עבודת לוי ח

אף דלענין טומאה אין חייבין משום דלא נתקדשה בקידוש ב"ד וכו' כמו כן י"ל דה"ה לענין אכילת קדשים קלים נמי סגי בחדא קדושה והשתא א"ש פירוש הרע"ב בפרק ג' דמעשר שני הנ"ל שכתב דחייבין משום טומאה על הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש והקשינו איך שביק הרע"ב סוגיא דזבחים ואזיל בתר הירושלמי ולפ"ז לפי מה שביארנו דרב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו קאי ג"כ בשיטת המד"א בירושלמי דחייבין על הלשכות משום טומאה ופליג על תלמודא דזבחים בפרק איזהו מקומן לכן שפיר כתב הרע"ב דחייבין על הלשכות משום טומאה. והנה לפי מה שביארנו דלרב אין חילוק בלשכות בין אכילה לטומאה א"כ ע"כ לרב אין לדייק מהגמרא המובא בסוגיא הנ"ל הא דתנא תנא קמיה דר"נ כל העזרה היתה קפ"ז על רוחב קל"ה ואמר ר"נ אמר לי אבא כגון זה כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ומקשינן למעוטי מאי וכו' אי למעוטי חלונות ועובי החומה תנינא החלונות וכו' כלפנים לרב שפיר יש למעט חלונות ועובי החומה דלרב חלונות ועובי החומה לא נתקדשו ומוקמינן בגמרא פסחים שם הא דקתני החלונות ועובי החומה כלפנים היינו בשורי ובר שורי היינו נמוך לקרקע עזרה ע"ש והשתא א"ש שיטת הרמב"ם והרשב"א הנ"ל דשפיר השמיט הרמב"ם הא דגגין ועליות לא נתקדשו לענין אכילת קדשים קלים היינו דשיטת הרמב"ם באמת דשפיר אוכלין קדשים קלים על גגי ירושלים כיון דהרמב"ם פסק בפ"ו מהלכות בית הבחירה דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש לאכילת קדשי קדשים אבל אין שוחטים שם קדשים קלים והנכנס לשם בטומאה פטור הרי דהרמב"ם מחלק בין אכילת קדשים ובין חיוב משום טומאה הנכנס לשם מבואר דהרמב"ם פסק כסוגיא דאיזהו מקומן ולפי מה שבארנו לעיל דהסוגיא דאיזהו מקומן סברא דלענין אכילת קדשים קלים סגי בחדא קדושה ופליגא על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו לענין אכילת קדשים קלים אלא ה"ה דלענין אכילת קדשים קלים נמי סגי בחדא קדושה וכיון דעל הגגין אפילו אי אמרינן גגין ועליות לא נתקדשו בשתי תודות וב"ד אפ"ה שפיר הן קדושין מחמת שהן סמוכים למקדש כמו שבארנו שיש בירושלים קדושה מחמת שהן סמוכים לאוהל מועד. א"כ שפיר לא הביא הרמב"ם דגגין ועליות לא נתקדשו לענין אכילת קדשים קלים דלפי שיטת הרמב"ם שפסק כהסוגיא דאיזהו מקומן שפיר אוכלין קדשים קלים על הגגות והנה זה ג"כ אינו צריך הרמב"ם לכתוב שאוכלין קדשים קלים על הגגין כיון שחילק בין אכילת קדשים להתחייב משום טומאה גבי הלשכות ממילא נשמע שאוכלין קדשים קלים על הגגין כמו שביארנו וזה ידוע דרכו של הרמב"ם דכל שאינו מפורש בתלמוד בהדיא אינו מביא אותו בספרו וא"ש שיטת הרמב"ם והרשב"א ול"ק מהא דפסחים דהם לא פסקו כרב אלא כהסוגיא דזבחים הנ"ל. (והנה לכאורה יש לעיין מהא דמבואר בירושלמי הובא לעיל רב יהודא בשם רב אמר אין לוקין אלא על אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ול"ה ופליג שם על הא דאיתא שם דחייבין **(זבחים וראיתי שכתב לתרץ דדוד לא קידש אלא את הרצפה ולא את האויר ושלמה קידש גם את האויר לענין שיהא גם האויר קדש ע"ש בספר הנ"ל אבל זה קשה לומר לשיטת הרמב"ם בפי"א מהלכות שגגות שכתב שם שזה הוי ספק אי אויר העזרה כעזרה או לאו כעזרה עיין בשבועות (דף י"ט) גבי תלה עצמו באויר עזרה וע"ש בתוס' מה שכתבו שם. והנה בענין זה ראיתי להטורי אבן במגילה (דף י) בד"ה מצאו אלו וקדשו שכתב וז"ל בפ"ט בערכין פירש"י דמקדשי לה היינו לערי חומה בשתי תודות ושיר וב"ד מהלכין ע"ש וכתב וז"ל תימה לי הא התם מקדושת ירושלים איירי שתהא קדושה לאכילת קדשים קלים ומעשר שני אבל לענין קדושת ערי חומה אינו צריך הא ועוד שאין ענין תודה לקדושת ערי חומה שהרי אמרינן במ' שבועות אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה מ"ט כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה מקדשה אף עזרה וכו' וכיון דטעמא משום הכי הוא הא בשאר ערי חומה לא שייך הא דהא תודה אינה נאכלת בהם ואדרבה בביאתה לתוכן נפסלות ביוצא כיון שיצא חוץ לירושלים ובפ"ב דשבועות כתב רש"י לא פירש לי במה מקודשים ערי חומה ול"נ דקדושת ערי חומה היה בפה וכו' ע"ש בט"א. ול"נ מה שהקשה דאיך קידשו ערי חומה בשתי תודות הא לא הוי נאכל בה יש לומר דשפיר חשיב דבר הנאכל בה כיון דבירושלים אוכלין קדשים משום האי קדושה שיש בערי חומה א"כ שפיר חשיב דבר הנאכל שוב ראיתי בקרית ספר להמבי"ט שכתב להדיא (בפ"ז מהלכות בית הבחירה) דאוכלין קדשים)**