עבודת לוי צד

בבהמה נמי יכשיר כמו גבי אדם דאמרינן (בנדה דף נ"ה) דמכשיר משום דמה לי קטליה כולה מה לי קטליה פלגא אבל לפ"ז א"ש דלכן דם מגפתו אינו מכשיר גבי בהמה משום דבעינן גם היתר שחיטה על הדם בבהמה אבל זה ודאי דשייך דם חללים גבי בהמה נמי ובלא דם חללים לא הוי דם משקה אלא דגם בדם חללים לחוד לא סגי לן שיכשיר אלא דבעינן ג"כ התר שחיטה על הדם אבל אי לאו הא דבעינן היתר שחיטה על הדם היה מכשיר גם דם מגפתו בבהמה ג"כ וי"ל דלמאן דסבר במכשירין שם דמכשיר דם בהמה וחיה הטמאים ולא בעינן התר שחיטה י"ל דכמו כן נמי מכשיר דם מגפתו בבהמה וכן א"ש קושית התוס' מהא דאמרינן ישראל בטמאה ועכו"ם בטהרה צריכין הכשר ולא מכשיר הדם והיינו משום דבעינן התר שחיטה וישראל בטמאה לא היה התר שחיטה על הדם לכן לא מכשיר וא"ש שיטת הרמב"ם דלא תיקשה עליו כל הנך קושית התוס' על רש"י וא"ש ג"כ הא דכתב הרמב"ם דאינו מכשיר אלא הדם היוצא בשעת שחיטה היינו דם השותת ולא דם קילוח והיינו משום דלא מקרי דם חללים בקטליה כולו אלא דוקא היוצא לאחר מיתה כמו שכתבו התוס' (בחולין דף ל"ו ע"ש) ועיין במהרש"א שם שכתב על התוס' להעיר אמאי בעינן דוקא דם היוצא לאחר מיתה ולא סגי בדם קילוח דהא לא גרע מקטליה פלגא דאמרינן בנדה דמכשיר וכתב דכיון דקטליה כולו בעינן הדם היוצא בסוף והיינו לאחר מיתה ע"ש ועיין שם בפרש"י שכתב דגם בדם הקזה אינו מכשיר אלא דוקא הדם היוצא בסוף והיינו דלא מקרי דם חללים אלא דוקא הדם היוצא בסוף אפילו בקטליה פלגא ולרש"י יש לומר דלא קשה קושית המהרש"א דשיטת רש"י דבעינן בכל גונא דם היוצא בסוף היינו בדם חללים בעינן דוקא הדם היוצא בסוף היינו לאחר מיתה ובדם מגפתו בעינן ג"כ הדם היוצא בסוף וכן בדם הקזה כמו שכתב רש"י, דבלאו הכי לא מקרי דם חללים וכמו דבקטליה כולה בעינן דם היוצא לאחר מיתה ואז הוי דם חללים כמו כן בקטליה פלגא בעינן ג"כ דוקא הדם היוצא בסוף והשתא א"ש קושית הגאון אבי המקור חיים בחידושיו לכריתות שהקשה על הרמב"ם אמאי מכשיר הדם היוצא בין סימן לסימן כיון דבעינן דוקא דם היוצא בסוף היינו לאחר מיתת הבהמה אפילו בדם שחיטה ולא כמו שכתבו התוס' דגבי שחיטה מכשיר דוקא דם היוצא קודם שחיטה ולפי מה שבארנו א"ש דמה שכתב הרמב"ם דאינו מכשיר אלא דוקא הדם היוצא אחר מיתה היינו דוקא בקטליה כולה ושם בעינן דוקא דם חללים היוצא בסוף דבלאו הכי לא מקרי דם חללים וכ"ז הוי דוקא בקטליה כולה ולפי מה שבארנו שיטת הרמב"ם דגם בבהמה שייך דם חללים והא דאינו מכשיר בבהמה דם מגפתו ולא אמרינן מה לי קטליה כולו מ"ל קטליה פלגא היינו משום דבבהמה לא סגי להחשיב דם משקה בלא התר שחיטה אלא בעינן תרתי דם חללים ע"י השחיטה דהא הרמב"ם פסק כמד"א דאינו מכשיר אלא דם שחיטה של בהמה וחיה הטהורים וכמו שבארנו אבל לו יצוייר לן גבי דם מגפתו דם מכה עם התר שחיטה בודאי היה מכשיר דגם בבהמה אמרינן מ"ל קטליה כולו מ"ל קטליה פלגא כיון דגם בבהמה שייך דם חללים ולכן שפיר פסק הרמב"ם הא דהשוחט וניתז דם בין סימן לסימן דמכשיר היינו דמכשיר מחמת דם מגפתו כיון דהיה בין סימן ראשון לסימן שני ואז עדיין לא היה קטליה כולה אלא הוי כדם מכה ושפיר מכשיר הדם אם אמרינן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דאז הוה שם שחיטה על כל מקצת שחיטה בפני עצמה כמו שבארנו במקום אחר דאי אמרינן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אז כל מקצת שחיטה הוי שם שחיטה עלה בפני עצמה ולכן כיון דהוי דם מגפתו עם התר שחיטה לכן שפיר מכשיר הדם מחמת דמה לי קטליה כולה מה לי קטליה פלגא והא דכתב הרמב"ם דאינו מכשיר אלא דוקא דם השותת היוצא בסוף שחיטה היינו דוקא בדם היוצא אחר שחיטת שני הסימנים דאז כיון דהבהמה תמות מחמת זה והוה קטליה כולה לכן בעינן שיהא הדם דם חללים היוצא דוקא לאחר מיתה כיון דהוי. קטליה כולה אבל בניתז הדם בין סימן לסימן דאז לא הוי קטליה כולה אלא קטליה פלגא ושפיר מכשיר הדם אף דלא הוי דם היוצא לאחר מיתה כיון דהוי דם מגפתו והנה לכאורה יש לעיין למה לא הזכיר הרמב"ם הא דדם חללים גבי אדם י"ל בפשיטות דסמך על כל הנך דחשיב שם דם המת מכשיר וע"כ משום דם חללים והנה גדול אחד העיר לתרץ קושית התוס' על רש"י מהא דישראל בטמאה ועכו"ם בטהורה צריכין מחשבה והכשר ממקום אחר אמאי לא יכשיר מחמת דהוה דם חללים ואמר דכיון דכל עיקר הא דמטמא טומאת אוכלין גבי ישראל בטמאה ועכו"ם בטהורה במפרכסת הוי מחמת השחיטה וא"כ איך שייך להכשיר מחמת דם חללים כיון דהוי שחיטה ומקרי שחיטה ולא חלל אבל לפי מה שבארתי לעיל דשחיטה הוי ג"כ ההכשר מחמת דם חללים ובשחיטה ג"כ מקרי דם חללים לא שייך לומר כנ"ל.