עבודת לוי פד

דרב יוסף פליג על רבא בהא דלרבא בשחט סימן אחד בחוץ שייך פלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ורב שימי בר רבה סבר דבסימן אחד כולם מודים דחייב משום דנעשה בה מעשה חטאת העוף בפנים (ועיין בתוס' מה שכתבו לפרש בענין אחר) ומבואר דחייב ופסול כי הדדי נינהו ועיין בתוס' שכתבו דפסול לאו דוקא אלא ה"ה נמי דחייב דהא רב שימי נקט בלשונו פסול לכן נ"ל דלשיטת הרמב"ם ע"כ עלינו לפרש דהא דאמר רבא דבסימן אחד בחוץ הוי פלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דמאן דאמר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מחייב ולמאן דאמר אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מחייב וע"כ עלינו לומר דהקרבן מפסל לכו"ע דהא הרמב"ם לא פסק דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כמבואר בפ"י מהלכות טומאת אוכלין ואפ"ה פסק בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשין דשחט מקצת סימן בחוץ פסול ואינו מחויב כרת ועיין בפ"ד מהלכות שגגות שכתב הרמב"ם דאינו חייב על שחוטי חוץ אלא דוקא בשנים או ברוב שנים ותקשה על הרמב"ם מהא דרב שימי בר רבה דמשוה פסול לחייב וע"כ עלינו לפרש לפי שיטת הרמב"ם דלא כמו שפירש רש"י אלא דרבא דנקט דפליגי אי חייב או לא דוקא בחיוב פליגי אבל בפסול לכו"ע פסול ולא תליא בפלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ורב שימי בר רבה בא לומר דהיכא דשחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים נמי פסול לכו"ע היינו דוקא פסול ולא חייב דבזה גם רב יוסף מודה לרבא דפסול לכו"ע שהרי עשה מעשה חשובה דהיינו מעשה חטאת העוף ופסול משום דחסר פנים אבל לא חייב כרת משום זה והא דנקט שהרי עשה מעשה חטאת העוף לרבותא נקט ולשון נמי דקאמר לאו למימר דפליג נמי בזה עליו כמו שפירש רש"י אלא נמי היינו שגם אני מודה בזה אלא דבזה פליג רב שימי בר רבה בשם רב יוסף על רבא דלרבא דוקא בשחט סימן אחד פליגי אי חייב משום שחוטי חוץ או לא אבל במיעוט סימנים לא ולרב שימי בר רבה בשם רב יוסף אפילו במיעוט סימנים ג"כ פליגי דלמד"א ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מחייב ולמד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף פטור והגם כי קשה קצת בלשון הש"ס לדחוק כן אבל לשיטת הרמב"ם ע"כ עלינו לפרש כן דאי לאו הכי אין מקום לשיטת הרמב"ם שחילק בין פסול לחיוב וכן לשיטת התוס' ע"כ עלינו לדחוק ולומר דפסול דנקט לאו דווקא אלא ה"ה דחייב ע"ש ועיין ברש"ש מה שהעיר על התוס' בזה ובאמת היה מקום לומר דגירסת הרמב"ם היה בש"ס ברב שימי בר רבה דבסימן אחד בחוץ פסול ולא חייב ועי' בקרן אורה שכתב ג"כ דהיה להרמב"ם גירסא אחרת בש"ס באופן אחר מדברינו ע"ש אולם קשה לי לחדש גירסת חדשות בש"ס שלא מצינו בראשונים ולפ"ז א"ש דלא תיקשה מהתוספתא דזבחים הנ"ל דיש מעלה אחר מעלה ואין שוחט אחר שוחט וקשה הא שייך שוחט אחר שוחט לרב שימי דאמר הכל מודים היכא דשחט סימן אחד בחוץ דפוסל וה"ה דחייב משום דעשה מעשה חטאת העוף בחוץ אולם לפי מה שבארנו דמה שאמר רב שימי הוי דוקא פסול ולא חייב כמו שבארנו לעיל לכן שפיר ל"ש שוחט אחר שוחט דכיון דשחט סימן אחד בחוץ אינו אלא דהקרבן מיפסל והתוספתא מיירי בענין חיוב כרת והשתא א"ש דהתוספתא מצי אתיא אליבא דכו"ע בין למד"א ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ובין למד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף ואפילו למד"א ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אפ"ה אין שוחט אחר שוחט לפי מה שבארנו דכיון דשחט סימן ראשון בפנים אין לחייב עוד על סימן שני משום דכיון דשחט סימן ראשון בחוץ תו לא מתקבל בפנים וממילא פטור על סימן שני דבשחוטי חוץ בעינן מתקבל בפנים וא"ש התוספתא דאין שוחט אחר שוחט. סימן יד. שייך לסימן דלעיל. יבואר ג"כ ענין שחוטי חוץ וחטאות המתות:

והנה לכאורה קשה על דברינו מהא דב"ק ע"ו גבי שוחט בחוץ חייב דו"ה דמקשינן בש"ס לר"ש דאמר דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה שחוטי חוץ שחיטה שאינה ראויה היא וקשה לפי מה שבארנו לעיל שיטת הרמב"ם דבשחיטת סימן אחד בחוץ לכו"ע מיפסל אפילו לרבא דאמר דפליגי בזה דלמד"א ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מחייב ולמד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מחייב ובארנו דזה הוי לענין חיוב דשחוטי חוץ אבל לענין פסול לכו"ע פסול ועיין בתוס' שכתבו על הש"ס דקושית הש"ס דמקשה לר"ש דוקא דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה הוי דוקא למאן דאמר אינה לשחיטה אלא לבסוף אבל למאן דאמר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף שייך להקשות מכי שחט בה פורתא אסרה אידך כי קא טבח לאו דמרה קא טבח וכ"ז התוס' לשיטתייהו בחולין שם דלרבא דאמר דפליגי בשחט סימן אחד בפנים וסימן אחד בחוץ אם חייבין על שחוטי חוץ ואין לחלק בין