עבודת לוי צו

אמרינן דאינו מטמא כלי חרס בהסט כמבואר במגילה ח' טהור השתא מלטמא כלי חרס בהסט אע"ג דהדר חזי לא מטמא למפרע והיינו משום דאפילו אי אמרינן דלמפרע מטמאה עכ"ז עצם הטומאה הוי טומאה חדשה אלא שהתורה חידשה דדיני הטומאה שמטמאין למפרע אמנם הטומאה הישנה כבר הלכה לה ופירוש למפרע מטמאה הוי דמטמאה למפרע אבל עצם הטומאה הוי חלות חדשה ועיין ברש"י זבחים כ"ט ובתוס' שם וכ"ש באופן שכתב רש"י בזבחים בראה בהש"מ דיש לומר דהוי כשתי ראיות והוי ידיעת הספק וגם מציאות הטומאה בשעת שחיטה וזריקה דזה לא איצטרך לן למעט ולכן יש לומר דש"ס בפסחים דקאי אליבא דהך תנא דסבר דלמת הוי למעוטי זיבה משום דהוי ידיעת ספק לא קשה על רש"י למה לא מוקי הש"ס שם גבי הא דמקשה ולר"י דאמר מכאן ולהבא הוא מטמא למת למעוטי מאי למה לא מוקי הש"ס למעוטי זיבה בכה"ג דראה בין השמשות די"ל דזה לא איצטריך לן למעט כיון דהוי נודע הספק וגם מציאות הטומאה בשעת שחיטה וזריקה וזה גרע הרבה מראה בשביעי ואפ"ה הוי ידיעת ספק וממעט לו האי תנא דלא הוי טומאת התהום וכ"ש בזה דהוי נודע הספק וגם מציאות הטומאה בשעת שחיטה וזריקה. והנה בזה י"ל לפרש הש"ס בפסחים דף צ"א בהא דתנן האונן והמפקח את הגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים וכו' שוחטין עליהם על כולם אין שוחטין עליהם בפני עצמן שמא יביאו את הפסח לידי פסול לפיכך אם אירע בהם פסול פטורין מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח בגל שהוא טמא מתחילתו אמר רבה בב"ח אמר ר"י לא שנו אלא גל עגול אבל גל ארוך פטור מלעשות פסח שני אימא טהור היה בשעת שחיטה וכו' ע"ש בפרש"י והנה קשה אמאי בגל ארוך פטור מלעשות פסח שני לחזי היכי דמי אי ברשות הרבים ספקו טהור ופטור מלעשות פסח שני ואי ברשות היחיד ספקו טמא וחייב בפסח שני ולפי מה שבארנו דאפילו בנודע הספק הוי ג"כ טומאת התהום וידיעת ספק אינה מבטל דין טומאת התהום יש לומר דלכן בגל ארוך פטור מלעשות פסח שני אפילו ברשות היחיד דספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא אפילו לענין פסח כמבואר בירושלמי (פסחים פרק ז') משום דגל ארוך הוי טומאת התהום וטומאת התהום מרצה אפילו ברה"י ומצאתי אח"כ ברש"ש שהעיר ג"כ בקושיא זו וכתב ג"כ לפרש דהוי טומאת התהום ולא העיר כלל בהא דהוי נודע הספק דזה תליא לכאורה בפלוגתא דרש"י ותוס' וגם נדחק מאד מ"ש גל עגול דלא הוי טומאת התהום ע"ש ולדעתי נראה דגל עגול כיון דהוי ידיעת ספק שעומד להתברר דהא לאחר שיפקח יתברר לו מיד אם הוא טמא או לאו דהא אם ימצא שם מת בודאי האהיל עליו כיון דהוי גל עגול ואין זה טומאת, התהום ולא דמי לראה בין השמשות דשם הוי ספק שאינו יכול להתברר לעולם ושפיר הוי טומאות התהום אבל בידיעת ספק שעומד להתברר לא הוי טומאת התהום והא דזב שראה בשביעי שלו דהוי טומאת התהום אף דהוי ידיעת ספק שאני התם דבשעת שחיטה עדיין לא היה טומאה בעולם אבל כאן אם ימצא מת הרי היה טמא בשעת שחיטה דהא בודאי האהיל על המת בגל עגול והנה יש להעיר לפי דברינו דכל היכא שעומד להתברר אין זה טומאת התהום א"כ בגל ארוך אמאי הוה טומאת התהום הא הטומאה עומד להתברר לאחר שיפקחו את הגל וימצאו שם מת אמנם נ"ל לחדש דכל היכא דנטמא האדם בקבר התהום ואח"כ נתודע הקבר ואינו עוד טומאת התהום עכ"ז האדם שנטמא הוא טמא בטומאת התהום וכל גדרי טומאת התהום עליו כיון דבשעה שנטמא היה הטומאה טומאת התהום וכמו כן גם כאן בגל ארוך כיון דבשעה שהאהיל האדם על הגל לא נודע אם האדם שבגל מת או לא ואז הוי טומאת התהום ולא איכפת לן במה שעומד להתברר אח"כ דהא זה לא יתברר לעולם אם האדם טמא או לא ולכן כיון דאנו דנין על האדם אם טמא או לא זה הוי שפיר טומאת התהום מה שאין כן בגל עגל דשם כיון דגם זה אם האדם טמא או לא ג"כ עומד להתברר דהא אם ימצאו שם מת בודאי גם האדם האהיל וטמא כיון דהוי גל עגל לכן שפיר כיון דעומד להתברר אין זה טומאת התהום והנה בכל ספק מגע דלא הוי טומאת התהום נ"ל דשם מיירי באופן דבשעה שחל הספק אז היה עצם הטומאה ידועה ולא טומאת התהום אלא שאי אפשר לברר אם האדם טמא או לא לכן לא הוי טומאת התהום אבל אם בשעה שקבל טומאה היה גם עצם הטומאה טומאת התהום וגם אי אפשר לברר הספק זה ודאי הוי טומאת התהום ועיין רש"ו בפסחים פ"א שפירש טומאת התהום היינו טומאת ספק ותוס' סוטה כ"ח שפירש ג"כ טומאת התהום היינו טומאת ספק ע"ש. ואין לומר דכאן לא הוי ידיעת ספק משום