עבודת לוי פט

והנה הרמב"ם (בפ"ד מהלכות אבות הטומאה הלכה ז') כתב וז"ל דם השרץ כבשרו ומצטרף לכעדשה כ"ז שהוא מחובר בבשר ע"ש וכן כתב ג"כ בהלכות מאכלות אסורות בפ"ד שם דם שמנה שרצים מצטרפין לבשר והוא שיהא הדם מחובר לבשר ע"ש ועיין בהרב המגיד שם והקשו המפרשים על הרמב"ם שכתב בסתמא דבעינן דוקא שיהא הדם מחובר לבשר ולא חילק בין כולו למקצתו כמו שחילקו בש"ס וזו קושיא עצומה דשביק הרמב"ם מה דמפורש בש"ס בלי שום פלוגתא וכדי לתרץ קושיא זו נקדים מתחילה לתרץ עוד קושיא על הראב"ד בפ"ד מהלכות טומאת מת שכתב שם וז"ל ודוקא רביעית דם שחלוקתו מטהרתו אעפ"י שמאהיל על כולו טהור אבל שאר טומאות המת אף על פי שנחלקו טמאים והטעם מפני שרביעית דם נקרא נפש שהוא שיעור נפשו של קטן ואינו נפש אלא א"כ הוא מחובר ע"ש והקשו המפרשים מהא דמבואר בסוגין כאן במעילה דאמרינן ומנא תימרא מדתניא נשפך על הרצפה והיה מקומה קטפרס איהל על מקצתו טהור איהל על כולו טמא (פירש רש"י ומנא תימרא דשני בין כולו למקצתו נשפך על הרצפה והיה רביעית דם של מת והיה מקומו קטפרס להכי נקט רצפה שהרצפה היתה חלוקה דהוי במדרון ונתפשט הדם איהל על מקצתו של רביעית דם כגון ששחה על מקצתו טהור משום דלא איהל על כל השיעור איהל על כולו על הרביעית של דם טמא) מאי מקצתו אילימא מקצת דם והא אמר רבי חנינא אמר רבי רביעית דם שהגיס בה טהורה (פירוש רביעית דם שהגיס בה שהפך בכוש או בכרכר טהורה ואע"ג דכי הגיס בה אי אפשר שלא יאהיל על כולו קתני טהור אותו שהגיס בו ואמאי קתני אידך ברייתא איהל על כולו טמא) אלא לאו ש"מ כאן בכולו כאן במקצתו (פירש רש"י כאן בכולו היינו כגון דאתי האי רביעית דם ממת שלם להכי חשוב דמטמא באוהל והא דקתני שהגיס בה טהור היינו היכא דלא בא האי רביעית ממת שלם אלא שיצא ממקצתו שהיה מונח שם מקצת מת ופירש ממנו אותו דם ע"ש) ועיין בפירוש התוס' מה שפירשו בשם ר"ן גאון ע"ש עכ"פ מבואר דרביעית דם אפילו אינו מחובר ג"כ מטמא לכל הפירושים וזה דלא כהראב"ד הנ"ל ועיין בקרן אורה מעילה שהעיר ג"כ על הראב"ד בזה וכתב. לחלק בין מחובר כולו ביחד או שהוא מפוזר ע"ש שהביא לתרץ שיטת הרמב"ם הנ"ל בשם ספר מים טהורים שהעמיס בדברי הרמב"ם פירוש האחרון של התוס' דלהכי בעינן מחובר בבשר כגון אם נגע במקצתו אבל אם נגע בכולו לא בעינן מחובר בבשר ובזה תירץ על הרמב"ם שהשמיט החילוק בין כולו למקצתו היינו משום דסמך על מה שכתב בפ"ד מהלכות טומאת מת דיש נוגע וחוזר ונוגע עיין חולין (דף קכ"ד) והקרן אורה השיג דלא העלה ארוכה להרמב"ם בפ"ד מהלכות מאכלות אסורות שלא הביא לחלק בין כולו למקצתו גם גבי איסור אכילת דם דלא שייך תירץ הנ"ל וכדי לתרץ כ"ז נ"ל דהנה ראיתי בדברי הראב"ד בפירושו לת"כ פרשה שמיני שכתב לפרש הש"ס דמעילה וזה לשונו גבי הא דאיתא הטמאים מלמד שהן מצטרפין ואפילו שרץ ושרץ וכו' ואפילו דם בבשר במ' מעילה (בפרק קדשי מזבח דף י"ז) מוקי שם הגמרא דוקא בכולן אבל לא במקצתן פירש כשהיה כל הדם של השרץ משלים לכעדשה מן בשר השרץ אז הוא מצטרף אפילו עם בשר שרץ אחר אבל אם היה מקצת דם השרץ אז הוא מצטרף דוקא עם בשרו ממש של אותו שרץ עכ"ל הראב"ד ועיין במ' נדה (דף נ"ו) דמבואר שם ג"כ חילק בין כולו למקצתו גבי שרץ שיבש ושלדו קיימת וכו' ע"ש ודברי הראב"ד נ"ל לפרש עפ"י מה שכתב הקרית ספר להמבי"ט דכיון דכל עיקר טומאת שרצים ילפינן מהא דכל הנוגע בהם יטמא ובעינן דוקא בעצמיות השרץ היינו דוקא בנגע בעצם השרץ היינו גוף השרץ אבל בדם השרץ לאחר שפירש מן הגוף לא קרינא בו בהם ואינו מטמא בכעדשה כמו שרץ עצמו אלא בכזית (ויש שיטות דסברי דלא מטמא כלל וצ"ע ועיין מנחות דף ק"ג ובתוס' שם גבי הא דאמרינן דם נבילות טהור) והיינו דדם השרץ לאחר שפירש לא הוי עצמיות השרץ כמו בשר לכן לא מטמא כמו שרץ עצמו אבל בזמן שהדם מחובר בבשר אז הוי כמו בשר השרץ עצמו ומטמא כמו הבשר בכעדשה (ועיין בתוס' חולין דף פ"ז ע"ב שכתבו דדם המת כ"ז שהוא מחובר בגוף אין שם משקה עליהם) ולכן מפרש הראב"ד דזה לא שייך לומר דדם השרץ לא הוי כמו שרץ עצמו אלא דוקא כשפירש מקצת דם השרץ לכן יש לומר דאין זה בכלל דבהם דבעינן דוקא עצמיות השרץ אבל בכולו היינו בכל דמו של שרץ כיון דכל חיותו תלוי בזה ועיין באהלות (בפ"ב) שכתב שם הרמב"ם דכל דם המת שאין בו רביעית מטמא מחמת רוב בנין שפיר קרינא בזה בהם ומטמא כמו בשר השרץ בכעדשה אפילו באינו מחובר ואם אין בכל דמו של שרץ כעדשה שפיר מצטרף עם הבשר לכעדשה והוי כמו מינו דבשר ולא בעינן בעודו בו דוקא אלא אפילו לאחר שפירש הדם מהבשר ג"כ מצטרף הדם להבשר לטמא בכעדשה ובזה יש לפרש דברי הראב"ד בת"כ אמנם בעיקר דברי הקרית ספר שחידש לן דעל בשר שייך יותר בהם מבדם יש לעיין טובא מהיכא תיתי לומר כן דבשר הוי יותר עצמיות