגע שרץ אמנם כ"ז הוי דוקא באופן דהטומאה חמורה הוי עצם טומאה שייך לומר דאם נעשה אוכל מטמאה ג"כ טומאת אוכלין אבל אם הטומאה לא הוי עצם טומאה אלא דמטמא מחמת התעסקות בזה לא שייך לומר דהטומאה קלה הוי מחמת שחל שם אוכל על הטומאה חמורה דהא עדיין ליכא טומאה חמורה וזהו כונת הירושלמי בזה דמחלק בין נבלת עוף דאין לה מחיצות והוי עצם טומאה לפרים הנשרפין דיש להם מחיצות היינו דאין מטמאין אלא לאח"כ שיצאו וכיון דאינם מטמאים בכל מקום א"כ משמע דלא הוי עצם טומאה ולכן שפיר בעינן מגע שרץ לטמא טומאת אוכלין ובלא מגע שרץ לא מטמאין כלל ואין שום מנבלת עוף טהור לפרים הנשרפים ומקשה הש"ס נבלת עוף טהור נמי יש לה מחיצות אדם הוא מחיצתה דהא לא מטמאה אלא בבית הבליעה וא"כ ג"כ לא הוי עצם טומאה ואמאי מטמא טומאה קלה