עבודת לוי צא

מצטרף ולפ"ז יש לומר דאי לאו קרא הוי אמינא דלא שייך צירוף כיון דהטעם דרביעית דם מטמא הוי משום נפש ולא שייך צירוף על נפש והיינו עפ"י שיטת הראב"ד הנ"ל ויש לעיין בזה). ולפי"ז יש לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל בריש דברינו שכתב דם השרץ ובשרו מצטרפין והוא שיהא הדם מחובר לבשר ולא הביא הא דהש"ס מחלק בין כולו למקצתו ולפ"ז א"ש דיש לומר דהרמב"ם ג"כ מפרש הא דמשני הש"ס כאן בכולו כאן במקצתו כמו שפירש הראב"ד בת"כ שם וכמו שבארנו וכ"ז הוי דוקא לר"ע דאמר שם דם קטן שיצא כולו אפילו באין בו רביעית ג"כ טמא אבל הרמב"ם דפסק דלא כר"ע אלא כרבנן שם דסברי דבעינן דוקא רביעית דם ואפילו בכל דמו של קטן ג"כ טהור היכא דליכא רביעית לכן לדידיה אין לחלק בין כולו למקצתו ושפיר לא הביא הרמב"ם הא דמשני הש"ס כאן בכולו כאן במקצתו ועיין בשיטה מקובצת שם במעילה ועיין בקרית ספר להמבי"ט שכתב להקשות איך שייך דם המת שיצא כולו ואין בו רביעית הא קיי"ל תחילת דמו של מת הוי רביעית עיין בר"ש (בפ"ב דאהלות) שהביא הספרי זוטא דתחילת דמו של מת הוי רביעית ע"ש מה שכתב בזה ועיין במפרשים שכתבו דהא דתנן דם קטן שיצא כולו ואין בו רביעית מיירי כגון שנפחת מרביעית ע"י חולי והא דתני הטמאים מלמד שהן מצטרפים הוי אליבא דר"ע. והנה התוס' שם ביומא תרצו קושיתם שהקשו למ"ל קרא דרביעית דם הבא משני מתים שמטמא הא קיי"ל כל ששיעורו שוה מצטרפין ותרצו דאיצטריך קרא דרביעית דם הבא משני נפלים שאין לא בזה ולא בזה רביעית מתחילה אבל רביעית דם הבא משני מתים שיש בכל אחד טפי מרביעית לדברי הכל מצטרפין חצי רביעית מזה וחצי רביעית מזה ע"ש וקשה מהא דמבואר בתוספתא בפ"ב דאהלות הובאה הר"ש שם (משנה ב') אמר ר"י לא נחלקו ר"ע ורבנן אלא על רביעית דם שפירשה משני רביעית משני מתים ע"ש בפירוש הר"ש היינו בנתערב רביעית דם ממת זה עם רביעית דם ממת אחר ואח"כ חלק אותם הרי להדיא דפליגי אפילו ברביעית דם הבא משני מתים גדולים שיש בכל אחד הרבה יותר מרביעית דם אולם יש לומר דתרוץ התוס' הוי לרשב"י אליבא דר"ע דפליג שם בתוספתא על ר"י ולר"י אליבא דר"ע יש לתרץ כמו שתרצו התוס' בסנהדרין דבעינן קרא דלטמא רביעית דם הבא אפילו ממת אחד משום דדם לא הוי בכלל בשר (ועיון מ"ש התוס' בשבת דף ע"ז ומנחות ק"ג) שכתבו בכלל אי דם השרץ טמא תליא בפלוגתא אי דם נבילות טמא או לא היינו אי דם נבלות טמא אז דם הוי בכלל בשר ע"ש ואי דם נבלות טהור אז בעינן קרא על דם השרץ דלטמא וע"ש שכתבו דלמד"א דם נבלות טמא ודם הוי בכלל בשר הא דבעינן קרא דוזה לכם הטמא לדם השרץ היינו דאי לאו קרא דוזה לכם הוי אמינא דבעינן עד שיהא בו כדי שיוכל לקרש ולעמוד על כעדשה קמ"ל קרא דוזה לכם הטמא דמטמא אפילו דם צלול בכעדשה ואע"ג דכשיקרש יהא פחות מכעדשה ע"ש והנה הקרן אורה הקשה בהא דאמרינן בכריתות דף ד' כל חלב וכל דם לא תאכלו וכו' מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו וכו' אוציא דם שרצים הואיל דאין דמם חלק מבשרן מצטרפין והא מהכא נפקא מהתם נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרפין אי לאו הקישא סד"א ה"מ לטומאה אבל לאכילה אימא לא קמ"ל היקישא ע"ש ועיין במפרשים שכתבו עפ"י דברי התוס' בסנהדרין דף ד' שכתבו דלמאן דאמר דם לא הוי בכלל בשר ובעינן קרא דוזה לכם הטמא לתרתי היינו דמינה ילפינן דדם השרץ מטמא וגם מצטרף לבשר וכמו"כ עלינו לומר ג"כ כאן לענין אכילה דבעינן היקישא לענין אכילה בין לאיסור אכילה היינו שיהא דם השרץ אסור באכילה וגם לענין צירוף שיצטרף לבשר ועל זה הקשה הקרן אורה דלמה לן קרא לאסור דם השרץ באכילה תיפוק לי' בלאו הכי מהא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן כמו שאר יוצא דאסור ובכלל אי שייך יוצא בדם כבר דברו בזה האחרונים בספריהם עיין עליהם והפמ"ג כתב בפתיחתו להלכות מליחה דדם אסור משום יוצא ע"ש שכתב דדם נבלה אף שאין בו משום נבלה עצמה אבל אסור משום איסור דהטמאים היינו איסור יוצא (ויש לעיין בדבריו הרבה ואכ"מ) והנה. הק"א שם כתב לתרץ עפ"י שיטת הרמב"ם דמהטמאים לא ילפינן מלקות אלא איסור עשה אמנם עדיין תקשה להנך דסברי דשייך גם מלקות באיסור יוצא (וכבר כתבו האחרונים ראיה מהא דחולין דף ק"כ דמקשה הש"ס ולכתוב רחמנא בשרצים ולייתי הנך וליגמרו מנייהו ומאי פריך והרי איצטריך כל הני למלקות עיין בקרן אורה לנדרים מש"כ בזה) ונ"ל לתרץ קושית הק"א לכל השיטות היינו אפילו לשיטת התוס' דסברי דאיסור יוצא הוי בלאו דאיסור יוצא נ"ל דהוי שם איסור חדש ולא אמרינן דאיסור יוצא הוי שם האיסור שיצא ממנו