עבודת לוי פג

לפלוגתא דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דמבואר בכמה דוכתי בש"ס והטעם נ"ל משום דשחיטת קדשים יש בה שני ענינים היינו שחיטה המתרת באכילה כמו בחולין ועוד יש בה עבודת השחיטה ואף דשחיטה לאו עבודה היא (כבר כתבו התום' בכמה דוכתי בש"ס) היינו משום דזר נמי כשר אבל עכ"ז היא מארבע עבודת הקרבן (ובשם הגאון מהר"י ראבינאוויץ זצ"ל אב"ד בפאניוועז שמעתי שהביא ראיה מהא דאמרינן בחולין דף ט"ז דאפילו למד"א דבמדבר לא היה שחיטה גבי חולין אלא נחירה עכ"ז בקדשים היה שחיטה ומזה הוכיח הגאון הנ"ל דשחיטת קדשים הוי ענין אחר לגמרי משחיטת חולין ויש לעיין בזה טובא) עכ"פ זהו פשוט דבשחיטת קדשים הוי בה עבודת השחיטה חוץ ממעשה השחיטה להתיר ולכן שפיר כיון דשחיטת קדשים הוה עבודה ג"כ לכן בעינן שיהא כולה בפנים ולכן שפיר כתב הרמב"ם דאם שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים פסולין היינו משום דחסר בעבודת השחיטה קדושת פנים כיון דכל כמה דמעשה השחיטה הוי עבודה בעינן שיהא בפנים וכ"ז אם נאמר דכל מעשה השחיטה הוי חדא אפילו למד"א אינה לשחיטה אלא לבסןף לכן שייך לומר דחסר בשחיטה קדושת פנים אבל אי אמרינן דאינו מצטרף כל מעשה השחיטה להיות כולה חדא מעשה לא שייך לפסול משום דחסר קדושת פנים דלמד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דסוף השחיטה דהיינו ההיתר שחיטה היה בפנים לא שייך לומר דחסר קדושת פנים כיון דעיקר השחיטה הוי בסוף וזה היה בפנים אבל אי אמרינן דכל מעשה השחיטה הוי כולה חדא מעשה שייך שפיר לפסול אפילו למד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף משום דחסר בהשחיטה קדושת פנים והא דאמרינן בזבחים קי"ט עולת במת יחיד שהכניסה לפנים דקלטו מחיצות וע"ש בפירש"י שכתב דמיירי אפילו לאחר שחיטה אמנם התוס' במעילה (דף ג') השיגו על רש"י וכתבו דמיירי קודם שחיטה וכן הרמב"ם בפי"ד מהלכות מעשה הקרבנות כתב ג"כ דמיירי קודם שחיטה ע"ש (ובאמת יש לפרש אפילו לשיטת רש"י ואיכ"מ להאריך בזה) ועיין ברמב"ם פ"ז מהלכות פסולי המוקדשין שכתב וז"ל וכן עולת העוף שעשה למטה אפילו מלק סימן אחד למטה וסימן אחד למעלה פסולה וכו' ע"ש ולא כתב כאן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כמו בהלכות פסולי המוקדשין ויש לעיין למה שינה הרמב"ם לשונו ממה שכתב בהלכות פסה"מ ולכאורה יש לחלק בין מליקה לשחיטה דשחיטה הוי שני דברים מתיר ועבודה אבל מליקה אינו מתיר כלל דמליקה הוי נבילה אלא דהותרה לכהנים (עיין יבמות ל"ג מנחות דף ו' חולין ק"כ) ולכן לא שייך כאן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וצ"ע וגם י"ל באופן אחר דמליקה ג"כ מתיר לכהנים אבל אינו כמו שחיטה דהמתיר דמליקה היא חדא עם העבודה דבחולין ליכא מתיר כזה אבל המתיר דשחיטה אינו שייך כלל לעבודה דהא שייך בחולין ג"כ וצ"ע והא דאמרינן בב"ק (דף ע"ב) גבי השוחט חולין בעזרה דחייב ארבעה וחמשה א"ל רב חביבי מחוזנאה לרב אשי ש"מ אינה לשחיטה אלא לבסוף דאי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך כי קא טבח לאו דמריה קא טבח וכו' ע"ש בגמרא דמסיק דלר"י דאמר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף יש לומר דסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא עיי"ש בש"ס והרמב"ם בפ"ב מהלכות גניבה כתב שחט חולין בעזרה חייב דו"ה משום דחולין בעזרה לאו דאורייתא שם ג"כ בעינן שיהא שם שחיטה על המקצת ששחט בפני עצמו (ועיין בש"מ בב"ק (דף ע"ב) שכתב בשם המאירי הטעם דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף משום דבשחיטה תלה רחמנא דכתיב וזבחת ברחוק מקום אתה זובח וכו' ע"ש) ולכן שפיר כתב הרמב"ם הטעם משום דחולין בעזרה לאו דאורייתא כיון דהרמב"ם מספקא ליה בהא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כמו שכתב בפ"י מהלכות טומאת אוכלין הנ"ל וכן בהא דאמרינן בזבחים (דף ל') גבי מחשבת פיגול בסימן אחד דמוקי שם הש"ס דפליגי אי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ע"ש התם ג"כ בעינן שיהא שם שחיטה על המקצת ששחט בפני עצמה וע"ש בתוס' שכתבו גבי סימן אחד חוץ למקומו וסימן אחד חוץ לזמנו דבעינן דוקא סימן שלם ואז הוי דבר חשוב והיינו משום דבעינן שיהא שם שחיטה על מקצת שחיטה בפני עצמה ואז שייך שפיר לפלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כמו שבארנו. והנה אין להקשות על דברינו מהא דאמרינן שם בש"ס א"ל רבה בר שימי מר לא אמר הכי ומני רב יוסף היכא דשחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים נמי פסול לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרו בפנים למד"א ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מחייב ולמד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מחייב (ע"ש בפרש"י שכתב דהש"ס מיירי בעוף לכן שפיר מחייב בסימן אחד דכוותיה מצינו דכשר במליקת חטאת העוף הלכך הוי שחיטה חשובה לחייב משום שחיטת חוץ ע"ש). מבואר דלשיטת רש"י רב שימי בר רבה משמיה