עבודת לוי פז

קדשי ד' אבל עכ"פ כיון שנשאר עליהם קדושה דהא צריכין קבורה כדתנן בתמורה ל"ב ואם מתו יקברו אם כן יש לומר דשייך בהם שפיר איסור בל יחל כמו בשלמים אף שאין בהם מעילה שייך ג"כ בהם בל יחל משום הקדושה כמו בקדשים שמתו ג"כ כיון שנשאר בהם קדושה דהא מצותן בקבורה וכן יש לומר ג"כ דשייך קדושה שיש בפסולי המוקדשין עיין ברי"ט אלגזי בבכורות פ"ה והשתא א"ש קושית האור שמח מהא דמכילתא הנ"ל די"ל דהמכילתא דמיירי בחטאת שמתה היינו שמת הקרבן שייך שפיר לומר דעורה אסור במיתתה כמו שבארנו דהא אסורין משום בל יחל דברו כמו שבארנו אמנם רש"י שם במעילה דמיירי בחטאות המתות דשם לא שייך לומר שאסורין בהנאה משום בל יחל כמו שבארנו דהא אמרינן אדעתא דהכי לא אפרשה ונפקעה קדושתן למפרע והוי חולין שפיר יש לומר דאין אסורין אלא מדרבנן. והנה לכאורה יש לעיין בהא דאדעתא דהכי לא אפרשה די"ל דזה לא שייך אלא דוקא בחטאת שמתו בעליה וכן בכיפרו בעליה באחר וכן בעברה שנתה אבל בולד חטאת דמבואר בתוס' תמורה (דף ל"ב) דקדוש מחמת שגלתה לן תורה דרק קדשיך אשר יהיו לך וכו' ולא משום גידולין ואיך שייך בזה אדעתא דהכי לא אפרשה כיון דלאו משום קדושת פיו הן קדושין אלא מגזה"כ וכן יש לומר ג"כ בתמורת חטאת דלא שייך אדעתא דהכי לא אפרשה כיון דקדוש אפילו בטעות אמנם שפיר יש לומר דגם איסור בל יחל לא שייך בהם כיון דלאו מחמת קדושת פה הן קדושין אבל עכ"פ יש לומר דשייך בהם איסור הנאה כמו שבארנו מידי דהוי אפסולי המוקדשים והנה בתמורת חטאת יש לומר לכאורה דשייך ג"כ בל יחל לפי מה דמשמע לכאורה מהא דאמרינן בתמורה דף ד' לא תיתני ממיר דבדיבורו קא עביד מעשה ע"ש הרי משמע לכאורה דהוי קדושת פה ועיין שם דף ה' דאמרינן שאני התם דאמר קרא והיה הוא ותמורתו יהיה קודש וזה משני על הא דמקשה הש"ס למאן דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי תמורה ומשני דתמורה לאו מכחו קדש אלא מגזה"כ (ויש לעיין בזה ואכ"מ) והנה לכאורה יש לעיין מהא דאמרינן בבכורות (דף ט"ז) גבי חטאות המתות דאיצטריך קרא ואיצריך הלכתא דאי מהלכתא הוי אמינא אסורא איכא לאו ליכא ולכאורה איזה איסור שייך לפי דברינו כיון דאמרינן דנפקע קדושתן למפרע ונעשו חולין מעיקרא אמנם יש לומר דהאיסור הוי לאו מחמת הקדושה דבאמת הקדושה נפקעה מהם לגמרי אלא דהאיסור הוי משום דמבטל מהם ההלכה דתמות ועיין רמב"ם (בפ"ד מהלכות פסולי המוקדשין) שכתב וז"ל וכיצד הן מתות לא שיהרגם ביד או בכלי אלא יכניסם לבית ונועל עד שימותו ודברים אילו הלכה מפי הקבלה ע"ש ושפיר יש לומר דהאיסור הוא משום שאינו מקיים בהם ההלכה ועיין בשו"ת אחיעזר הנ"ל והשתא לפ"ז א"ש קושית האור שמח הנ"ל דעל פירוש רש"י במעילה שכתב דלא נהנין מדרבנן ל"ק מידי כיון דרש"י מיירי שם לענין חטאות המתות ולכן שפיר אין בהם איסור תורה כמו שבארנו משום דנפקעה מהם הקדושה למפרע והמכילתא מיירי בחטאת שמתה ממש ושייך איסור בל יחל כמו שבארנו וכן יש לומר ג"כ על התוס' בקידושין שם שכתבו להקשות על פירש"י שכתב דלכן שחוטי חוץ אסורים משום שאין כאן זריקת דמים ועל זה הקשו התוס' שם הא אמרינן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה אף שלא היה כאן זריקת דם ויש לפרש דגם התוס' מודים דשייך בל יחל בקדשים שמתו אלא דקושיתם על רש"י הוי באופן זה דרש"י מפרש דילפינן שיהא חולין בעזרה אסור כמו משחוטי חוץ מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי ג"כ אסור ועל זה הקשו כמו דמצינו דבקדשים שמתו נפקעה האיסור שהיה מקודם שחיטה היינו איסור מעילה ואף שלא היה זריקת דם כמו כן עלינו לומר ג"כ בשחוטי חוץ דניתר האיסור שהיה מקודם היינו איסור אבר מן החי וכן ג"כ חולין בעזרה נמי יש לומר דניתר איסור אבר מן החי שהיה קודם שחיטה ועיין במהר"ם מלובלין שם אבל בזה גם התוס' מודה דשייך איסור בל יחל בקדשים שמתו ולא קשה מהמכילתא הנ"ל והשתא א"ש ג"כ הירושלמי דמ' שבת פ"ק דאמרינן שם דחטאת המתות אם רצו ב"ד לבטל הרשות בידם היינו לבטל איסור הנאה מהם אבל אין לפרש דהיינו לבטל דין מיתה מהם דזה הוי הלכה למשה מסיני ואין רשות ביד ב"ד לבטל זה אולם מלשון הירושלמי משמע דאפילו דין מיתה ג"כ יכולין לבטל ולכאורה יש לומר עפ"י מה דאמרינן במ' תמורה דף ט"ז גבי חמש חטאות המתות דאמרינן דארבעה נתנו להם והעמידן על חמש ע"ש בפירוש רש"י שכתב דהחמישית נאמר להם רועה ובימי אבלו של משה שכחו איזה היתה רועה והלכו לחומרא ואמרו כולם מתות ולפ"ז על כל חד וחד מחטאות המתות איכא ספיקא שמא זו היא הא דרועה אלא דהב"ד הלכו לחומרא ושפיר יש כח ביד ב"ד לבטל כיון דלא הוי אלא מחמת ספק ושוב ראיתי בספר פנים מאירות על הירושלמי להרב דינובה ז"ל שהרגיש לפרש הירושלמי באופן זה.