עבודת לוי ט

על הלשכות משום טומאה ובא למעט לשכות כאשר פירשו שם המפרשים עיין ברדב"ז מה שהביא בשם הגר"א מבואר דרב סבר דאין חייבין על הלשכות משום טומאה וזה דלא כמו שביארנו לעיל בשיטת רב אבל באמת ז"א דלא ק"מ דכ"ז לפי הירושלמי אבל תלמודא דידן בשיטא אחרינא קאי דהא בגמרא דידן אמר כ"ז רב יהודא בשם שמואל עיין בזבחים (דף ל"ו) אמר רב יהודא אמר שמואל אין חייבין משום טומאה אלא על אורך קפ"ז רוחב קל"ה היינו משום דלפי תלמודא דידן סבר רב גגין ועליות לא נתקדשו לענין אכילת קדשים וכמו שביארתי לעיל אבל בירושלמי פסחים פרק כיצד צולין איתא שם רב שאל לרבי חייא רבה גגות ירושלים מן הן אמר ליה מן מה דמתלין מתלא פיסחא פזיתא והלילה מתבר אגרייא הדא אמרה גגות ירושלים קודש עכ"ל הירושלמי מבואר דרב סבר גגין ועליות נתקדשו לענין אכילת קדשים לכן שפיר יש לומר דשאני אכילה מטומאה כפי דברינו) והנה לפי מה שביארנו בשיטת הרמב"ם דאוכלים קדשים קלים על הגגין לא קשה מידי מה שהקשו המפרשים על הא דאמר גגין ועליות לא נתקדשו מהא דמבואר בפסחים (דף פ"א ע"ב) דשורפין קדשים קלים על הגגין עיין בפרש"י בפסחים (דף מ"ט ע"א) שכתב דהא דבקדש באש תשרף היינו במקום אכילתו שם תהא שריפתו וכיון דלפי שיטת הרמב"ם אוכלים קדשים קלים על הגגין שפיר שורפים ג"כ על הגגים. אכן עדיין צריכין לבאר למה פסק הרמב"ם בפ"ו מבית הבחירה שם שהגגין של הלשכות אפילו פתוחין לקדש שתוכן קדש וכו' וגגותיהם חול לכל דבר אפילו לענין אכילת קדשים נמי חול ואין אוכלים שם קדשים דלכאורה לפי מה שבארנו לפי שיטת הרמב"ם דאוכלין קדשים קלים על הגגים משום דלאכילה לא בעינן קידוש ב"ד אלא דלאכילה סגי בחדא קדושה מחמת שהן סמוכים וחיליה הוי מהא דזבחים דמבואר שם דאכילה שאני מטומאה ולהרמב"ם אין חלוק בין קדשים קלים לקדשי קדשים אלא דילפינן קדשים קלים מקדשי קדשים א"כ היה לנו לומר כמו כן דאוכלין קדשי קדשים על הגגין של הלשכות אף שלא נתקדשו בב"ד כמו הלשכות שלא נתקדשו ואפ"ה אמרינן דאוכלים בהם קדשי קדשים. אבל באמת זה אינו דלא דמי גגין ועליות של ירושלים לגגין ועליות של העזרה דבירושלים כיון דלא מצינו בקרא שום ציווי בענין הבנינים ואין שום דין על עשיית הבנינים א"כ כיון שקדשי ב"ד את ירושלים יש לומר שנתקדשה מתהום ארעא עד רום רקיע כל האויר של ירושלים (עיין במכות י"ב תוד"ה אין ומהר"ם) וכמו כן נתקדשו כמו כל הבתים שהיו בירושלים אפילו גבוהים עד הרקיע (עיין בפירוש הראב"ד במס' תמיד) אלא דרב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו גילה לנו דהגגין כיון דהוי רשות לעצמן התנו ב"ד בפירוש שאינם בכלל הבתים ולא נתקדשו עם קדושת ב"ד לכן יש לומר דשפיר הוי עלייהו קדושת ירושלים מה שאינו תלוי' בב"ד היינו קדושת הסמיכות מה שהן סמוכים למקדש דזה הוי מעצמה ושפיר אוכלין בהם קדשים קלים מחמת **(קלים בערי חומה אלא דלא אפשר משום דנפסלין ביוצא ועל מה שהקשה בט"א האיך אפשר לקדש ערי חומה בשתי תודות הא נפסלין ביוצא נ"ל עפ"י מה דמבואר בירושלמי דבזמן שאין ארון הוי דין המקדש כדין במה ע"ש ולא שייך פסול יוצא ולכן יש לומר דבזמן שקדשו ערי חומה לא היה אז ארון לפנים ממילא לא היה שייך פסול יוצא לכן שפיר קידשו בשתי תודות ולא נפסלו ביוצא ובספר זרע אברהם להגאון ר' מנחם זעמבא מפראג"א שליט"א ראיתי שתרץ הקושיא זו הא דמפסל ביוצא עפ"י דברי הקרית ספר הנ"ל שכתב דאוכלין קדשים בערי חומה היינו דמשום קדושת מחנה שיש בערי חומה שפיר אוכלין אלא שיש הפסק בינם לירושלים א"כ היה נפסלין ביוצא אבל אי הוי סמוכות היה אוכלין ע"ש א"כ יש לומר דשפיר קדשי בלחמי תודה עפ"י דמבואר במ' מנחות (דף ע"ח) דהשוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומת העזרה דקידש הלחם לרבי יוחנן דלא בעינן על בסמוך והא דהשוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה דלא קידש הלחם היינו חוץ לחומת בית פאגי ועיין פסחים (ס"ג) ולפ"ז אם היה הלחם בעירות המוקפות חומה דנאכלת שם קדשים קלים שפיר מקדש הלחם ולפ"ז מיושב דברי רש"י דשפיר עירות המוקפות חומה מתקדשת בלחמי תודה דהוי דבר הנאכל בה ואם יצא נפסל ע"ש בספר זרע אברהם הנ"ל. והנה עוד ראיתי להגאון רמ"ז שליט"א בספר זרע אברהם שהקשה בשם הגאון בעל אור שמח ז"ל בהא דאמרינן במעיל שנטמא מכניסו בפחות משלש על שלש היינו אם נשפך עליה דם חטאת דטעונה כיבוס)**