עבודת לוי צז

דמוקמינן בחזקת חיים כמבואר (בגיטין דף כ"ח) דכאן לא שייך חזקת חיים דכיון דנפל הגל איתרע ליה חזקת חי כמבואר באחרונים (עיין יו"ד סימן שצ"ז ובט"ז שם ובנקה"כ ושו"ת חכם צבי סימן ג) ועיין תוס' שם שהקשה על הא דאמרינן שהיה טמא מתחילתו תימא לר"י במפקח את הגל נימא חי הוה כשהתחיל לפקח וכתבו די"ל דכיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחילתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאותן ועיין באחרונים שהקשו על התוס' איך אפשר להביא על סמך זה דכל הטומאות כשעת מציאותן פסח שני להקל ולהביא חולין בעזרה ולא נחוש שמא חי היה הא בהדיא כתבו התוס' בנדה (דף ד') דהא דכל הטומאות כשעת מציאותן לא הוי אלא גבי קדשים לחומרא לפי דהא דכל הטומאות כשעת מציאותן לא הוי אלא מדרבנן ועיין בנודע ביהודה (מ"ק סימן ל"א) שכתב וז"ל ולענ"ד נראה דשם בנגע באחד בלילה יש לזה הנוגע חזקת טהרה וגם לזה הנמצא חזקת חיים עד עכשיו וכו' אבל בנפל הגל על האדם תיכף כשנפל איתרע חזקת חיים משעה שנפל הגל שהרי תיכף נולד לנו ספק בו שמא מת בגל וכבר כ' התוס' (בחולין י"א) גבי סוטה דלא מיקרי לגבה חזקת טהרה כיון דקינה לה בעלה ונסתרה כו' נמצא לפ"ז תיכף כשנפל הגל נולד לנו ספק שמא נהרג בגל ושוב איתרע החזקה ונכנס בגדר ספק חי ספק מת לכך מהני שעת מציאה להיות ודאי מת משעה שנפל עליו הגל ושפיר תרצו התוס' כיון דנמצא מת אמרינן דבודאי מת שמה וזה אינו סותר שום חזקה כיון דנפל עליו הגל איתרע החזקה ע"ש בזה והא דתנן במתני' דאונן ומפקח את הגל שוחטין עליו לכתחלה זה הוי ע"כ בגל ארוך דמותר לכתחילה משום דהוי טומאת התהום אבל לא בגל עגול והסיפא מיירי בגל עגול שוב ראיתי בקרית ספר להמבי"ט שכתב כן בשיטת הרמב"ם דהסיפא מיירי בגל עגול ולכן אין שוחטין לכתחילה משום ספק טומאה. והשתא א"ש שיטת הרמב"ם ולא קשה מה שהקשינו מהתוספתא דמבואר להדיא דאין שוחטין לכתחלה והרמב"ם כתב דשוחטין אפילו לכתחלה משום דהרמב"ם לא כתב כ"ז הא דשוחטין לכתחלה אלא דוקא בידיעת ספק טומאה שכתב וז"ל מי שעבר בדרך ומצא מת מושכב לרחבו של דרך אם היה המת טומאת התהום אעפ"י שהוא טמא לתרומה הרי זה טהור לפסח ושוחט ואוכל את פסחו ואעפ"י שאפשר שנגע הואיל והוא טומאת התהום טהור לפסח והיינו דשיטת הרמב"ם דידיעת ספק אינו מבטל דין טומאת התהום כמו שבארנו לכן שפיר כתב הרמב"ם דשוחט ואוכל את פסחו לכתחילה משום דהוי כמו כל טומאת התהום כיון דאינו יודע בודאי שנטמא אלא שיודע הספק והוי כמו טומאת התהום דזיבה דהוי טומאת התהום אף שיודע הספק כמבואר בנזיר (דף ט"ז) דאמרינן שם דגם גבי זיבה אינו סותר משום טומאת התהום כמו שכתבו התוספות שם ד"ה הכי נמי דהאי תנא סבירא ליה דאפילו טומאת התהום דזיבה הותרה לעושי הפסח ע"ש והנה אף דמצאו את המת עכ"ז הוי טומאת התהום כיון דבשעה שנטמא האדם היה טומאת התהום והרי האדם טמא בטומאת התהום שאין אפשר לברר כמו שבארנו לעיל והתוספתא דמבואר שם דלכתחלה אין שוחטין מיירי באופן שידע בודאי שנטמא בטומאת התהום ולכן כיון דהיה לו ידיעה ודאית אין זה טומאת התהום שוב ראיתי במאירי על נזיר בסוגיא בטומאת התהום שכתב שם להדיא בשם גדולי המחברים וז"ל והא דטומאת התהום הוי דוקא בדעבד זהו דוקא בודאי נטמא אבל בספק שוחטין אפילו לכתחילה וידוע דהמאירי קורא להרמב"ם בשם גדולי המחברים הרי מבואר להדיא כדברינו. והנה לכאורה יש לעיין בהא דאמרינן (בפסחים פ"א) אמר מר בר רב אשי לא שנו אלא שנודע לו לאחר זריקה דכי איזדריק דם שפיר איזדריק אבל נודע לפני זריקה לא מרצה ומקשינן בש"ס מהא דהמוצא מת מושכב לרוחבו של דרך לתרומה טמא לנזיר ועושה פסח טהור וכל טהור וטמא להבא משמע וכו' ולפ"ז מאי מקשה הש"ס הא האי ברייתא דהמוצא מת מיירי בספק טומאת התהום כמו שבארנו ולכן שפיר טהור אפילו לכתחילה ומר בר רב אשי י"ל דמיירי בודאי טומאת התהום אמנם י"ל לפי מה שבארנו דזה תליא בפלוגתא אי טומאת התהום דזיבה הותרה או לא וכיון דסוגיא זו ממעט טומאת התהום דזיבה:

והיינו משום דבידיעת ספק ליכא טומאת התהום לכן ע"כ לפי הש"ס דפסחים הברייתא דהמוצא מת מיירי אפילו בודאי טומאת התהום אולם הרמב"ם י"ל דפסק דשייך טומאת התהום בזיבה כמבואר בפ"ו מהלכות קרבן פסח הלכה ג' שכתב זב שראה שתי ראיות וספר ז' ימים וטבל בשביעי שוחטין עליו והוא אוכל לערב ואם ראה זוב אחר שנזרק הדם הרי זה פטור מלעשות פסח שני וכן שומרת יום כנגד יום טובלת ביום השימור כמו שבארנו וכו' והקשו המפרשים הא בש"ס מוקמינן כ"ז דוקא למאן דאמר מכאן ולהבא הוא מטמא והרמב"ם